בתקופה בה התמנה רבנו לרבנות בילגורייא, היו צריכים לקבל אישור מיוחד מטעם השלטונות כדי שיוכלו להתמנות לכהונת רב בערי פולין. לפעמים היתה קבלת האישור כרוכה בקשיים רבים, וכפי שהיה צפוי להיות אף בנוגע למינויו של רבנו, וזאת כיון שרבנו היה מגליציה והשלטונות העדיפו שיתמנו רבנים שהם אזרחי פולין. לכן מקובל היה באותה תקופה, שהרבנים התמנו בינתיים לרב העיר שלא באופן רשמי, ואח"כ היו מסדרים את האישור, וכך עשו גם אצל רבנו.
בשבת הראשונה שלאחר ההכתרה נהרו המונים לבילגורייא, ואף אחיו כ"ק מרן מהר"א מבעלזא זי"ע הגיע לשבות בבילגורייא. כן בלטו בין הבאים חותנו הרה"ק ר' משה אהרן מקאברין זצ"ל הי"ד, אחיו הרה"ק רבי שלו' רוקח זצ"ל הי"ד אב"ד אפטא, ועוד רבים ונכבדים. גם חסידי בעלזא מכל הסביבה נקבצו ובאו לכבודו. באותה שבת הראשונה לבואו דרש רבנו בביהמ"ד המרכזי שבעיר והמונים נתאספו לכבודו, בהיותו מפורסם כדרשן נפלא ובקי בכל אוצרות הנגלה והנסתר.
והנה במוצש"ק הודיע מושל העיר שברצונו לבקר אצל מרן מהר"א זי"ע. אנשי העיר נבהלו מאוד מהודעה זו, מכיון שחששו שהוא בא בטרוניא על שמינו את רבנו לתפקידו בטרם קיבל את האישור הרשמי. אולם בהגיע המושל למעונו של מרן זי"ע, התנצל בפניו על שלא ידע מראש כי רב העיר הינו נצר לבית בעלזא, וכי הוא מתנצל על העיכובים באישור המיוחל…
וכדי להסביר את עצמו סיפר המושל כדברים האלה:
בימיו של מרן מהר"י מבעלזא אירע פעם שבמוצאי יוה"כ נגנבו כל כלי הכסף שבבית. אח"כ כשרצו לעשות הבדלה לא מצאו כוס, אף הלכו לחפש בבית שאר בני המשפחה ולא מצאו, והוכרחו לשאול כוס להבדלה מאחד השכנים. התברר שבעת שהיו כל התושבים בביהכ"נ, נגנבו כלי הכסף וחפצים יקרי ערך מחצר הקודש.
מיד אחרי הבדלה הודיעו על כך לתחנת המשטרה, והם נתנו צו מיידי לכל השוטרים בסביבה שיעצרו את כל הנוסעים שימצאו בדרכם ויערכו חיפוש בכליהם עד שיימצא הגנב. לאחר זמן מה נמצא הגנב, שהיה איש מישראל, שנסע עם עגלה עמוסה בכלי כסף, והוא הובל אחר כבוד על ידי השוטר שתפסו חזרה אל העיר בעלזא.
משנודע לאנשי העיר שהגנב הוא איש יהודי, קמה מיד המולה והתחילו להשתדל אצל השוטר שישחרר את הגנב ממאסרו ולא יעניש אותו. אף הציעו לו שוחד תמורת השחרור, אולם הוא סירב. השוטר נימק את סירובו, היות ואחרי שערך מבצע מוצלח כזה ותפס את הגנב יש לו אפשרות להתקדם ולקבל תפקיד בכיר יותר בצמרת השלטון, לכן לא כדאי לו להתפתות לסכום הכספי המוצע ולהפסיד בכך את קידומו.
נתנו החסידים עצה בנפשם ונתנו לשוטר לשתות יין חזק עד שהשתכר ונפלה עליו תרדמה, ואז שיחררו את הגנב לדרכו ויברח. אחרי שקם השוטר משנתו וראה את אשר נעשה, התחיל לצעוק צעקות נוראות על בני הבית. ניסו לפייסו במאה רייניש, אך הוא חשש לקחת מהם את הכסף אולי ייתפס בעבירת שוחד.
תוך כדי כך הגיעו הדברים לאוזני מרן מהר"י מבעלזא זי"ע, והוא ביקש להזמין אליו את השוטר. משהגיע, אמר לו מרן: "את הכסף ישלחו לך באמצעות הדואר, כך שלא תצטרך לחשוש שיתפסו אותך. ובנוסף לזה הנני מברך אותך בתמורה לשחרור הגנב שתזכה בקידום המיוחל, ובנוסף לזה ייזכו בניך להגיע למשרות בכירות בחייהם".
ואכן לאחר זמן קצר קידמו אותו והתמנה למפקד המשטרה במחוז בעלזא, וגם בניו ונכדיו התמנו למשרות בכירות, אחד מהם כאחראי על תיק החינוך בווארשא והאחר נעשה מושל בבילגורייא ועוד. כיון שכך חשים בני משפחה זו הכרת הטוב לאדמורי בעלזא ויוצ"ח, וכאשר ידוע להם שמישהו מהם צריך לאיזו טובה הם משתדלים בעניין בחפץ לב.
אף כעת הבטיח המושל לסדר את עניין האישור בהקדם. וכיון שרבנו לא הכיר על בורייה את השפה הפולנית, בא הלה לרבנו בטרם עמד למבחן ולימד אותו את השאלות והתשובות, ורבנו עמד במבחן בהצלחה, עד שהתקבל האישור הרשמי בבית רבנו כעבור זמן קצר, בחוה"מ סוכות תרפ"ח.
('המבשר תורני' חיי שרה תשע"ג, באדיבות מכון 'אור הצפון' דחסידי בעלזא)
1/131