סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: שמעתי מאחד מתושבי ניו יורק, אשר עסקיו נקלעו להפסדים וקשיים, ובכדי שיוכל לעלות שוב על דרך המלך היה זקוק מאוד להלואה גדולה מהבנק.
קבע האיש תור להיפגש עם מנהל הבנק היושב במדינת דטריוט שבארה"ב, ונקבע הזמן לשעה ארבע וחצי אחרי הצהריים. הלה ידע שעליו להגיע בזמן, ו'אוי לו' אם יאחר אפילו במקצת, כי ה'מאחר' אינו נחשב בעיניהם אלא כבטלן, ומה גם שאז 'נחשד' כמאחר גם בתשלומי הלוואות הבנק.
על כן השים עצמו להיות מהזריזין המקדימין, והגיע לשם כבר בשעה ארבע, אלא שעדיין לא התפלל מנחה, לכן נכנס לביהמ"ד הסמוך, שם אמורים להתפלל מנחה בשעה 4:00. אלא שבהגיעו ראה שעדיין לא עת האסף ויש שם בקושי 'מזומן'.
אט אט התקבצו עוד ועוד אנשים, עד שב"ה הגיע מניינם לעשרה. כל דמו כבר 'בער' בו מרוב לחץ שלא יאחר את הפגישה החשובה, וכבר חשב 'לברוח' לאחר שמו"ע, אולם החזן ביקש ממנו בתחנונים שישאר עד סוף התפילה, מכיוון שהוא 'חיוב' ועליו לומר קדיש אחרי 'עלינו'.
בלית ברירה החליט האיש להמתין עד סיום התפילה. מיד בגמר התפילה רץ 'כחץ מקשת' לבניין הבנק, אך כשהגיע ראה שהמנהל עדיין לא הגיע. ב"ה…
המתין כמה רגעים והנה נכנס אל החדר מנהל הבנק, ולהפתעתו הוא מבחין כי פניו של המנהל מוכרות לו… כי הוא היה לא אחר מאשר אותו בעל תפילה שביקש ממנו להישאר בביהמ"ד עד אחר גמר התפילה.
אמר לו המנהל: ראיתי על פניך עד כמה הנך ממהר ולחוץ, אך לעומת זאת היה ניכר על פניך מידת נאמנותך ויושרך, ועל כן הנני סומך עליך… ובתוך רגעים ספורים נסתיימה הפגישה בהצלחה גדולה.
אין צריך לומר, מה היו תוצאות הפגישה אילו היה בורח קודם חזרת הש"ץ… כשהמנהל נכנס ומוצא את אותו 'ברנש' שברח לו ו'קלקל' לו את המנין…
אין מקום ל'השתדלות' על חשבון התורה והתפילה, כגון לבטל קביעות העיתים שלו לתורה, או להתבטל מתפילה בציבור או 'לברוח' באמצע התפילה… שהרי לעולם אין ההשתדלות מועילה מאומה, אלא רק גזירת מלך, ופשיטא שאין הקב"ה 'תובע' מהאדם שיעשה השתדלות כזו…
(באר הפרשה תצוה תש"פ)