1
כשאנו עומדים מול ילד או חניך ומבקשים ממנו להתגבר על יצרו, על רצונו, על הקשיים הניצבים מולו, באיזה כוח אנו מצפים שהוא ישתמש כדי לעמוד במשימה? האם אנו יכולים להעניק לו את הכוח הנדרש או שעליו לרכוש אותו בעצמו? איך בכלל פועלת ההתגברות ומה מקור כוחה?
גיבור הוא זה שמצליח בכיפוף ידיים, של השני, וגם של עצמו – "איזהו גיבור הכובש את יצרו". ובכל זאת יש קסם מיוחד בגבורתם של האנשים המדהימים הללו שמראש השנה תשפ"ב העסק שלהם מושבת לחלוטין. המדרש קורא רק להם 'גיבורי כח' משום שכל האחרים מתמודדים עם ניסיון של שעה או יום, שבוע או חודש, אבל שומרי שמיטה עומדים שנה שלימה מול שדה מופקר שפירותיו נאכלים, מול חשבון בנק של הוצאות ללא הכנסות, והם שותקים.
יש משהו מיוחד בניסיון מתמשך שאין אותו בניסיון של רגע או של פרק זמן מוגבל, וזה לא רק אורך הזמן, זה בעיקר התהליך המתרחש באישיותו של העומד בניסיון. בוודאי שבכל עמידה בניסיון האדם קונה את עולמו, אבל התהליך הארוך הזה משנה את האדם לגמרי. מדוע?
2
גבורה משמעה 'התגברות' של צד אחד על צד שני, כאשר הצד המנצח מתברר כגדול יותר במסת השרירים או בארסנל הנשק, ברמת האינטליגנציה או בכישורי שכנוע ומנהיגות, מאשר הצד המנוצח. לכן, כדי להצליח במאבק יש לעשות הכול כדי להעצים את הכוחות או הכישורים הרלוונטיים שכבר קיימים בעוצמות כאלו ואחרות. ובוודאי שלצאת למאבק ללא הכלים הנדרשים זהו מעשה חסר היגיון.
אם בורא עולם העמיד אותנו בשדה הקרב, בהכרח שהוא צייד אותנו בכל הנדרש כדי לעבור אותו בהצלחה. הכוחות והיכולות להתמודד עם כל ניסיון נמצאים בתוכנו, ומה שנדרש מאיתנו זה להכיר אותם ובעיקר להעצים אותם. וגם עבור זאת ניתנה לנו האפשרות לרכוש ידע וכלים כדי להכירם ולהפעיל אותם – באמצעות חכמת התורה והמוסר. אבל תמיד, גם כשאיננו מודעים להם, הם קיימים ונוכחים בקרבנו.
3
הנשמה היא השם הכולל של הכוחות הטובים שבידנו. כאשר יגדל כוחה בקרבנו יתעצמו כוחותינו מול כל אתגר וקושי, וחלילה אם יתעמם אורה נרגיש חלשים, מיואשים, אובדי עצות ודרך. האם בידנו בכלל לשלוט בעוצמות הארתה עלינו?
שלמה המלך מדריך אותנו בספר קהלת: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה" והוא לא מתכוון לעשיה פיזית אלא לעשיה הפנימית שבכוחה נצלח את אתגרי החיים.
פירושה של עשייה זאת נמצא בספר הזוהר – "בכוחך דא נשמתא". הנשמה היא הכוח שלנו! וזה לא רק הכוח הפרטי שלנו, זהו גם הכוח שבו ה' בורא ומקיים את עולמו. כך מסביר השפת אמת את הפסוק "כוח מעשיו הגיד לעמו" – ה' מסר לבני ישראל את הנשמה הפנימית של העולם, היא התורה שה' הסתכל בה כשברא את העולם.
נמצא כי בידנו להגביר את כוח הנשמה בעולם הכללי ובעולמנו הפרטי על ידי הגברת נשמת התורה בקרבנו. וככל שנהיה יותר אנשים של 'נשמה' כך ייטב לנו ולכל העולם.
4
יש זמנים יותר מסוגלים שבהם הנשמה מצד עצמה מאירה, כמו שבתות וימים טובים, בשעת התפילה ולימוד התורה, ובכל עת שאנו עומדים בניסיון. אבל ההתמודדות הקשה יותר הינה בזמנים 'הרגילים' כאשר האתגר משתלט עלינו לגמרי ואין לנו מה לעשות מלבד לזעוק אל ה' שיעמוד לימיננו וינסוך בנו כוחות חדשים ל'התגבר' – להגביר בקרבנו את אור ה'.
הכוחות האימתניים הניצבים מולנו – כיחידים או כציבור – כדי להכשילנו בתפקידינו עלי אדמות, מקומם וקיומם בחללים הנעדרים מהארת הנשמה. היצר הרע ממלא כל וואקום וממילא הוא 'המתגבר' על האדם. "בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו, ואלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". העזרה הזאת היא הגברת הארה האלוקית בקרבנו.
זהו האור שעליו נאמר "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". משום שלמרות המראה הכל כך מאיים של החושך, בעצם הוא רק העדר האור, והעדר הרי לא מגרשים במקלות. די באלומות אור עדינות כדי להיווכח כי כוחות האופל, בעולנו הפרטי ובעולם שסביבנו, כולם הינם רק דמיון, אם לא שאנו עצמינו מעצימים אותם לכדי מציאות ממשית.
5
אם התגברות היא הגדלת כוח הטוב שבתוכנו, הרי ככל שההתגברות מתמשכת כך הנוכחות של הטוב הולכת ומתפשטת בכל קומת האדם ומחוללת בה שינוי מהותי עד שפנים חדשות באו לכאן.
שאלו את אלו העומדים לימין החקלאים שומרי שמיטה והם יספרו לכם על אנשים שעברו תהלכי שינוי שאין להם הסבר הגיוני. ההתמודדות היומיומית הקשה, שלפעמים גם מייסרת ומאיימת, שאין שעה פנויה ממנה, היא תהליך מתמשך של התעצמות הטוב, של התפשטות הארה אלוקית בכל רובדי הנפש, של דבקות באמונה מוחשית הממלאת כל חלל.
6
האמונה בטוב הקיים בקרבנו הינה הא' ב' של חינוך. איננו מצפים מהילד לטפס עד השמים אלא להכיר את עצמו, את כוחותיו האדירים ואת הכלים הנפלאים שעליו לפתח ולשכלל. אנו מכוונים אותו להאמין בנשמה האלוקית השוכנת בקרבו, ביכולותיה האין סופיות. להביט בטוב הנמצא בבסיס ישותו ולהעמיד מולו בערך נכון את הקשיים ואת הניסיונות תוך ביטחון מוחלט כי בידו להתגבר עליהם ולצמוח מהם.
ובחינוך כמו בחינוך, הביטחון והחוסן שמשרה עלינו האמונה בטוב הפנימי שבקרבנו, שמחת החיים השופעת מנשמת ה' המאירה עלינו, המאמצים שלנו להגברת הנכוחות האלוקית בקרבנו ובסביבתנו, כל אלו הם הדוגמה האישית הבריאה והנצרכת תמיד, ובשעת אתגר וקושי שבעתיים.
ידידי הישיבה היקרים, שבת שלום ומבורך. אליהו לפין, ישיבת מיר ירושלים.
