- היו צדיקים שהקפידו לאכול דווקא בידיהם ולא באמצעות כלי אכילה
בדורות הקודמים היו צדיקים שהקפידו שלא לאכול במזלג, אלא בכף בלבד או בידיהם. ומהם שנהגו כן רק במאכלי השבת.
בספר 'דרכי הישר והטוב' (מונקאטש תר"ע עמוד כג) מסופר: שמעתי מאא"ז זצ"ל שפעם אחת נזדמן הרב הקדוש מוה"ר צבי הירש מזידיטשוב זצ"ל אצל הרב הקדוש מהר"ם ט"ב ז"ל [-רבי משה טייטלבוים בעל ישמח משה' ורבה של אוהעל] והיו יושבין בסעודה, ונטל הרב הקדוש מהר"ם ט"ב זצ"ל את המזלג ורצה לקחת בו את הבשר, ואמר לו הרב הקדוש מזידיטשוב זצ"ל: "איהעל'ער רב, שטעקט דען ניכט מעהר קדושה אין דיא עשר אצבעות וויא אין דעם מתכות?" [רבה של אוהעל, וכי לא שורה הקדושה על עשר האצבעות יותר מאשר על פיסת מתכת זו של המזלג?] והניח מיד הרב הקדוש מאוהעל זצ"ל את המזלג ולקח את הבשר בידו.
וכן סיפר כ"ק אדמו"ר מצאנז קלויזנבורג (בשיעור חומש רש"י תולדות תשל"ו) ששמע מיהודי קשיש ושמו הר"ר יוסף פריעד ע"ה, שסיפר לאביו הק' שפעם אחת ביקר העטרת צבי מזידיטשוב זי"ע אצל המהר"ם א"ש, וכשהגישו לפניהם את הבשר אכל המהר"ם א"ש במזלג והעטרת צבי אכל בידיו. כשהבחין כי המהר"ם א"ש תמה על כך, הסביר לו פשרן של דברים:
"הנה כאשר יצר הבורא כל עולמים את האדם בששת ימי בראשית בחכמה נפלאה, ברא את היד הזאת בתבנית הזאת, ובמעי אמי בראני השי"ת בצלמי ובתבניתי, וביד הזאת אני מניח תפילין בכל יום, ואני מחלק מעות לצדקה, ואני לוקח את הגמרא ללמוד בה, ותמיד אני עושה בה מצוות שציווני בוראי. וטרם שהלכתי לאכול נטלתי את ידי וברכתי עליהם אשר קדשנו במצוותיו וציונו על נטילת ידיים. אבל את המזלג הזה עשה נכרי מגושם, ומימיו לא נעשתה בו מצוה אחרת זולת מה שהטבילוהו פעם אחת ובירכו עליו על טבילת כלים. ויתכן כי נטבל ביחד עם הרבה כלים. ואם כן, היעלה על הדעת כי בידים שלי תמאס נפשי לאכול ואילו עם המזלג הזה לא? אתמהה". ומיד השליך הגאון המהר"ם א"ש את המזלג מידיו ואכל בידיו הקדושות. והעיד הר"ר יוסף הנ"ל כי מאז לא הרשה המהר"ם א"ש שיניחו לפניו על השולחן מזלג לאכול בו.
- ההקפדה המיוחדת שלא להשתמש במזלג
השערה מעניינת מביא הרב ישראל דנדרוביץ במאמרו 'על קצה המזלג' (קובץ עץ חיים – באבוב, כא) כי ההקפדה שלא לאכול במזלג נעוצה גם במה שכתב רבינו חננאל (בבא מציעא כ"ה) בפירושו על המילה 'המנק', וז"ל: "כלי שיש בו שני ראשים, כגון המזלג שיש לו ג' שינים, ודרך בני יוון להחזיק חתיכת הבשר ולחתוך עם הסכין ולאכול, ונוטל זה שחתך ונותנו לתוך פיו ואין ידיו נוגעות בבשר כלל מפני הזוהמה". מבואר אפוא שהאכילה במזלג היתה ממנהגי היוונים, ולפיכך נפשם היפה של חסידים ואנשי מעשה סלדה מכך. עוד הוא מביא שם כי ראה בשמו של הגאון רבי חיים קרייזווירט שיש לחשוש כי השימוש במזלג ובסכין לאכילה הוא בבחינת חוקות העכו"ם ויש בזה איסור של 'ובחוקותיהם לא תלכו'…
האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש התבטא כי מנהג חסידי קמאי שלא לאכול במזלג, זאת עקב שיניו הדוקרניות, וכך הובא בספר השיחות (תש"י עט', בתרגום ללשון הקודש): החסידים של פעם לא היו אוכלים במזלג אלא רק בכף, מפני שלמזלג שלוש שיניים דוקרניות… צריכים כלי לאכילה, אבל רק כף שהיא חלקה. אולם ידוע בבירור כי האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש ואחריו בקודש היו רגילים לאכול במזלג מלבד בחג הפסח, בו היה הרש"ב מקפיד שלא לאכול במזלג וזאת מפני הקושי שיש בניקוי שיני המזלג.
- "הכלים נטבלו אתמול, ואת ידי טבלתי היום"
מסופר על האדמו"ר מהר"ש מבאבוב (הראשון), שבהיותו פעם בפרנקפורט באו כמה רבנים לשולחנו וראו שהוא טועם מהקוגל בידו ואף מחלק שיריים בידו. כאשר ראה שאין דעתם נוחה מכך, אמר להם בדרך מליצה: "איר קענט נעמען פון מיר, איך בין א נקי כפיים" – יכולים אתם ליטול ממני, שכן אני נקי כפיים (ספר 'מגן אבות' באבוב).
על כ"ק אדמו"ר ה'אמרי אמת' מגור מסופר, כי רב מבני אשכנז ראה אותו אוכל בידיו, שאל אותו: וכי אין זה יותר היגייני לאכול עם מזלג? החווה לו ה'אמרי אמת' את חמשת אצבעותיו ואמר: ב'מזלג' זה לא אכל אדם זר.
כיוצא בזה מסופר על האדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלזא, שבעל אכסנייתו בעיר הקייט מרינבאד קנה לכבודו כלי אכילה חדשים, אולם הבחין שאינו אוכל עם המזלג והסכין. חשב בעל האכסניה שמא חושש הרבי שלא טבלו את הכלים, ולפיכך הסב את תשומת ליבו ואמר לו: רבי, אתמול טבלו את הכלים. אך הגה"ק מבעלזא השיבו בפנים מסבירות: "יפה, אלא שאם הכלים נטבלו אתמול, הרי שאת ידי טבלתי היום בבוקר".
- דגש מיוחד על אכילת הדגים בידים
דגש מיוחד הניחו צדיקים על אכילת הדגים שתהא נעשית בידיים דווקא. וכן היה מנהג צדיקי באבוב. בספר דרכי חיים ושלום (אות שצה) מסופר על הגה"ק רבי חיים אלעזר ממונקאטש זצ"ל: והיה מדקדק לאכול את העין וגם מהראש של דגים, ולא אכלן על ידי כף [ועל ידי מזלג שקורין גאפיל' לא השתמש בשום מאכל], רק באצבעותיו, ואמר הרמז שנאמר (בראשית ט) "ובכל דגי הים בידכם ניתנו".
רבה הראשי של מצרים ואגפיה הגאון רבי רפאל אהרן בן שמעון הביא, שמנהג זה של אכילת הדגים בידיים פשט עקב סכנת העצמות הקטנות שאין האוכל במזלג יכול להבחין בהם, ורק על ידי משמוש הידיים מבחין וניצל מסכנתם. גם הגאון רבי חיים פאלאג'י בספרו 'כף החיים' (סי' כד אות סג) מסכים עם כך שקיימת סכנה באכילת דגים שבעקבותיה יש האוכלים דגים בידיהם. ובקונטרס רשימות וזכרונות על כ"ק אדמו"ר האמרי מנחם מאלכסנדר הובא אופן אכילתו במזלג ובכף, ובין הדברים נאמר שאכילת הדגים בידיים היא משום איסור בורר בשבת.
- אכילת הקוגעל והגאלע – דווקא במזלג או כפית
נכדו של כ"ק אדמו"ר רבי יוחנן טווערסקי מטאלנא הביא בספרו 'תנחומיך ישעשעו נפשי' (עמ' ט), כי סבו זצ"ל היה מקפיד שלא יאכלו קוגעל או גאלע עם הידיים, רק עם כפית או מזלג, ואמר על כך שלמאכלי שבת יש עניינים גבוהים ורמזים שונים, והיו צדיקים שאכלו בדווקא שבעה מאכלים כנגד שבע המידות הידועות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, והמאכל השישי היה כנגד מידת היסוד, לכן רק מי שידיו נקיות מכל חטא ואשמה ועוון, ואין בידו חטאת נעורים, יכול לאכול מאכל זה בלי כף או מזלג ישר בידיו, אבל אדם רגיל שצריך תיקון על חטאיו, לב יודע מרת נפשו ורוצה לשפר המעשים, אין מן הראוי שיגע בידיו במאכל המרמז על מידת היסוד [פעמים אמר שזה על המאכל הנקרא קוגעל, ופעמים אמר שזה על המאכל הנקרא גאלע שעשוי מרגליים. כל פעם החליף אמרתו והיה יוצא שהקפיד על שניהם כאחד].
(נלקט מתוך מאמרו של הרב ישראל דנדרוביץ שליט"א בקובץ 'עץ חיים' – באבוב, כ"א)
יתכן שבימינו שלאכול בידים נחשב לחוסר נימוס וחוסר כבוד צריך לאכול במזלג, ולו רק כדי שלא לגרום ל"בל תשקצו".