מיד כשהקיץ משנתו מיהר הנער לאביו הקדוש וסיפר לו בהתרגשות: "אמא באה אלי בחלום! היא גילתה לי כי בקיץ הקרוב תתפשט בעיר מחלה קשה ומדבקת, ובזכות ההחלטה הנכונה שקיבלתי הלילה אנצל ואשאר בריא"

'טובתי הרוחנית שלי וטובתו של הזולת – טובת מי קודמת?'…

שאלה מוכרת לכל עובד ה'. לעתים לא מעטות הוא מתחבט בה, במיוחד בימי הנעורים, בעמדו על מפתן העבודה, כשמתחיל לטעום מעץ החיים, מפירותיה המתוקים של התורה, של החסידות ושל עבודת ה'.

נפשו המתלהבת ברשפי אש מבקשת לכבוש פסגות בהר ה', סדר יומו רצוף סדרי לימוד והנהגות קודש, ואף גדור בקבלות טובות ובסייגים מדוקדקים באין דרך לפנות ימין ושמאל. אלא שלפתע צצה לה סיבה כל-שהיא, הדורשת שינוי כל-שהוא, בעבור טובתו של חברו, והוא נקלע לפרשת דרכים.

בשעת ניסיון זו, עליו להבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין רצון ה' לעצת היצר, ולהכריע את ההכרעה הנכונה.

*

בשאלה כגון זו התחבט באותה שעה הרה"ק רבי שמחה ישכר בער מציעשנוב, והוא נער, בבית אביו הגדול והקדוש רבי יחזקאל שרגא משינאווא.

היה זה במוצאי אחת השבתות של החורף, כששני גיסיו הגדולים, הרה"ק רבי מנחם מענדל מפריסטיק והרה"ק רבי נפתלי מווישניצא – חתני אביו, בעודם אברכים הסמוכים על שולחנו הטהור, ביקשו לקיים את מנהגם הקבוע לסעוד בצוותא את סעודת 'מלוה מלכה'. אלא שבחדר שבו נהגו לסעוד מדי שבוע, התקלקל התנור, והיה הכפור העז חודר עד לשד העצמות, עד שלא היו מסוגלים לשבת שם אפילו שעה אחת.

משחיפשו ולא מצאו חדר אחר להשתמש בו בלילה ההוא, מלבד חדרו של גיסם הנער, פנו אליו בבקשה שיואיל בטובו להרשות להם לערוך בו את שולחנם. והנער, שיניק וחכים היה, מתמיד עצום ועובד ה', התלבט כדת מה לעשות. על כף המאזניים הונח סדר לימודו היקר באשמורת הבוקר, שעלול להתבטל באם לא יזדרז לעלות על יצועו, כמנהגו מדי לילה.

הוא ביקש לסרב. אלא שכעבור רגעים של חיבוטי נפש, נטתה דעתו להבין ולהשכיל שטובתם של אלו עדיפה על פני טובתו האישית, רוחנית וחשובה ככל שתהיה, והוא נענה לבקשתם.

ערכו הגיסים יחדיו את סעודתא דדוד מלכא קדישא, בנועם וברצון ניגנו זמירות ושוחחו בסיפורי צדיקים, כמנהג חסידים ואנשי מעלה במוצאי שבתות. ורק לאחר שבירכו על המזון ופנו משם, פנה הנער לשנת הלילה, היא שנתו המתוקה של עובד ה', שכולה קודש, לצורך גבוה.

ויהי בבוקר ותפעם רוחו. בזריזות קם ואץ-רץ אל הקודש פנימה, אל האב הגדול והקדוש, וסיפר לו בהתרגשות, כי אמו הרבנית חנה רחל, שנפטרה זמן קצר קודם לכן, נתגלתה אליו בחלום הלילה.

"היא גילתה לי", סיפר בהתלהבות מרובה, "כי בקיץ הבא, עתידה להתפשט בשינאווא וגלילותיה מחלה קשה ומדבקת, וכי בזכות ההחלטה הנכונה שקיבלתי הלילה, לשנות ממנהגי לקום באשמורת הבוקר, על מנת שיוכלו גיסיי לערוך את סעודת ה'מלוה מלכה' בחדרי, אנצל מן המחלה הזאת, ואשאר בריא…"

לשמע הדברים אורו פני הרה"ק משינאווא, והוא נענה: "כיון שבטלה מקצתה בטלה כולה" (גיטין לג, א).

יצא הנער את החדר, ואביו שמר את הדבר.

*

בחודש תמוז של אותה שנה אירע הדבר.

בעיצומה של שבת קודש, שעה שישב הרה"ק משינאווא וערך את שולחנו הטהור, וחסידים מסביבים אותו כחומה, מתענגים על ה' במחיצתו של הצדיק, לפתע נשמע קול חבטה. אחד החסידים התמוטט ארצה והתעלף, רחמנא לישזבן.

בהלה נוצרה בחצר הקודש, והזריזים יצאו להזעיק את הרופאים. בינתיים, נשא הצדיק את עיניו הקדושים לעבר בנו, רבי שמחה ישכר בער, ומבטיהם התחלפו זה בזה…

ואכן, כפי שהבינו כן היה. משבאו הרופאים והשיבו את האיש לחיים, בדקו וקבעו כי מחלה קשה מקננת בקרבו, שעלולה להיות מדבקת. על אתר פינו אותו בזהירות אל בית החולים שבגלילות, שם התחזק והתרפא, בנס ופלא של ממש, ומחלתו לא דבקה עוד באיש.

כיון שבטלה מקצתה בטלה כולה.

*

בערוב ימיו, כשסיפר הרה"ק מציעשינוב את המעשה, היה תולה בענוות רוחו את ביטול הגזירה בסעודה שערכו גיסיו, והיה מפטיר: "כנראה שסעודת מלוה מלכה חשיבות רבה יש לה בעולם העליון".

ואולם אנו נוכל ללמוד מסיפור זה, גם על החשיבות הרבה שנתנו בעולם העליון למעשהו של אותו צדיק, כשוויתר בנערותו על טובתו הרוחנית למען הזולת, ולתלות גם בכך את ביטול הגזירה.

לימוד נוסף שאנו למדים מסיפור זה, היה אומר הרה"ק רבי משולם פייש (השני) מטאהש, הוא חשיבתו העצומה של כל איש ישראל, שדרכו ניתן לבטל כל גזירות רעות מעל בני ישראל, שאם התבטלה הימנו כבר יכולה היא שתתבטל מכולם. שכן כלל ישראל הרי הוא קומה שלימה, כאיש אחד, כגוף אחד (ראה נועם אלימלך פרשת דברים, ד"ה עוד בפסוק הנ"ל).

ובכך פירש את מנהג הפלא של הרה"ק הרבי רבי זושא מאניפאלי, שמדי בוקר, לאחר שבירך את ברכת התורה וקרא קריאת שמע של שחרית, היה יוצא לרחובה של עיר ומחפש יהודי כלשהו כדי להאציל עליו ברכה מברכות פיו. לפעמים היה ממתין לשם כך זמן רב, ולא שב לביתו עד שמצא את שחיפשה נפשו, יהודי שאפשר לברכו.

וכל זאת למה, כי "מידה טובה מרובה ממידת פורענות", ואם מידת פורענות יכולה להתבטל לגמרי כשהיא מתבטלת מיהודי אחד, על אחת כמה וכמה, אם נשפעת ברכה על יהודי אחד, נשפע כבר על כל בית ישראל שפע ברכה ואך טוב וחסד.

*

בימינו אלו, כשמחלה קשה ומדבקת משתוללת בראש כל חוצות ומשבשת את סדרי החיים, זקוקים אנו למעשיהם של צדיקים אלו, כדי שנזכה שיתבטלו כל הגזירות ויומתקו כל הדינים. ומהם נלמד את אשר עלינו לעשות – להתחזק בעבודת ה' ובמעשים טובים, בין אדם למקום ובין אדם לחברו. כי אף מעשה אחד של יהודי אחד – בכוחו להשפיע על כל ישראל, לעורר עלינו את מידת הרחמים ולהמתיק את מידת הדין.

ויה"ר שיתקיים בנו מאמר הכתוב 'נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם', שאף 'אלקים' – השם של מידת הדין יומתק וממנו יושפעו טללי נוחם, ישועה ורפואה, וקירוב הגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.

מקורות: י"ג אורות; עבודת עבודה – שיחות קודש ח"ב

(הרה"ח ר' יחיאל יהושע שיינפלד שליט"א – גיליון 'אש החסידות')