בית המדרש 'משכן יצחק', רח' ראש פינה בירושלים. אל החדר הצדדי נכנסים בזה אחר זה מי שעומדים מאחורי יצירת הפאר החדשה מבית היוצר של 'דרשו'. חברי צוות העריכה והביקורת של החפץ חיים החדש. התכנסנו כאן כדי לספר את סיפור היצירה המופלאה של החפץ חיים במהדורה החדשה, כיצד הוא נוצר, ומה הבשורה שהוא מביא בין בתרי עמודיו, לחיזוק לימוד הלכות לשון הרע.
את השיחה פותח הרב ברנשטיין: "אני רוצה לפתוח במעשה ששמעתי מאחד מתלמידיו של ראש ישיבת באר יעקב הגרמ"ש שפירא זצ"ל. פעם ראה אחד התלמידים של ראש הישיבה כשהוא משקיע זמן ניכר בחיפוש אחר ספר 'שלמי יוסף' כדי להשלים את הסוגיה שבה עסק. שאל אותו התלמיד, הרי יש הרבה מאוד ספרי ראשונים ואחרונים, מה כל כך מיוחד דווקא בשלמי תודה שהיה אז ספר חדש יחסית.
"השיב רבי משה שמואל במתק שפתיו: יש שני סוגים של ספרים. יש ספר שחשוב מעצם התוכן שלו, החידושים הנפלאים או הסיכומים הבהירים, ויש ספרים שכתב אותם אדם גדול. הספר הזה, שלמי תודה, שנכתב על ידי אברכי כולל פוניבז', הוא בדרגת ספר של אדם גדול, כי הוא נכתב על ידי בית מדרש שלם של לומדים שישבו יחד, ליבנו את הסוגיה והביאו את חידושיהם שהועלו בדיבוק חברים, בשבת אחים.
"למעשה אנחנו יכולים לראות בדברי ראש הישיבה כפתח להבנת המשמעות של החפץ חיים במהדורת 'דרשו'. את החלקים שדרשו הוסיף, את הביאור המופיע לצד דברי הח"ח עצמם, ואת פירוש 'מוספים וביאורים', כתב בית מדרש. לא סתם בית מדרש, אלא בית מדרש של רבנים, תלמידי חכמים מופלגים שידם רב להם בעיסוק בהלכות שמירת הלשון. יש לו את המעלה העצומה של ספר שנכתב על ידי אדם גדול, לצד החידושים הנפלאים המובאים בו והתרומה האדירה שהספר הזה תורם ללימוד הלכות שמירת הלשון, תרומה שתישאר אתנו לדורות".
- מה הבשורה החדשה שיש באמת בספר הזה, ה'חפץ חיים' במהדורת 'דרשו'?
הרב לפאיר: "את הייחודיות של הספר הזה אפשר לסכם בשתי נקודות. נקודה אחת היא שהספר מביא את הדברים שהיו כספר קצת חתום בפני הציבור, ופותח אותם לכולם. הספר הפך להיות יותר פרקטי, הוא מתאים לכולם, משביח את הלימוד של התלמידי חכמים ומנגיש את הספר גם לבחורים צעירים ולנשים עם ציורים ודוגמאות של הלכה למעשה.
החלק הנוסף שבספר הוא שמלבד העובדה שהוא מנגיש את הלימוד לכל אחד, הוא גם מראה לכל אחד את החיוניות שבלימוד החפץ חיים. הדוגמאות המובאות בספר, כל כך הרבה דוגמאות מחיי היום יום, שמעיון בספר מתברר שיש בהן הרבה מאוד שאלות והמדבר עלול להיכשל מבלי ידיעתו אינספור פעמים בעוון לשון הרע ורכילות.
הרב בירנצוויג: אפשר לומר שמה ש'דרשו' עשה פה זה בעצם "משנה ברורה של החפץ חיים". כוונתי היא שכמו שהחפץ חיים ביאר את השולחן ערוך בחיבורו המשנה ברורה, כך 'דרשו' באר את ספר החפץ חיים שיהיה ברור ומחוור, עם פסקים למעשה, עם הסברים מלאים, עם עיון ופלפול לאמיתה של הלכה, לחבר את הלימוד בו לשפת המעשה והמציאות, כמעשהו שעשינו בס"ד במשנה ברורה שבחסדי ה' התקבל בחיבה עצומה בכל ציבור יראי ה'.
הרב מרכוס: "עד לא מכבר ספרי החפץ חיים היו מונחים במדפים של ספרי המוסר, ורק באחרונה רואים מהפך בתחום והם עוברים לחלק של ספרי ההלכה. ידוע לי שנכדו של מרנא החפץ חיים, הגאון רבי הלל זקס זצ"ל, היה מאוד מקפיד על כך, ובכל מקום שראה שספר החפץ חיים מונח בין ספרי המוסר היה עושה מזה רעש ומפציר באחראים למקם אותו במדפי ההלכה, כראוי וכיאה לספר שכל כולו עיסוק בהלכה.
הרב לוי: "מעין זה שמעתי גם מידידנו הרב אהרן מרגלית, מחבר הספר אתהלך וראש מפעל החפץ חיים העולמי, שתמיד היה לו חלום שיהיה חלק ז' של המשנה ברורה שיעסוק בהלכות לשון הרע ובהלכות שבין אדם לחברו. למעשה בחפץ חיים הזה ש'דרשו' הוציא כהמשך לחיבור הנפלא על המשנה, ברורה, יש מעין הגשמת החלום הזה, כשהחפץ חיים תופס את מקומו כספר המשך ישיר למשנה הברורה".
הרב ברנשטיין: "האמת היא שהספר החדש בכוחו לחולל מהפך של ממש בנושא הזה של שמירת הלשון. כל מי שרק פותח אותו ומעיין בו קלות, מגלה אינספור דוגמאות לנפילה בלשון הרע. אחרי הלימוד בספר הזה רואים באופן מוחשי ומיידי שאין דבר כזה לדבר בלי לבדוק את הדיבורים היוצאים מהפה, ולא להיכשל בעוון החמור של לשון הרע. מי שלומד את הספר הזה, אצלו זה כבר לא "כסוס שוטף במלחמה". התחום הזה כבר לא יכול להיות פרוץ".
הרב לוי: "כיהודה ועוד לקרא, מה שהרב לפאיר אומר על עומק העיון שיש בספר. אני רואה בכולל אברכים יושבים ולומדים בספר הזה יום אחר יום. כמעט אין יום שלא בא אלי אברך עם חידוש נפלא שמצא בספר והוא שמח עליו כמוצא שלל רב. האברכים מוסיפים את החידושים בחפץ חיים לתוך החבורות שלהם. זה הרי נפלא.
הרב בקרמן: "עצם הפישוט של הדברים גם הוא נצרך לתמידי חכמים גדולים. ידיעת ההלכה אינה שלמה אם היא לא מלווה בדוגמאות מעשיות, ופסקי ההלכה של גדולי הפוסקים עליהן.
"מספרים שפעם בא מישהו לרב עם עוף שפיסת מתכת נעוצה בבשרו. הרב ראה את העוף ומיד השיב תשובה נחרצת: "אם זה קורקבן, וזה מסמר, אז העוף טרף". זו דוגמה נהדרת למקרה שבו הלומד יודע את ההלכה אבל לא מבין מה היא אומרת למעשה כי חסרים לו הפרטים הטכניים.
"לימוד החפץ חיים עם הביאור החדש של 'דרשו' זה בעצם 'שימוש'. הרי החפץ חיים בעצמו מתנצל בסוף הספר שאם היה לו יותר זמן ויותר כסף, הוא היה מוסיף עודו כמה ציורים כי הם נצרכים מאוד להבנת ההלכה למעשה. בחלק הזה בא 'דרשו' והשלים את המלאכה, עם הרבה מאוד ציורים שמיטיבים לבאר את ההלכה לפרטי פרטים".
- מהיכן באמת הצלחתם לשאוב כל כך הרבה חומרים על שמירת הלשון? הרי כפי שכבר דובר כאן, החפץ חיים עצמו חיבר את היצירה שלו 'יש מאין', ולא מצאנו שגדולי הפוסקים כתבו על הלכות אלו ספרים ופסקים רבים?
הרב הולנדר: "האמת היא שמדובר במסכת שלמה של סיעתא דשמיא. זה התחיל כבר לפני שנים. הגיע אלי גבאי צדקה מאחת השכונות בעיר, וביקש ממני שאכתוב לו הסכמה עבור יהודי שאני מכיר שנקלע למצב כלכלי קשה מאוד, בשל מחלה נפשית ממנה הוא סובל. גבאי הצדקה ביקש שאפרט בהסכמה כי האיש סובל ממחלה נפשית.
"שאלתי אותו, אתה בטוח שמותר לכתוב עליו שהוא סובל ממחלה נפשית? זה לשון הרע? וגבאי הצדקה בשלו. לטענתו אין שום ספק שמותר, כי הרי אין לך יותר לתועלת מזה, משום שבלי ספק הדבר יביא להגדלת התרומות, מה גם שאת ההסכמה הוא הולך להראות באופן פרטני לתורמים, שאף אחד מהם אינו מכיר את האיש, כך שזה לא יגרום לו שום נזק.
"השאלה הזו המשיכה להטריד אותי ולא נתנה לי מנוח. האם מותר לכתוב דבר כזה בהסכמה? מאז, בכל פעם שפתחתי ספר, הייתי בודק לראות אם יש לו קשר כלשהו להלכות שמירת הלשון, כי אולי על ידי כך אמצא תשובה לשאלה שלי. במשך הזמן זה הפך פשוט למנהג קבוע, בכל בית כנסת שביקרתי, בכל בית מדרש שיש בו אוצר ספרים והייתי בו, הייתי מחפש למצוא כל מה שקשור לשמירת הלשון.
"כש'דרשו' פנו אלי וביקשו שארכז חומרים של שמירת הלשון המלאכה היתה כבר יותר קלה, בעצם באה לידי ביטוי עבודה שעשיתי במשך שנים.
הרב בירנצוויג: "אכן מלאכת האיסוף היתה כרוכה בהרבה מאוד עמל ויגע. כולנו כאן שמענו את הרב ברנשטיין מאיץ בנו להיכנס לכל בית אפשרי ולסרוק את ארונות הספרים בחיפוש אחר ספרים ישנים וחוברות שכבר מזמן אי אפשר למצוא באוצר הספרים של בית מדרש כזה או אחר. היתה זו עבודת נמלים, וב"ה כולנו ראינו סיעתא דשמיא שאין לה אח ורע".
"האיסוף התבצע בכל המישורים ובכל מקום. בכל בית מדרש שנכנסתי אליו חיפשתי את החוברות החומות, את הספרים הישנים שאני יודע שייתכן שעדיין לא נתקלו בהם בחיפוש, ושכנראה גם לא מופיעים בפרויקטים הממוחשבים. אחד המקרים קרה לי בחדר הלימוד של ראש ישיבת חברון הגאון הגדול רבי דוד כהן שליט"א, שתוך כדי שיטוט בארון הספרים העמוס שלו, צדו עיני חוברת ישנה שהתברר שקונטרס זה כתב נכד של החפץ חיים, עם הערות על ספר החפץ חיים ויצא במהדורה מצומצמת מאד לרגל שמחה משפחתית, והנה בס"ד נפלה הזכות לידינו.
- מעבר לחלק של האיסוף ועריכת הדברים, קיים חלק לא פחות חשוב והוא החלק של הביקורת. לוודא שאכן הפסקים כתובים בצורה ברורה ונחרצת, שלא יכולו להסיק מסקנות הפוכות מכוונת הכותבים, לוודא שהמעשים להלכה אכן תואמים את ההלכה הפסוקה ועוד.
הרב בירנצוויג: "אמת נכון הדבר. אני יכול להעיד שדרשו השקיעו מעל ומעבר בנושא הזה של ביקורת, לא רק עכשיו בחפץ חיים אלא גם בפרויקט הקודם של המשנה ברורה במהדורת 'דרשו'. זה היה הבסיס להכל. הביקורת! שום דבר לא התקדם לשום מקום אם לא היתה בדיקה רצינית, מעמיקה, יסודית ורבת משתתפים. בפרויקט של המשנה ברורה, 'דרשו' החזיקו כולל שלם בראשותו של הגר"נ קופשיץ רק לצורך העניין הזה של הביקורת".
הרב ברנשטיין: "גם הפעם, בחפץ חיים במהדורת 'דרשו', על כל כלל הוקצו שני צוותים שישבו ובדקו במקביל, ובלי קשר זה עם זה, כל מילה וביטוי, העבירו ביקורת שלאחר מכן הוצלבה וסונכרנה. נעשה עבודה חסרת תקדים בתחום הזה, ואין זו גוזמה בכלל לומר שהדברים נופו ונבדקו בשבע נפות. ב"ה זכינו למבקרים שידם רב להם בהלכות הללו ובספרי החפץ חיים בכלל, אפשר לומר עליהם "בתורתו יהגו תמיד".
הרב לפאיר: "אני חייב להדגיש כמו שכבר אמרו כאן לפני שאנשי צוות העריכה ממש גילו תעצומות נפש וקיבלו ברוח טובה ואפילו בהתלהבות כל הערה מאיתנו המבקרים. בהתחלה עוד הייתי מתנצל על כך שאני מותח ביקורת על הדברים שכתבו, ועל כך שאני מוחק חלקים שנכתבו על ידם, או דורש מהם לתקן, אבל מהר מאוד הבנתי שאין מקום להתנצלות, הדברים נכתבו מתוך ידיעה ברורה שחלק מהם ואפילו החלק הארי יזדקק לעריכה נוספת, לשינויים קלים או גדולים, למחיקת שורות ועמודים, ולהוספת משפטים שלפעמים מחדדים ולפעמים אפילו כמעט משנים את המשמעות. "הבנתי שאצל ר' בנימין וצוות העריכה, ההערות הללו הן כמים קרים על נפש עייפה. הם פשוט שמחו עם כל בירור וליבון נוסף של הדברים, היו קשובים ונכונים לתקן כל מה שרק התבקשו.
הרב בקרמן: "אכן. הנושא הזה של זהירות מהאפשרות שמישהו יפרש את הדברים בצורה לא נכונה הוא בעצם הסיוט של כל אחד מהשותפים למפעל הזה. זכורני שפעם הובא לפני ספר לביקורת, שכלל תשובה שהשיב אחד מגדולי הפוסקים למישהו ששאל אותו שאלה בהלכות שבין אדם לחברו. את השאלה הזאת, אני עצמי שאלתי וממש בסיעתא דשמיא היא הובאה לפני כדי שאבקר אותה, מבלי שמי שהביא אותה ידע שאני הוא השואל באותו מעשה. לתדהמתי גיליתי שהתשובה שנכתבה מנוגדת לחלוטין להלכה, ושבעצם חסר פרט קטנטן אך מהותי מאוד בסיפור מה שהפך איסור להיתר חלילה".
הרב מרכוס: " דבר ידוע וברור הוא שהחפץ חיים זצוק"ל, זכה לסיעתא דשמיא עצומה בכתיבת החיבורים שלו, שהם כמעט דבר שאי אפשר להשיג בדרך הטבע, בכאלו היקפים ובכזה עומק עצום. הסיעתא דשמיא הזאת מלווה גם את מי שעובדים על ספריו של החפץ חיים, זה הכל מאותו מקום.
"אומרים שרבי אהרן קוטלר זצ"ל, בכל פעם שהיה מגיע לכינוס של רבנים בענייני ציבור, היה נושא בחיקו 'משנה ברורה'. שאל אותו נכדו ר' יצחק קוטלר מה הסיבה למנהג הזה. השיב הגר"א קוטלר: "כשאני הולך לישיבות חשובות, אני רוצה שהסיעתא דשמיא של החפץ חיים תלווה אותי. על דרך זה היה רבי הלל זקס זצ"ל מספר שר' אהרן היה קורא לו לפעמים שיתלווה אליו כי הוא רוצה את הסיעתא דשמיא של החפץ חיים.
חייבים לומר שהסיעתא דשמיא של החפץ חיים מלווה את 'דרשו' ואת העומד בנשיאותו, רבי דוד הופשטטר שליט"א, אשר ניכר בו שכל מעשיו לשם שמים, ושכל גדולי ישראל משבחים פה אחד את הפעילות העצומה של הארגון הקדוש הזה".
