יהודי שהיה סוחר שטיחים, התגורר באחוזתו של פריץ טוב לב שאהב מאד את הסוחר היהודי, ואף הוקירו על ישרותו ונאמנותו.
מסחרו של היהודי פרח ושגשג, והפריץ היה מתגאה תדיר בפני ידידיו וחבריו ביושרו של היהודי מה שהביא לתוצאה ששמו הטוב נישא למרחקים, ומעגל הקונים התרחב בהתאם.
והנה, בבקר יום השבת כשכל בני הבית יושבים במקומותיהם סביב שולחן-השבת נשמעו דפיקות חזקות בדלת.
הדלת נפתחה ושליח מטעם הפריץ נכנס ופנה אל בעל-הבית: "שמע יהודי!" – הכריז השליח בקול רם. "בערב מתקיימת מסיבה בביתו של הפריץ בהשתתפות כל נכבדי הסביבה. ברגע האחרון החליט הפריץ להחליף את כל השטיחים באולם האירועים שלו, והוא מבקש שתבוא בדחיפות עם דוגמאות והוא יבצע רכישה – מהגדולות שהכרת עד כה" סיים השליח בשובבות…
אך היהודי, בשלווה ובנעימות השיב לשליח: "אמור לאדוני הפריץ כי אשמח תמיד לעמוד לשירותו. אך כמה שידוע לו היום הוא יום שבת, ואנו היהודים שובתים ממלאכה ביום הקדוש הזה!".
השליח נדהם ויצא למסור לפריץ את תשובתו של היהודי. והסעודה נמשכה כאילו דבר לא אירע. לאחר כ-10 דקות הגיע השליח בפנים זועפות ואמר כי הפריץ כועס מאד, הוא אף ציין שבמידה ולא תעשה בקשתו ינותקו קשרי המסחר שלו ושל חבריו…
מיודענו השיב בנועם: "תאמר לפריץ שחשוב הקשר איתו, אך הקשר עם מי שכל פרנסתי וחיי בידו – הקב"ה, חשובים לי עוד יותר"… השליח ניסה כל מיני דרכים אך לשווא, התייאש ויצא.
למחרת, הגיע הפריץ לביתו של היהודי, כשפניו מחייכות, הוא חיבק את היהודי בחום תוך שהוא מושיט לו צרור מלא זהובים, ואמר: "קח! זה חלקך בהתערבות!".
לפליאתו, התיישב הפריץ וסיפר: אתמול הגיעו ידידי הפריצים לביתי והתווכחנו על נאמנותך לדתך והוחלט לנסות ולהעמידך במבחן – תוך התערבות על סכום כסף עצום. ואת ההמשך אתה כבר יודע… בזכות נאמנותך למצוות דתך זכיתי בהתערבות!!
(דבר תורה)