"בפיך ובלבבך לעשותו" (ל', י"ד)
בסוף ספר "שמירת הלשון" אשר רובו ככולו עוסק בעניין הדיבור הקשור ל"בפיך", מייחד ה"חפץ חיים" ( שיום הילולתו השבוע ביום ו' כ"ד אלול ) דברים אודות המחשבה התלוי'ה ב"ובלבבך".
דוד המלך ע"ה אומר: "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, נקי כפים ובר לבב" וגו'. "נקי כפים" – הוא מעלה התלויה בפועל – להיות נקי מגזל, "ובר לבב" – מלמד שלב האדם צריך להיות זך ונקי מכל תערובת של הבל וריק.
אכן אנו מתפללים בכל יום: "ויחד לבבנו לאהבה את שמך ולא נבוש לעולם ועד", אנו מבקשים מהקב"ה שמלבד האמונה בקב"ה ובתורתו לא תמצא בלבנו שום אהבה אחרת. שכן אם הלב לא יתייחד רק לאהבתו יתברך אלא תשכון בו גם אהבת הבלי העולם הזה, יבוש האדם ויכלם לעד ולנצח נצחים.
עלינו לקחת בחשבון שכאשר דנים את האדם בשמים, מדקדקים איתו לא רק על מעשיו, אלא גם על מחשבותיו, על כך נאמר בתפילת מוסף של ראש השנה: "כי זכר כל היצור לפניך בא, מעשה איש ופקודתו וגו' מחשבות אדם ותחבולותיו". את הכל יערכו אז לעיני האדם, שנאמר "אוכיחך ואערכה לעיניך". ומה גדולה תהא הבושה אם יתגלו אז המחשבות הפסולות (לקח טוב).
בסיפור שלפנינו נוכל לראות כמה אדם צריך להיזהר בדיבור ובמחשבתו…
המשגיח של ישיבת קמניץ הגה"צ ר' משה אהרן שטרן זצוק"ל סיפר מעשה מה"חפץ חיים", אותו שמע בבחרותו בארה"ב, במהלך שיעור מפי הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל.
פעם יצאו החפץ חיים זיע"א ואדם גדול נוסף, לנסיעה ארוכה בעניין דחוף של מצוה, הדרך ארכה להם כמה ימי נסיעה, היות והמקום שאליו נצרכו להגיע היה רחוק. בהגיעם לאחד המקומות, שמו מיד פניהם לתור להם מקום אכסניה למען יוכלו להשיב את נפשם מעמל הדרך ולהשביע רעבונם. והנה, לאחר שמצאו אכסניה אצל שולחנה של בעלת בית יראת שמים, שהידורי הכשרות אצלה ענו על הדרישות המיוחדות של ה"חפץ חיים" וחברו למסע, ישבו שניהם וסעדו נפשם בתבשיל שהוגש להם.
בתוך סעודתם נכנסה בעלת הבית ושאלה אותם האם האוכל ערב לחיכם. ה"חפץ חיים" ענה מיד: האוכל טוב מאד, ואילו אותו אדם גדול שחבר למסע אמר: כן, האוכל טוב למדי, אם כי חסר היה קצת מלח, אבל באופן כללי היה טוב מאד…
שמעה האשה ויצאה מהחדר, אבל מיד בצאתה מהחדר תפס החפץ חיים בידיו את זקנו וראשו ואנחת שבר בקעה מגרונו באומרו: אוי ואבוי, כל ימי נזהרתי בעצמי מלדבר ומלשמוע לשון הרע, ועתה נכשלתי פה ממש ששמעתי וקיבלתי לשון הרע, ואני מתחרט כבר על שנסעתי אתכם, ובודאי לא הייתה מצוה בנסיעתי אתכם.
כשראה אותו אדם גדול כיצד התעטף החפץ חיים ביגון, נאחז חרדה ותדהמה, אך גם תמה תמיהה מסויימת: מה לו כי נזעק ונסער כל כך?
ואולם מכיוון שב"חפץ חיים" מדובר, פתח ושאל: מה כבר אמרתי, רבי ישראל מאיר, איזו לשון הרע הייתה פה.
ענהו ה"חפץ חיים" האם אין לשון הרע במה שאמרתם לבעלת הבית שהתבשיל חסר קצת מלח?? הרי היא לא בישלה את האוכל, אלא המבשלת שהיא מעסיקה, וזו אישה אלמנה, ומיד כששמעה את הטענה מפיכם על המלח, הלכה למטבח ופתחה בטענות על המבשלת המסכנה: למה לא שמת מלח בתבשיל, והמבשלת כמובן ענתה, כי כן שמה מלח, ואז כבר הרעימה בעלת הבית את קולה וגערה בה באומרה לה: הלא הרבנים הסועדים על שולחני ואוכלים את התבשילים שבישלת אומרים שלא שמת מלח, וכיצד זה את אומרת אחרת?
כך התווכחו השתיים, כשהמבשלת אומרת בביטחה ששמה מלח ובעלת הבית מטיחה בה וצועקת עליה שהיא שקרנית, שכן אם הרבנים אומרים שהאוכל חסר מלח, בודאי שהיא משקרת, והאלמנה התכעסה ואמרה ברוגז: "בטוחה אני ששמתי מלח בתבשיל", וכששמעה כך, אמרה לה בעלת הבית: "אם את כה מעיזה פנים לומר על הרבנים שהם שקרנים, הרי את מפוטרת ממשרתך ואיני רוצה בך יותר כמבשלת".
חבירו למסע של ה"חפץ חיים", שכאמור אדם גדול היה, יושב ושומע בהקשבה מרובה לדברי ה"חפץ חיים" ופליאתו גוברת מרגע לרגע על דמיונו המופלג: מנין לו כל זה? איך הוא בונה מדיבור כל כך פעוט מגדלים באויר? ובגמר פליאתו הוא אומר: רבי ישראל מאיר, "ההנכם מגזימים".
ענה לו ה"חפץ חיים": אם כן, אם ברצונכם להיווכח שצדקתי, הבה ניכנס שנינו למטבח ונראה מה מתרחש שם. קמו שניהם ונכנסו למטבח, ומצאו איך שתי הנשים נרגזות ונרגשות ומוחות דמעה מעיניהן, וכל זאת לאחר דיון ודיבור קולני ופוגע כאשר בעלת הבית הודיעה למבשלת שהיא מפוטרת,
הכל בדיוק כפי שתיאר ה"חפץ חיים" קודם לכן. כשראה אותו אדם גדול מה שקרה, השתדל, כמובן, בכל כוחו לשנות את הדבר, הוא שילם טבין ותקילין עבור האלמנה כדי שתוכל לחזור למשרתה וכדי שישררו ביניהם השלום והשלוה.
ונסיים כאן בדברי הרמב"ן על הפרשה "והנכון כי על כל התורה יאמר "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום" אבל "המצוה הזאת על התשובה הנזכרת" כלומר על מצות התשובה. נאמר כאן שאינה נפלאת מאיתנו ואינה רחוקה אלא כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך…"
מצות תשובה היא חסד עצום מהקב"ה כאשר קל ופשוט לקיימה,
מי יתן ויזכנו הקב"ה לתשובה שלימה מאהבה ונזכה יחד עם כל בנ"י לשנה טובה כתיבה וחתימה טובה!