ישראל הרשקוביץ
איש שיחנו, הפך בשנים האחרונות למומחה בה"א הידיעה בכל הנוגע לייצור הסיני, כשכיום הכתובת ידועה ומוכרת בכל רחבי העולם, ולאו דוקא בתחום ההשגחה. "הייתי עד למקרים רבים שבהם אנשי עסקים השקיעו הון שהלך לאיבוד רק משום שהם לא ידעו כיצד מתנהלים במקום כמו סין, ואני מדבר על אנשים שאינם טירונים, על יבואנים וותיקים שכבר פעלו בזירות עולמיות אחרות אך הם לא ידעו את הכלל שאומר שסין אינה כמו כל מקום אחר", הוא מספר. "בסין הכללים שונים, המנטליות שונה לחלוטין, ואם מבקשים להצליח הרי שבראש ובראשונה צריך להכיר ולדעת כיצד להתנהל".
ודווקא הוא, אחרי 20 שנה של עיסוק בתחום, מודע לכך שלפני הכל יש להיזהר. התעשיינים העובדים עם מערכת הכשרות שאותה הקים ה" "SKS (SHATZ KOSHER SERVICES), ולא רק הם, יודעים כי לפני כל ייצור של כל מוצר יש לערוך בדיקה מחודשת של הניירת, לבחון מחדש את הקשרים מול המפעל, לבצע בדיקה יסודית של נהלי הייצור, ולא להסתמך על כל כלל כתוב או בלתי כתוב שהוסכם עליו קודם לכן, גם הוא הוא נראה בהיר ומובן מאליו. ואם אתם סבורים שהחשדנות הזו נובעת מכך שהסינים 'זייפנים', כפי שמקובל לומר ודי בצדק, אות הוא שנכשלתם בבחינה. סינית אינכם יודעים.
הוא דווקא מכיר היטב את השפה הסינית, כשמשעשע לשמוע את האדמו"ר מנהל שיחה עם הגיות שאנו נתקשה אפילו לבטא אותן, כשרק העיניים המלוכסנות נראות חסרות ברקע… "אני דובר סינית מנדרינית", מאשר האדמו"ר, "שהיא אחת מ-30 הניבים הקיימים בשפה הסינית, כשישנם ניבים ששונים כל כך זה מזה, עד שסיני שדובר סינית בניב מסויים יתקשה להבין סינית בניב שונה. עם זאת, המנדרינית, בניגוד לקנטוניזית למשל, היא השכיחה ביותר".
אך תופתעו לשמוע שאין די בהבנת השפה הסינית. "להבין את הסינים משמעותו להבין את התרבות הסינית, את המנטליות, לדעת לקרוא מה אומר הסיני בין המילים ומה הוא משדר בשפת הגוף שלו", הוא מסביר. "הבנת השפה אמנם חשובה, אך אין לה חשיבות מכרעת. אפשר להסתדר עם מתורגמן שמתרגם לאנגלית וכך לנהל דו שיח. אך אם רוצים להימנע מתקלות שיכולות להביא להפסדים בסכומי עתק, צריך להבין את הסינים. לא די בהבנת הסינית".
כעת מה שנותר הוא לחפש את הכלל הזה בפתגם סיני עתיק. סביר להניח שישנו כזה.
דו שיח של חרשים
ההבנה הזו, כך הוא מבהיר, מצליחה למנוע אי הבנות רבות. "נהוג לומר שהסינים שקרנים, שהם זייפנים, שהם מסוגלים לייצר כל מוצר אך השאלה ממה הוא עשוי… אך הדבר אינו נכון. מנסיוני, תקלות רבות שאירעו בייצור נולדו רק בשל אי הבנה, שאם רק היו שמים לב אליה מראש הן היו נמנעות".
ושוב, "אי הבנה אינה רק אי הבנת השפה אלא אי היכרות עם המנטליות, עם צורת החשיבה הסינית שאינה דומה כלל לצורת החשיבה המערבית. אני הייתי מגדיר זאת ש'החוטים במוח הסיני בנויים אחרת' מאשר במוח שאנו מכירים"…
דוגמאות? בבקשה, יש הרבה. "פנו אלי לאחרונה מגוף כשרות עולמי ונחשב בפניה בהולה: המשגיח הצליח לעלות על תרמית במהלך הייצור. הוא מצא בתוך אולם הייצור מיכל עליו נכתב 'תרכיז יין', מה שגורם לכך שהמוצר יפסל בשל חשש 'יין נסך'. התחילה מהומה שכללה חילופי האשמות מול הנהלת המפעל שמצידה לא הכחישה את קיומו של הרכיב, וזאת בניגוד גמור להסכם שנחתם ביניהם טרם תחילת הייצור. ואז התקשרו אלי ראשי מערכת הכשרות. התחושה שלהם, אמרו, שמנהל כאן דו שיח של חירשים…
"וזה אכן היה דו שיח של חרשים. הספיקה לי דקה כדי להבין במה מדובר, שכן אני מכיר את תחום הייצור כמו גם את המפעל המדובר, ויודע שאין כל אפשרות, טכנית, לשלב יין במוצר. מה הוא אם כן פשר המיכל האסור שהתגלה פתאום? ובכן, בסין כל מוצר אלכוהולי מכונה בשם הגנרי של 'יין' (wine), ואין זה משנה אם מדובר באלכוהול שמופק מתירס או משזיפים. במקרה זה לאלכוהול היתה חשיבות שכן זהו רכיב מרכזי בהליך המיצוי, כך שזה היה פשרו של המיכל שהתגלה".
- אז מה, האם הסינים אינם מנסים לזייף? אין מה לחשוש מהונאה בסין?
- "המאפיין המרכזי של הסינים הוא היותם אמינים למדי", קובע ומפתיע הרב מוסקוביץ', "אמנם, בכל מקום ישנם זייפנים או נוכלים, הם קיימים גם בסין אם כי, לפחות מנסיוני, אני יכול לומר שהשיעור שלהם נמוך יחסית לעומת מקומות אחרים. מה שכן, כפי שאמרתי, צריך פשוט להבין ולדעת איך לדבר".
באחד המקרים, למשל, לפני חתימה על ייצור של שימורי פטריות, קבע בעל המפעל כי הוא מסוגל לייצר כמות של 8 קונטיינרים ליום. "הבנתי מיד את הפואנטה. אין סיכוי שהוא ייצר כמות של 8 קונטיינרים ליום, אך הוא מבקש לחסוך בעלויות המשגיח. הוא מעוניין לסכם על 2-3 ימי השגחה ולא שההשגחה תימשך שבוע ימים, כשהעלויות מבחינתו יהיו כפולות".
אז מה, האם מטיחים בפניו את האמת בפרצוף? חלילה וחס. לא יעשה כן במקומינו. בסין יש צורך להתנהל בדיפלומטיות. "אמרתי לו: 'או קיי. אנו מבקשים לבחון את עלויות הייצור, ולכן, עוד לפני שנתחיל בייצור הכשר, נחזור מחר ונראה כמה הצלחת לייצר מעכשיו עד מחר'. אנו חוזרים למחרת, והפלא ופלא: באולם הייצור עומדת כמות ענקית של קופסאות שימורים, כמות של 2 קונטיינרים שיוצרה תוך יום.
"לא אמרתי מילה וניגשתי לקו הייצור. עשינו חשבון: אם ביום אחד יוצרו 1,000 קופסאות, משמע שבשעה מיוצרות 100 קופסאות, שהן בדקה – כ-15 יחידות. הבעיה, שהמכונה שאנו עומדים לצידה מסוגלת לסגור בקושי קופסא אחת ב-2 דקות… הוא מביא אותנו למכונה אחרת, אך גם שם הממצאים די דומים. בסופו של דבר הוא עצמו מבהיר שאין לו דרך לייצר כמות ענקית כזו ביומיים, וכי לשם הייצור ידרש שבוע. כך הגענו להסכמה ברורה כששני הצדדים מבינים זה את זה היטב, וכל זאת, מבלי שחלילה ערערנו על דבריו".
"אין זה אומר שאני סומך עליהם" הוא מדגיש. "ההיפך הוא הנכון. כשאני מגיע למקום, ואין זה משנה אם מדובר בבעל מפעל יהודי או סיני, אני מקיים בו 'כבדהו וחשדהו', עם דגש על החשדהו. בהשגחה חייבים להתחיל מאפס, לבדוק מהבסיס. אסור להסתמך על מילה אחת ויש לוודא שהכל מאומת בניירת, במסמכים מתועדים, שהניירת תואמת את הייצור בשטח, יש צורך בהשגחה על כל שלב. אך ניסיונות הזיוף וההונאה? הם קיימים בכל מקום. גם בישראל. הם אינם שכיחים יותר בסין מאשר במקומות אחרים".
במקרה אחר, סייר הרב מוסקוביץ' במפעל לייצור שימורי פירות, כאשר כדרכו הוא עורך את הסיור שלא בצורה מתוכננת ("פעם מתחילים מהמחסן, פעם מאולם הייצור, הכל במטרה לשבור שגרה") ולפתע שם לב לקופסא שנדמתה לו כאריזת ג'לי. "הג'לי עורר אצלי נורה אדומה, שכן לפני הסיור, בהיותי עוד בארץ, דרשתי וקבלתי את כל הדו"חות של המפעל ובהם לא הוזכר ולו רמז לקיומו של ג'לי. וברגע שרואים משהו שלא תואם את הרישומים, זה כמו מכשיר מתכתי שמצפצף בבידוק… זה אומר שיש צורך לשנות התייחסות ולבצע בדיקה לעומק".
אבל בסין כמו בסין, אסור להטיח את האמת בפרצוף. חלילה, יש ללכת סחור סחור. "בקשתי ללכת למחסן, חיפשתי שם זכר לג'לי ולא מצאתי, אך לא התייאשתי. פניתי למעבדה. במעבדה אמורה להיות דוגמית מהייצור של כל יום. חיפשתי 'טיקטים' שיכולים להעיד על ייצור שונה. בסופו של דבר אכן מצאתי במעבדה דוגמית של ג'לי. שאלתי מה זה, והתברר לי שהיתה תקופה שבה ייצרו ג'לי. כך הם הודו על כך, מבלי ששאלתי ישירות. אגב התברר שהם עושים שימוש בחומר מקריש שאין בו בעיה כשרותית. אבל אלו הם הקודים שבהם יש להתנהל. במקרה שבו הייתי מטיח את האמת בפרצוף – שיתוף הפעולה היה עולה על שרטון וכל ההשקעה היתה יורדת לטמיון".
עד כמה יש ללכת סחור סחור במאמץ להבין את הראש הסיני, זאת נלמד גם ממקרה שבו נדרש הרב להגיע לאיזור נידח, רק כדי לגלות שהמפעל אינו מפעל כלל… "דובר אז", הוא נזכר תוך כדי דיבור, "על מתן הכשר לחומר המייצר תמציות מצמחים. טסתי 6 שעות בתוך סין, משם המשכתי ברכב בדרך לא דרך שנשכה עוד 6 שעות, בסוף היום אני מגיע למפעל ומגלה שמדובר בכמה חדרונים. אני שואל היכן המכונות, ומראים לי מכונה קטנה. הבטתי בה ולא הייתי צריך לשאול שאלות – זו לא מכונה שמייצרים בה תמציות, ודאי שלא בכמות תעשייתית. זהו מכשיר שמשמש לצרכי המעבדה".
במקרה זה, היה צורך לנקוט בטקטיקה שונה. "עצרתי את הסיור ושאלתי את הבעלים שליווה אותי: האם אתה יודע כמה מפעלים בדקתי בחיי? זרוק מספר. ההוא זרק מספר שכלל לא התקרב למציאות. 'אני בדקתי עד היום 1,800 מפעלים. מתוכם', אמרתי לו, '80 מפעלים שייכים לך. אני יודע בדיוק כיצד נראים המפעלים שלך, ואל תספר לי שזהו 'מפעל'…
"האיש ראה שהסתבך, וגילה כי אכן כאן לא מייצרים. זוהי בסך הכל פירמה שבאופן רשמי רשומה כאן, אך הייצור נעשה במקום אחר, במרחק של שעה נסיעה מכאן. אנו נוסעים לאותו מפעל, ומגלים שמדובר במפעל אחר שבו הייתי לא מזמן, הפעם מטעם ייצרן אחר. המפעל מייצר תמציות כשרות למהדרין כך שהביקור היה מיותר.
"מדוע נעשה ה'סיבוב' הזה? לשם כך יש להבין את הראש הסיני. כל מפעל בסין קונה חומרים ממפעלים אחרים, לא פעם הם מבקשים למנוע ביקור במפעל פשוט משום שהם חוששים שתגלה משהו במעבדה, שלא תהיה נקיה די הצורך. עקרונית הם אינם אוהבים ש'נסתובב להם בין הרגליים' לכן הם נוקטים בתרגילים שונים. אך אם מכירים את הראש הסיני, יודעים גם לפתח תשובות לאותה התנהלות…"
עניין של מחיר
אם מדברים על הסינים ועל התרבות הסינית, יש לו דווקא שבחים שהוא מרעיף עליהם, וביד נדיבה. "הסינים הם אנשים חכמים, חרוצים, ובניגוד לתדמית שאנו מכירים הם דווקא חמים ומכניסי אורחים. נקלעתי כבר לאיזורים הנידחים ביותר בסין, ולא אירע מעולם שנדרשתי להמתין יותר משתי דקות עד שהגיע אלי אדם שביקש לברר לאן אני צריך להגיע כשהוא מסייע לי באופן אישי איך להגיע. סין, בכלל, היא מדינה שברוב האיזורים בה אפשר להסתובב גם באמצע הלילה לבד ובלי חשש, וזאת בניגוד למדינות מתקדמות אחרות, ובהן ארה"ב, שבחלקים ידועים ממנה מעשה כזה של הליכה בלילה גובל בפיקוח נפש".
אך לצד הלבביות, הסינים הם אנשים של כבוד. אסור לפגוע בכבודם, כשלפעמים די במילה אחת בכדי להוריד לטמיון קשרים שנוצרו במשך שנים. מנגד, אם תכבד אותם – הם מכבדים אותך. חלק מביטויי החיבה הם כיבוד האורח במים חמים – זכר למסורת המקומית שנולדה רק משום שבסין לא היה ניתן לשתות מים לפני שהרתיחו אותם. היום, המים כבר נקיים, אך הסינים כבר לא מסוגלים לשתות מים קרים והם לוגמים את המים כשהם חמים…
"בפרט יהודים" הוא מספר. "יש להם הערכה רבה ליהודים. אני מסתובב שם כפי שאני, עם 'רעבישע בעקיטשע' ומגבעת רחבה, ואיש לא אומר מילה. ההיפך הוא הנכון: היכן שהם יכולים הם מבטאים הערכה".
- ומה בנוגע לתדמית של הסינים כזייפנים שמסוגלים לייצר חיקוי – אבל רק חיקוי – מכל מוצר?
- "גם המיתוס הזה לא נכון" הוא מפריך עוד מושג שהתקבע בתודעה. "אלא הכל עניין של תשלום שאף הוא פועל יוצא של הכבוד העצמי הסיני. אם תגיע לסיני ותבקש ממנו שייצר לך חולצה בדולר, הוא ייצר לך חולצה בדולר. הוא לא יאמר לך – אם לא תשלם יותר לא אוכל לייצר לך, זה למטה מכבודו, אלא ימצא דרכים להוזיל עלויות: יעשה שימוש בחומרים זולים, יחתוך פה ושם, יוותר על הצווארון ויקצר את השרוולים, וכך ייצר חולצה. הוא יסתדר. אך אם תציע לו מחיר ריאלי, תקבל מוצרים באיכות גבוהה מאד.
"פעם" הוא מספר, "נפגשתי במטוס עם הקניין הראשי של רשת 'ואל מארט' האמריקאית (הרשת הגדולה ביותר בארה"ב, עומדת תחת בעלותו של ווארן באפט. י. ה.) שאלתי אותם איך אתם מסתדרים עם הסינים, לא קרה שהזמנתם חולצה וקיבלתם מכנסיים? והאיש ענה: מעולם לא קרה לנו שקיבלנו מוצר שלא היינו מרוצים ממנו והוא לא ענה על הסטנדרטים שלנו. ברגע שאתה מכיר את התימחור ומשלם להם מחיר ריאלי, אתה מקבל מוצר מעולה. הבעיה מתחילה כאשר מנסים לחסוך ומציעים מחיר רצפה".
- ובכל זאת, לא חסרים סיפורים על ייצרנים שהזמינו מוצר אחד וקיבלו משהו אחר…
- "ברור שזה קורה, וזה קורה כאשר יוצאים לדרך בלי לבדוק ובלי לדעת איך להתנהל. פעם קרה שיהודי הזמין 100,000 סטנדרים כאשר על הסטנדר שהביא להם כדוגמא היה רשום השם של בנו של מזמין הסחורה. הוא קיבל מאה אלף סטנדרים עם שמו של בנו חקוק עליהם… קרה שמישהו הזמין עטיפה רקומה, והסינים תיקנו את הה"א והפכו אותו לחי"ת, הם חשבו שבכך הם מתקנים את הה"א, שרגלו נשברה… אירע גם מקרה משעשע באדם שהזמין כובעים. באחד הכובעים נותרו קרעים של פיסות ספוג בתוך הביטנה, והכובעים שהגיעו הכילו כולם פיסות ספוג, זהים בדייקנות מירבית לקרעים המקוריים שנותרו בכובע הדוגמא…
"אך מי שיודע איך מתנהלים עם סינים, יודע שלא משאירים פינה אחת מבלי לסכם ולבדוק. אני אומר זאת לכל מי שמבקש את עצתי כפי שגם אני מיישם זאת בשטח בכל הקשור לכשרות: לא משאירים פינה אחת. חושבים על כל סעיף ומסכמים את הכל מראש".
משרדי ארגון הכשרות ממוקמים בעיר צ'ינגאו, משם חולש הרב על המפעלים הפרושים על פני סין הענקית, לאורכה ולרוחבה. עם זאת, המשרד משמש היום ככתובת ידועה ליהודים רבים שנקלעים לאיזור ושם הם נהנים מארוחה כשרה, מתפילין וספרי לימוד, וגם מקבלת עצה טובה, הדרכה והנחיה במאור פנים. בשבתות יוצא הצוות לבייג'ין שם קיים בית חב"ד. "אני מגיע לשם לא פעם מותש אחרי שבוע של עיסוק בתחומי הכשרות, אך מגלה שישנם יהודים שלא ראו נפש חיה יהודית כל השבוע והם מתנפלים עלי כצמא שהגיע למעיין. יהודים מבקשים לשמוע מילה טובה, לקבל עצה בנושאים אישיים, והחסד האמיתי הוא פשוט לדבר עם אותו יהודי גם אם כל הגוף משווע למנוחה".
אך לא מדובר רק בשיחת נימוסים. רבים מכירים כבר את הידע שרכש הרב, והם נועצים בו בכל עסקיהם הקשורים לסין. כאלו היו למשל חלק מהשיחות שהופנו לרב תוך כדי שיחתנו עמו, כפי שהיו גם שאלות שהגיעו מגופי כשרות אחרים, כשנראה כי קיים שיתוף פעולה חוצה גבולות. "אכן" הוא מאשר, "אנו עובדים מול מערכות הכשרות השונות בשיתוף פעולה הדוק כשאנו חולקים מידע זה עם זה. אך גם אם ישנן מערכות שהקודקודים למעלה מסרבים לאפשר את חילופי המידע, ברמת אנשי השטח ישנו שיתוף פעולה הדדי ופורה"…
זהירות ממוקשים
אחד הכללים המנחים שאותם נדרש לדעת כל מי שמבקר בסין, הוא שחרף ההתפתחות, הצמיחה הבלתי נתפסת והדהירה אל המחר – סין היתה ועודנה מדינה קומוניסטית מובהקת. "נכון שבכל הקשור לבחינה העסקית המדינה ליברלית והיא מעודדת עסקים, אך מבחינה פוליטית זו מדינה קומוניסטית לכל דבר. השלטון שייך למפלגה אחת, כשהמועצה העליונה בוחרת את המנהיגים. עד היום דורשים מבתי המלון לרשום כל תייר שנכנס, כשפרטי האורח מועברים למשטרה. לא פעם חזרתי למלון בשעה מאוחרת, וגיליתי ששוטרים הגיעו לבדוק מדוע טרם חזרתי לחדר. אגב, לחלק מהמלונות אין כלל רישיון לארח זרים".
מאותה סיבה, אסור לדבר פוליטיקה עם הסינים, וזהו עוד כלל בלתי כתוב שנשמר בקנאות. "הסינים פטריוטים מאד. אסור לזלזל בממשלה, ואסור בכלל לדבר נגד סין והסינים. לא מזמן היתה למדינה מתיחות עם דרום קוריאה שהכניסה לשטחה מערכת הגנה אמריקאית נגד טילים, ובבת אחת צנחו המכירות של הרכבים הקוריאנים ב60%. פעם היתה מתיחות עם יפאן, והסינים יצאו בהמוניהם להפגין נגד יפאן. שם, כשהמשלה קובעת משהו, אין לערער ואין להרהר".
כלפי חוץ נראה שהמדינה מפגינה פתיחות, אך רק כלפי חוץ. "הרשת הממוחשבת, למשל, מפוקחת ומנוטרת באופן מתמיד. ישנה יחידה צבאית שמונה כ20 אלף איש שפוקחת עין על כל מרחבי הרשת והם בודקים מה כל אחד כותב ולמי. הם קוראים לכך 'החומה הסינית השניה'. כך גם אין פרט אחד שעולה בכל ענפי המדיה התקשורתית שלא עובר צנזורה".
אגב, מה שלא ידוע הוא שבסין אין מושג של קבלת אזרחות סינית למי שלא נולד בסין. הוא הדבר לגבי סיני שיבקש לעצמו אזרחות אחרת, במידה ויקבל אזרחות כזו יהיה עליו לוותר על אזרחותו הסינית. "הסינים שומרים בקנאיות על התרבות הסינית וחוששים מפני מצב שבו יחדרו תרבויות אחרות שיפגעו בתרבות הסינית. כך, למשל, הם יעריכו יהודים שיגיעו לסין למסחר, אבל כמעט ואין יהודים סיניים שכן הם לא מכירים בהתארגנות של קהילה יהודית בסין. מאותה הסיבה הם חוששים מאד מהמוסלמים. ישנם מוסלמים סיניים המתגוררים באיזור הגבול עם אפגניסטן, במחוז שינזיאנג שבצפון מערב סין, אך אחת לשנה הממשלה הסינית מעלה 10,000 איש מהם למכה, כשהיא משלמת את כל העלויות – אך בה בעת שומרת עליהם לאורך המסע ומשגיחה שהם לא יחשפו שם להשפעה זרה…
"מאותו עיקרון, הסינים שומרים מאד על עצמאותם הכלכלית. אם ישנו מוצר שמיוצר בסין, אין אפשרות לייבא מוצר דומה מבחוץ. בעבר שוחח עמי יהודי שביקש לייצר מנות חמות ולשווקן בסין. ייעצתי לו שלא יעשה זאת שכן ישנו מוצר כזה מייצור מקומי, אך הוא לא שמע. הוא ייצר והביא לסין אך השיווק נעצר ומאה אלף דולר הלכו לפח".
"אין זה קל להכיר את התרבות והמנטליות הסינית ונדרשו שנים ארוכות לשם כך" מסכם הרב, "ובמבט לאחור, לא הייתי מעלה על דעתי אי פעם שאתמצא כל כך בעולם הסיני. אך כך רצתה ההשגחה ו'מה' מצעדי גבר', ואם אני יכול לסייע ליהודים ובודאי שלפקח על ייצור המזון הכשר בסין – כנראה שזו השליחות שאותה עלי למלא בעת הזו, כאשר כהוראתו של אבי זצ"ל – אני משתדל לעשות זאת בצורה הטובה ביותר שאפשר".
(ישראל הרשקוביץ – המודיע)
1/1102