סיפר לי ידיד שכבר במשך שש שנים מאייש תפקיד מיוחד בארגון הנודע 'לב לאחים' – עליו לעמוד בירידה לכותל המערבי על יד מתקן הכיפות, ולנסות להציע למבקרים שאינם שומרי תורה ומצוות להשתתף בשיעורי תורה במקום מגוריהם. כבר מתחילת תפקידו הוא חשש ממתלהמים שיתקפו אותו על עצם ההצעה, והחליט לנהל 'פנקס התקפות' ולרשום כל תקרית כזאת.
והנה אחרי שכבר הספיק להתחכך עם עשרות אלפי יהודים(!!) מכל גווני הקשת הישראלית, רשומים אצלו בסך הכל 26 מקרים של התקפה והתלהמות. יצא לו שזה פחות מאחוז של 'אנטיים'! זהו שאומר הרב נויגרשל שליט"א, שהתרופה הטובה ביותר להינצל מה'קיטוב' וה'שנאה', היא פשוט להפסיק לעיין באותם עיתונים שמצצו זאת מהאצבע, ללא שום אחיזה במציאות.
שמעתי סיפור מרגש, על קבוצת צעירים שסיימו צבא והלכו להודו "לראות עולם", הסתובבו ממנזר למנזר חיפשו את עצמם, ולא נחה דעתם עד ששמעו על מנזר שממוקם על צוק גבוה מאד, שהדרך היחידה להגיע אליו היא ע"י נסיעה ברכב שטח על כביש תלול ומשובש, שגם הוא אינו מגיע אלא עד החניון שבחצי ההר, ואח"כ משם והלאה יש לטפס על גבשושיות וסלעים בהליכה קשה עוד כמה שעות טובות…
החליטו שחייבים לעשות זאת: נסעו, חנו, טיפסו, התאמצו עד שבאו לשערי המנזר, שם גילו שהפתח היחידי נבנה נמוך מאוד בצורה שמאלצת כל מבקר להשתחוות לפסל הממוקם כנגד פיתחו. עמדו, התלבטו – להיכנס או לא? הרי טרחו עד כאן. ומאידך הזיק היהודי התעורר בהם, הרי זו השתחויה. לבסוף הגו רעיון: נכנסו ב'רוורס', בזחילה לאחור…!
כי לא ידח ממנו נידח! כאלו רחוקים, אך עדיין לא מוכנים לנתק קשר… אחוריהם לפסל ופניהם לשמים. געוואלד…!
*
נס פורים התרחש בתקופה מדורדרת מאד מבחינה רוחנית. בסיום שבעים שנות גלות בבל, כשכמעט מיואשים מן הגאולה. מדובר בצעירים שכבר נולדו לתוך גלות, לא ידעו ולא חוו מה זה בית המקדש ומה הגובה הרוחני שאפשר לזכות על ידו.
ליבם אטום כל-כך, עד שהם לא מרגישים באבסורד שבהשתתפות בסעודת אחשוורוש, שהיתה כעין 'סעודת נצחון' שמציינת את הישארותם בגלות. הוא עורך את כלי המקדש ויושב בבגדי כהן גדול בראש מסיבה כלל עולמית, כשהתפריט בסעודה כ'דת של תורה' – אכילה מרובה משתיה, כמו במזבח, כאומר: מכאן ואילך אני הוא ה'מזבח' של העולם, מעתה השפע יורד לעולם רק דרכי…
כשיהודים מגיעים לכזאת סעודה בוטה ומתריסה, הרי זה מלמד על שפל מצבם, שאינם חשים במינימום של כבוד שמים, לא תופסים שזה ממש בלתי אפשרי שיהודי יכיל כזו סעודה של חילול ה' ושל מרידה במלכות שמים. ומתוך חלל וחילוניות כזאת, לא פלא שהם מגיעים בעקבות סעודה זו לנישואי תערובת ולהתבוללות חמורה, שע"ז נחתמה גזירה.
תקופת נס פורים דומה אפוא מאד לתקופתנו, בה אנו מוקפים אחים טועים, מתבוללים, שאינם יודעים ביהדות מימינם ומשמאלם, לא מכירים את אביהם שבשמים, שרויים בתרדמה נוראה, מוות קליני של הנשמה, הכל מתוך הסתר הפנים של השואה ועקבתא דמשיחא, שהוא איבוד תקוות הקץ, כעין שהיה בסוף ע' שנה דבבל.
לכן נס פורים הוא תקווה גדולה לתקופתנו, כאשר רואים אנו שיתכן גם יתכן שלפתע יתעוררו כלל ישראל כולם, מקטנם ועד גדלם, ואפילו המרוחקים ביותר, לעבוד את ה' באמת ובתמים ולשוב אליו בתשובה באהבה שלימה בכל לב.
ובפרט שכאמור, קיימת כיום בעם התעוררות גדולה לחזרה בתשובה, ואע"פ שכמה אנשים קשים מנסים להבעיר את לפיד השנאה, אין זו דעת כלל הציבור החילוני בארץ, אלא של קומץ דל, מיעוט שאינו ניכר.
יה"ר שיקויים 'הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא והשיב'.
(קטעים מתוך 'מאמרי עינינו גל' [בשינויים קלים] בתוך 'אוסף גיליונות' פקודי תשע"ט)
1/272