משה גוטמן
כשהגיל הוא רק ספרות
א.
"אני מדבר עם בחורים, משוחח עמם על עתידם, והם אומרים לי בפנים נפולות שהם מרגישים אבודים לגמרי. הם בטוחים ויודעים שמהם כבר לא יצא כלום. הם מיואשים לגמרי ואני לא מצליח להוציא אותם מהיאוש. אני מסתכל עליהם ומתפלא ואפילו מתפלץ: 'תגידו, בני כמה אתם בכלל? שבע-עשרה? שמונה-עשרה? וכבר חתמתם את עצמכם בחותמת של כלום לא יצא ממני? מה קרה לכם? בקושי התחלתם את החיים!', אבל אין לי עם מי לדבר, הם חרצו את גורלם", היה אחד המשגיחים באחת הישיבות שבהם שהיתי, דורש בפאתוס מידי פתיחת זמן או סיומו, ומשהה עלי את מבטו הנוקב חדרי לב ופולח כליות בינה.
בשבוע האחרון נזכרתי מהמשגיח ומדרשתו הנוקבת והפולחת, כשהתברר לכל העולם כולו כי שני הקשישים האמריקאיים דונלד בן ה-74 וביידן בן ה-78, מתעקשים כל אחד מכיוונו הוא, כי הם נשיאי ארצות הברית לארבע השנים הבאות.
יתכן כי בדרשתו הבאה יביא אותם המשגיח כמשל וכדוגמא, אם הגויים כך, הרי שעל אחת כמה וכמה בחורים צעירים הזוכים לשבת בישיבה, אינם צריכים לחתור לפרקי סיכומי החיים עוד בטרם מלאו להם עשרים שנה, ואינם יכולים להחליט שתמו ניסיונותיהם וכלו כל מאמציהם לחולל שינוי כזה או אחר באופי חייהם.
קשישותם של הטוענים לכתר הנשיאות האמריקאית קסמה לי עד כדי כך שהצצתי בקורות חייהם רק כדי לדעת את גילם המדויק, ומנקודה זאת, תכננתי להניח להם לנפשם המתקוטטת ולגלול כאן טור שיעסוק באי היותו של הגיל, מופלג ככל שיהיה, מרכיב מחליש או מניע בולם.
אלא שהצצה בקורות חייהם לימדה אותי כי אלו השניים לא התחילו את השימוש בנחישות בעשור השמיני לחייהם. שני אלה, מצוידים בנחישותם מגיל צעיר יותר והצליחו לאורך השנים לצלוח מכשולים גבוהים ומהמורות עמוקות, להתנער מעפר, לנער את אדרת הייאוש, ולפצוח שוב ושוב במסע כזה או מרוץ אחר, ובכל פעם אל מטרות חדשות ועם נחישות עתיקה וטובה, משובחת משומרת ומשופרת.
אמרתי אפוא בליבי שאת התובנות על גיל הזיקנה ניתן לדחות בשבוע אחד, בעוד שהשבוע תיוחד היריעה הנוכחית רק לסקירה מהירה של נקודות השבר ותחנות ההתאוששות של שני היריבים האמריקאים הללו, שטרם אמרו את המילה האחרונה, ודומה כי מישהו יצטרך לשכור איזה 'מנופי אבי' רציני כדי לחלץ את דונלד קשישא מהבית הלבן, ולפנותו לג'ו קשישא.
ב.
ג'וזף רובינט ביידן נולד בי"א בכסלו שנת תש"ג.
בגיל שבעים ושבע, לפני שבוע, הוא נבחר להיות הנשיא ה-46 של ארצות הברית. לתפקידו הוא יכנס בפועל בעוד כחודשיים, בהיותו בגיל שבעים ושמונה. גיל בהחלט נעים ונכון לפצוח בו בקריירה מרשימה בת ארבע שנות נשיאות של המעצמה הגדולה ביותר בעולם.
אדון ביידן סוחב עבר רפואי הכולל שני מקרים של מפרצת מוחית שתקפה אותו בשנת תשמ"ח, בעקבותיהם נדרש להפסקה בת שבעה חודשים מתפקידו בסנאט ועבר שני ניתוחי מוח מסוכנים. מצבו הבריאותי היה אז כל כך חמור, עד שהרופאים העניקו לו סיכוי של 50 אחוזים בלבד לשרוד. בנוסף סובל ביידן מאי סדירות בקצב הלב. טוב, חזקה על הבית הלבן שיידע להעמיד לרשותו רופאים טובים במידת הצורך.
חייו לא היו פשוטים.
בילדותו חוה אביו האמיד פשיטת רגל קשה. המשפחה שסבלה ממצוקה כלכלית שנמשכה על פני מספר שנים, התגלגלה מדירה לדירה. ברוב שנות ילדותו ונערותו סבל ג'ו ביידן מגמגום שעליו התגבר רק בשנות העשרים לחייו, אחרי תרגולת ממושכת. ואילו משירות צבאי הוא נדחה בשל מחלת האסטמה.
בראש חודש כסלו שנת תשל"ג נבחר לראשונה כסנטור במדינת דלאוור. אולם חודש וחצי אחר כך, בי"ג בטבת תשל"ג, נהרגו אשתו ובתם בת השנה בתאונת דרכים טראגית. שני הבנים שרדו את התאונה במצב בינוני. הבן בו סל מרגל שבורה ומחבלות אחרות, והבן האנטר סבל משבר בגולגולת ומחבלות ראש.
ביידן שקל להתפטר מתפקידו כסנאטור כדי לטפל בשני יתומיו הקטנים, אך שוכנע שלא לעשות כן על ידי מנהיג הרוב בסנאט מייק מנספילד. לתפקידו כסנאטור הושבע אפוא בב' שבט תשל"ג, במרכז רפואי, ליד מיטת בנו בו שהיה מרותק לכסא גלגלים.
הטרגדיה המשפחתית כמעט ריסקה אותו. לשנים סיפר ביידן כי הסתובב בלילות בשכונות מצוקה מוכות פשיעה כדי להיקלע לקטטות, שבהן יפרוק את זעמו הפנימי. על מנת להיות בבית בכל יום עם שני ילדיו היתומים מאם, נסע בכל יום ברכבת במשך שעה וחצי לכל כיוון. אנשי הסגל שלו קיבלו ממנו הוראה חד משמעית להפריע לו בכל עת ובכל מצב אם אחד משני בניו מתקשר.
לאחר בחירתו הראשונה כסנאטור בשנת תשל"ב נבחר ביידן לשש קדצניות נוספות בסנאט כשהוא זוכה בדרך כלל בכ-60% מהקולות ולא מתמודד מול התנגדות משמעותית למועמדותו. ביידן אינו עשיר כלל ועיקר, להפך הוא מצהיר כי הוא חבר הקונגרס השני בעיוניו. יש רק אחד שעני יותר ממנו.
המרוץ של ביידן לנשיאות התחיל בי"ב בסיון תשמ"ז… ביום ההוא הכריז ביידן על התמודדותו בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות שעתידות היו להתקיים בשנת תשמ"ח.
ומאז, על פני שלושים וארבע שנים, עם הפסקות קלות באמצע, נמשך המרוץ!
לזאת תיקרא: נחישות!
ג.
אחרי שנתפס בכזבים ושקרים ובגניבת נאומים, פרש ביידן מהמרוץ בכ"ט באלות תשמ"ז, בנימוק ש'הצל המוגזם' של טעויות שעשה בעבר האפיל על מועמדותו.
בשביל פוליטקאי, פסק זמן בן עשרים שנים הוא זמן מספיק, ואולי יותר מידי, בשביל להאמין שהציבור ישכח א השקרים ואת הכזבים. אי לכך בי"ב בשבט תשס"ז הכריז ביידן שוב על הגשת מועמדותו לנציג המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות ארצות הברית ואמר על המתמודד מולו בתוך המפלגה הדמוקרטית, שקראו לו ברק אובמה, כי "הוא יכול להיות מוכן לנשיאות, אבל כרגע איני מאמין שהוא אכן מוכן. הנשיאות היא לא משהו שמוכשרים אליו תוך כדי העבודה".
בהמשך אמר ביידן על ברק אובמה משפט אחד שהרס לו, לביידן, סופית את מסע הבחירות הפנימיות במפלגה הדמוקרטית. ביידן אמר: "זהו האפרו-אמריקאי הראשון מהזרם המרכזי שהוא רהוט דיבור, מבריק, נקי ומרשים. זהו איש מהספרים". הפטפטת המיותרת הזאת חוללה את נזקיה, ושני המתמודדים ברק אובמה וגב' קלינטון עקפו אותו עד מהרה והשאירו אותו מאחור. ביידן נאלץ שוב לפרוש מהמרוץ הפנימי במפלגה הדמוקרטית.
עוד פרישה.
אלא שבכ"א מנחם-אב תשס"ח הודיע ברק אובמה, זה שנבחר מטעם המפלגה הדמוקרטית להתמודד על הנשיאות, כי ביידן יהיה סגן הנשיא, אם הוא ייבחר לנשיאות. אותו ביידן שהתמודד מולו ואמר שאינו כשיר.
אובמה פתח לו את דלתות הבית הלבן לרווחה. בו' במרחשון שנת תשס"ט נבחר אובמה לנשיא ארצות הברית וביידן נבחר לסגן נשיא ארצות הברית. בכ"ד בטבת שנת תשס"ט התמנה ביידן בפועל לסגן נשיא ארצות הברית ה-47 כשהוא חותם 36 שנים בסנאט.
כעבור ארבע שנים, לקראת הבחירות השניות של אובמה נבחר שוב ביידן למועמד הרשמי של המפלגה לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית. בכ"א במרחשון שנת תשע"ג נבחרו הנשיא אובמה וסגנו ביידן לקדנציה שניה ובי"ב בשבט תשע"ג מונו אובמה וביידן תפקידיהם כנשיא וכסגן הנשיא.
ד.
בי"ב בסיון שנת תשע"ה חוה ביידן טרגדיה משפחתית קשה וכאובה.
בנו הבכור בו ביידן, התובע הכללי של דלאוור, מת אחרי התמודדות מיוסרת ומפרכת עם מלה קשה. מותו של הבן בו – שנועד להיות נציג המפלגה הדמוקרטית בבחירות ולהיבחר למושל דלאוור – היה מהלומה אנושה לביידן שהיה קשור מאד לבנו זה.
במרבית תקופת הקדנציה השניה שלו כסגן נשיא, מסר ביידן לא אחת כי הוא שוקל להתמודד למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בבחירות שתתקיימנה אחרי תום עידן אובמה. אולם למעשה ביידן לא הגיש את מועמדותו ונימק זאת באבלו הכבד על מות בנו. "לאף אחד אין זכות להתמודד למשרה זו של הנשיאות אלא אם כן הוא מוכן לתת 110 אחוז מעצמו", הסביר את שיקוליו לא להתמודד, ונתן להבין כי סיים לחלוטין עם השאיפה הזאת בחייו.
חלפה תקופה ואדם בשם טראמפ הפך לנשיא והחריד את אמריקה מרבצה. הדמוקרטים המובסים חיפשו נואשות מועמד בעל משקל שוה ערך לנשיא הרפובליקני, ומועמדותו של ביידן בצבצה וצצה מחדש.
בי"ט בטבת שנת תשע"ז התייחס מר ביידן לשאלת התמודדותו בבחירות לנשיאות ואמר: "אם אוכל ללכת, ארוץ". אכן, בכ' בניסן תשע"ט, בגיל שבעים ושש, הודיע ביידן רשמית על כוונתו להתמודד בבחירות לנשיאות.
ועדיין, לא תמו מכשוליו.
עם התחלת הפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, נראה היה שביידן איבד את המומנטום שלו בתוך המפלגה עצמה. הוא נחל כישלונות מחפירים באספת הבחירות במדינת איווה ובפריימריז במדינת ניו המפשייר והגיע רק אל המקום החמישי.
אלא שבכ"ט באדר שנת תש"פ התאושש ביידן ו'ביום שלישי הגדול' ניצח בעשר מהמדינות, והפך ביום אחד למועמד המוביל בתוך המפלגה הדמוקרטית.
עברו כתשעה חודשים.
והנה – הילד המגמגם, הנער שמשפחתו נקלעה לקשיים כלכליים קשים ונדדה מדירה לדירה, הצעיר עם מחלת האסטמה, הסנטור שהשתוקק לפרוש מהפוליטיקה כשמחצית ממשפחתו נמחצה למוות, האלמן שנסע בכל יום שעה וחצי ברכבת לכל כיוון כדי להיות עם בניו היתומים, הפוליטיקאי שנתפס בכזבים ושקרים וגניבת נאומים ופרש, האיש שעבר שני ניתוחי מוח מסוכנים והיה בסכנת חיים מוחשית, האב ששכל את בנו המוצלח אחרי התמודדות מפרכת עם מחלה קשה, המתמודד הקשיש שבראשית הפריימריז נדחק לירכתיים והפך לקוריוז – הוא זה שמוגדר נכון לעכשיו כנשיא הנבחר של ארצות הברית.
והיה, אם לא יחולו שינויים משפטיים, אזי בגיל שבעים ושמונה יתמנה זה האיש לנשיא ארצות הברית בפועל, ויהיה האיש המבוגר בהיסטוריה של ארצות הברית שיישבע לנשיאות.
בין אם יהיה טוב לישראל ובין אם יהיה עויין (בתפילה להשי"ת שיטה את לבבו לטובה), כך או כך, את הנחישות שהובילה אותו מעל למכשולים ואת העקשנות שעזרה לו להתגבר על אוסף הקשיים שהצטברו לאורך כל מסלולי חייו – צריך ואפשר וכדאי ומומלץ להעתיק ממנו.
ה.
דונלד ג'ון טראמפ, בן השבעים וארבע, נולד בט"ו בסיון תש"ו, ונכון לעכשיו מתבצר ומתעקש שהוא לא רק היה נשיא ארצות הברית בארבע השנים האחרונות, אלא שעליו להמשיך ולהיות הנשיא אמריקאי, לעוד ארבע שנים.
הקשיש הזה לא ישב על זרי דפנה ולא נח על כורסת הנשיאות. בחודשים האחרונים ניהל טראמפ מערכת בחירות מתישה, מחוף לחוף, בלי להתעייף. גם כשחלה בנגיף הקורונה תוך מערכת הבחירות – והרי ראינו אנשים צעירים ממנו בעשרות שנים שהנגיף הצליח לרתק אותם למיטתם לחודשים ארוכים של תשישות וחולי – התנער בן השבעים פלוס מהקורונה, בתוך ימים ספורים, והמשיך לרוץ ממדינה למדינה, לדלק מכינוס לכינוס, לנאום ולתקוף, להלהיב ולשלהב, לרקוד וללגלג, לסחוף עשרות מיליוני מצביעים אחריו.
האם זה פלא שהוא לא מוכן לעכל את הפסדו.
הלוואי וחתנו היהודי לא יצליח לשכנעו להודות בתבוסה. הלוואי והנשיא טראמפ כן ינהל מערכה משפטית עקשנית ויוביל מאבק עיקש, ולו כדי שנלמד אנחנו מהאיכר עובד האדמה הזה, איך לא מרימים ידיים כנועות גם אם כל העולם כולו אומר לך שהפסדת וצועק עליך ללכת הביתה, ואיך נאבקים, עד הגרגר האחרון.
הלוואי.
יש לכך סיכוי. דונלד אינו טיפוס ממושמע באופיו והלוואי שאכן לא ישמע לעצת משפחתו. כבר בגיל שלוש עשרה, סבל דונלד הנער מבעיות משמעת קשרות עד שאביו החליט לאלף אותו ושלח אותו להתחנך חמש שנים בפנימיה הצבאית בניו יורק. ממרחק השנים לא נראה שהם הצליחו שם בפנימיה הצבאית עם החיבור הזה של טראמפ לתחום המשמעת.
מהליכים משפטיים, טראמפ אינו נרתע. רק לאחרונה הגיש תביעת דיבה נגד מחבר ספר שהעז לכתוב כי הונו מסתכם ב-150 עד 250 מיליון דולר, והוא 'מיליונר' ולא 'מיליארדר' כפי שהוא מגדיר את עצמו. טראמפ – כנשיא ארצות הברית רב עיסוקים ועתיר מטלות – טרח והגיש תביעת הוצאת דיבה נגד מחבר הספר. שופטי ביהמ"ש לא ירדו לסוגיית חקר היקף הונו של הנשיא כדי לברר מי צודק, אולם דחו את התביעה.
ניהול מערכה משפטית דורש משאבים רבים. האם המפלגה הרפובליקנית תסכים לממן את המערכה המשפטית לאיש שאינו חלק טבעי ממנה? ואם לא תסכים – האם יש לנשיא המובס את ההון העצמי הדרוש לניהול מערכה משפטית במימון עצמי?
בחודש תשרי האחרון פרסום העיתון 'ניו יורק טיימס' כי טראמפ שקוע בחובות של 421 מיליון דולר, וכי בשנים תשע"ו-תשע"ז שילם מס הכנסה לאומי בסך 750 דולר בלבד, וב-10 מתוך 15 השנים האחרונות לא שילם מס הכנסה כלל. האם יש בכך אינדיקציה למצבו הכלכלי האמיתי? ספק גדול. שש פעמים לאורך הקריירה שלו נקלעו חברות בבעלותו לחדלות פירעון ונכנסו הליכי פירוק. הוא התאושש מכל המשברים, מסתבר. אולי את חלקם אף יזם בכוונה תחילה למטרת הפקת רווחים. (תביעת דיבה בדרך…).
את הזירה המשפטית מכיר טראמפ היטב גם ממיזם נוסף שלו 'אוניברסיטת טראמפ', שבמסגרתה הועברו סמינרים בנושאי נדל"ן. נגד המיזם המגלומני וגם נגד טראמפ עצמו הוגשו מספר תובענות ייצוגיות, וכן תביעה ממחלקת החינוך של מדינת ניו יורק באשמת שימוש בלתי חוקי בשם 'אוניברסיטה' והונאת הלקוחות. התביעות הסתיימו לאחר בחירתו לנשיאות, בפשרה שבמסגרתה הסכים טראמפ לשלם 25 מיליון דולרים לסטודנטים ולמדינת ניו יורק.
כשנבחר לתפקידו היה טראמפ הנשיא המבוגר ביותר בעת בחירתו, בן 70 ושבעה חודשים, ביידן עומד לשבור לו את השיא הזה. אבל טראמפ היה גם האדם העשיר ביותר שנבחר לנשיאות, עם הון אישי בשווי של 4.5 מיליארד דולר. ואם ההון האישי לא נפגע קשות בשנות הנשיאות, בהחלט יש לו מהיכן לממן את המאבק המשפטי.
מכאן אנו קוראים לו: 'היאבק, מיסטר טראמפ, היאבק!' אל תרפה ואל תתייאש. אל תשלים עם התבוסה! ולו כדי שנוכל ללמוד ממך, איכר עובד אדמה, איך צריך להיאבק ואיך אין להתייאש.
אלא אם כן אתה מעדיף מיסטר פרזידנט, שלא להיאבק עכשיו, כדי לשמור את כוחותיך ולשמר את הונך לבחירות הבאות לנשיאות ארצות הברית, בעוד ארבע שנים….
*
פקס לתגובות: 15386339397 (לשמיעת תגובות שלא פורסמו: 033732299 שלוחה 4 – טוב שמוע: שיעורים, סיפורים, הרצאות, ועוד)
(משה גוטמן המודיע כ"ג חשון תשפ"א)
