אדם שאחד משבעת קרוביו - אב, אם, בן, בת, אח, אחות ואשה - נפטר, מכונֶה 'אונן', ופטור ממצוות עשה דאורייתא ודרבנן, ואינו רשאי לקיימן. הלכה זו אמורה גם במקרה שֶׁאַחֵר עוסק בעניְני הקבורה, וטעמהּ - כדי שלא יֵראה כמי שאינו מֵצֵר על מוֹת המת; ולדעת החזון־איש, יתכן שבמקרה כזה האונן חייב בקריאת־שמע ובתפילה. ומעת שהמת נמסר לידי החברה־קדישא, וסוכמו עניני התשלום ומקום הקבורה, ותמו ההספדים - אינו נחשב עוד לאונן וחייב בכל המצוות; ואם מסיבה כלשהי אינו משתתף בהלוויית המת - חייב בכל המצוות מעת יציאת ההלוויה. [ס"ק א, ד, ה, ו ו־ז; ביאורים ומוספים דרשו, 7 ו־21]

אסור לאונן לעבור על מצוות לא־תעשה דאורייתא או דרבנן; ועם זאת רשאי לאכול ללא ברכה, כיון שאיסור האכילה ללא ברכה הוא מחמת חובת הברכה, וכיון שאינו חייב בהּ - שהרי פטור מכל המצוות - לא חל עליו איסור האכילה ללא ברכה. אכן, אם חפץ לאכול פת חייב ליטול ידיו (ללא ברכה), מפני שאסור לאכול ללא נטילה, ויש שחולק על כך; ויש שכתבו שצריך ליטול גם מים אחרונים, נטילה של שחרית, ולאחר עשיית צרכיו. ורשאי האונן ללבוש 'טלית־קטן', וכן ללמוד הלכות הנוגעות לו למעשה, ונחלקו הפוסקים אם רשאי להרהר בדברי־תורה. [ס"ק ד וביה"ל ד"ה מי; ביאורים ומוספים דרשו, 2, 4 ו־5]

מי שלא התפלל עד סמוך ל'זמן תפילה', באופן שאם יתפלל בסדר הרגיל יחלוף זמן התפילה עד שיגיע לברכות קריאת־שמע - ידלג מפסוקי־דזמרה לפי סדר חשיבותם (ראה סימן נב, סעיף א), ובמקרה הצורך ידלג על כל פסוקי־דזמרה עם 'ברוך שאמר' ו'ישתבח', אך לא ידלג על קריאת־שמע וברכותיה, וזאת למרות שיאלץ להתפלל את תפילת־העמידה לאחר 'סוף זמן תפילה', ועל אף שאינו מקיים בקריאה זו את מצות קריאת־שמע - שהרי הוא עומד לאחר 'סוף זמן קריאת־שמע' - ואינו קוראהּ אלא כדי לעמוד בתפילה 'מתוך דברי תורה'. [ס"ק ד; ביאורים ומוספים דרשו, 9 ו־14]