מורי חמי העיף מבט קל במסמך שלפניו ומיד תייג אותו באופן ודאי כמזויף. שאלתי אותו כיצד נוכח לדעת כי המסמך אינו אמיתי. "וכי אינך רואה בעיניך כי המסמך מזויף?!" תמה באוזני. כאשר התבוננתי ולא ראיתי דבר, אמר: "האם אינך רואה כי המסמך מזויף, הרי הוא נכתב בעט אדום!"  התבוננתי שוב במסמך והתפלאתי מאוד על דבריו, שכן על פניו נראה כי הוא נכתב בדיו שחור. ואז הורה לי להתבונן בשלישית…

אבן שלמה וצדק יהיה לך  כה  טו

 

סח חתן רבינו, רבי יצחק זילברשטיין: אנשים המתרחקים משקר כל ימיהם, מסוגלים להבחין באופן מידי בכל דבר כוזב המוצג בפניהם, וכמעט לא ניתן לרמותם ולהוליכם שולל. אינני זוכר שמאן דהוא הצליח אי פעם להונות את מורי חמי מרן הגרי"ש אלישיב. כאשר הוא כיהן בבית הדין הגדול בירושלים הזדמנה לידיו תעודה מאיטליה, האמורה להוכיח את יהדותו של אדם פלוני. מורי חמי העיף מבט קל במסמך שלפניו ומיד תייג אותו באופן וודאי כמזויף. באותה העת שהיתי במקום ושאלתי אותו כיצד נוכח לדעת, כי המסמך אכן אינו אמיתי.

"וכי אינך רואה בעיניך כי המסמך מזויף?!" תמה באוזני.

כאשר התבוננתי ולא ראיתי דבר, נענה ואמר: "האם אינך רואה כי המסמך מזויף, הרי הוא נכתב בעט אדום!"

התבוננתי שוב במסמך והתפלאתי מאוד על דבריו, שכן על פניו נראה כי הוא נכתב בדיו שחור. ברם מורי חמי הורה לי להתבונן בשלישית, ורק אז נוכחתי לראות כי אכן ישנם שני גוונים במסמך, אדום ושחור, דבר המוכיח ללא צל ספק כי ניסו לזייפו בכתב על גבי כתב.

מורי חמי הורה לפנות לרבה של איטליה, רבי אליהו טואף, שלאחר בירור הדברים אישר כי רגעו צדק באבחנתו ובעל המסמך אינו בן ישראל!

הדברים היו לפלא, כיצד הבחין בהרף עין בזיוף והעיד עליו ללא פקפוק. היתה זו בחינה חושית של הכוחות העל טבעיים הניתנים מן השמים לדייני אמת, כדי שיעלה בידם להכריע את הדין על נכונה, כמאמר הכתוב: "אלוקים ניצב בעדת קל".

לחתימת הדברים ראוי להוסיף, כי כאשר דבר המעשה הגיע לאוזני גיסי, מרן הגר"ח קניבסקי, הוא התבטא על כך בלשונו של דוד המלך: "הנה עין ה' אל יראיו".

 

מה יתן לך לשון רמיה

באחת העיתים בא לפני חתן רבנו, רבי יצחק זילברשטיין, רופא שסח את מצוקתו. התברר כי במהלך עבודתו, פנה אליו יהודי, המועסק במקום עבודה הדורש ממנו לעשות שבתו חול ולחלל את יום השביעי. "הדרך היחידה לחמוק מהעניין, בלא שיפטרו אותי ממקום עבודתי, הינה להציג אשור מחלה רפואי!" ציין האיש כשהוא מתחנן בפני הרופא להנפיק בעבורו אישור מחלה פיקטיבי, כדי שלא יאלץ חלילה לחלל את השבת.

הרופא היה נתון במיצר. מצד אחד לא אבה לשנות מן האמת, אך  מאידך נגע לליבו כאבו של היהודי, שמעבידיו ביקשו לכוף אותו לחלל את היום השביעי. אובד עצות פנה הרופא לרבי יצחק זילברשטיין ושאל האם עליו להיענות לבקשה.

מאחר שהמדובר היה בנושא סבוך, שפרנסתו של היהודי וחילול שבת תלויים בו כאחד, החליט רבי יצחק להעלות את העניין לפני חמיו, מרן הגרי"ש אלישיב, שפסק על אתר בכל תוקף: "בשקר לא מקיימים מצוות!"

כאשר המעשה הועלה לפני רבי חיים קניבסקי הוא הוסיף ואמר, כי אמנם חז"ל התירו לשנות מפני דרכי שלום, אך בכל אופן כאשר נזקקים לסייעתא דשמיא יש לדעת, כי היא לא ניתנת על ידי שקר. והדברים עולים בקנה אחד עם דברי דוד המלך ע"ה: "מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה", (תהילים ק"כ   ג').

שיהיה הן שלך צדק

באחד הימים באה למחיצת רבנו חבורת תלמידי חכמים מופלגים, ששטחו בפניו את ספיקותיהם. במשך תקופה ארוכה למדו הללו בכולל פלוני, כשהם מתקיימים מקצבה נמוכה, שלא היה בה די בכדי לפרנס את משפחותיהם הענפות. לאחר תקופה, פנה אליהם ראש כולל אחר והציע להם לעבור ללמוד בבית מדרשו, כשהוא מבטיח להם קצבה הגונה ומכובדת.

האברכים, שנאנקו תחת עול פרנסת ביתם, ששו לבקשתו וסגרו את העניין, אולם לא חלף הזמן וראש הכולל הקודם בו למדו עד עתה, שמע על העניין והקים קול זעקה: "הרי אתם בחירי הלומדים! אם תעזבו את הכולל רמת הלמודים בכולל כולו תרד פלאים והדבר הווי בגדר חב לאחריני!"

האברכים הבינו לליבו, אולם היות וידוע מאמר חז"ל "אם אין קמח אין תורה", לא חזרו בהם מכוונתם. משנוכח ראש הכולל, כי האברכים עומדים על שלהם, חזר והפציר בהם שישובו ללמוד בבית מדרשו, כשהוא מתחייב בפניהם כי מכאן ולהבא יקציב את שכרם כפי שעמיתו הבטיחם.

האברכים באו במבוכה, מצד אחד הרי כבר הביעו את הסכמתם לעבור ללמוד בכולל השני, אך מאידך הלוא מחויבים הם בהכרת הטוב כלפי ראש הכולל בו למדו עד עתה, ומה גם שלולי קשיי הפרנסה המעיבים כריחיים על צווארם, היו נאותים מלכתחילה להמשיך וללמוד בבית מדרשו.

לאחר שחככו בדעתם ולא עלה בידם להכריע בעניין, פנו אל רבנו שתמה: "היכן ה'הן צדק'? האם מן היושר הוא להתחייב ולהפר את ההבטחה?!"

החפץ חיים לא היה נוהג כך!

סיפר רבי אליהו דיסקין: לפני שנים רבות כיהנתי בקודש בהרבצת תורה לתלמידים בישיבה פלונית. לאחר תקופה הוצע לי לעבור למקום תורה אחר, דבר שעל פניו טוב היה בעבורי מכמה בחינות. היות והמעשה אירע בסמוך לתחילת הזמן, פניתי לראש הישיבה וביקשתי את רשותו לעזוב את תפקידי בישיבה.

ראש הישיבה נעתר לבקשתי, כשהוא משיב כי אינו רוצה לעכב בעדי ורשאי אני לעשות כטוב בעיני, אך בטרם מעשה פניתי למרן, העליתי בפניו את המקרה ושאלתי כיצד עלי לנהוג.

רבינו שמע את דברי והשיב על אתר כהאי לישנא: "ודאי שמן הדין מותר לך לעזוב, אבל זה לא יושר!"

המילים יצאו מפיו בכזו אצילות ונעימות, עד שהרגשתי כי מילים אלו "זה לא יושר!" בנויות ויונקות מכל התורה כולה, בבלי, ירושלמי וד' חלקי שולחן ערוך.

מאז ועד היום כאשר אני מתלבט בהנהגות שונות, הנוגעות לענייני 'בין אדם לחברו', עדיין מהדהדות באוזני מילותיו הטהורות של רבנו, "זה לא יושר!" ובליבי אני שוקל כיצד היה מרן מורה בעניין זה, והאם הנהגה זו אכן יכולה היתה להיקרא בפיו "יושר!"

היתה זו שיגרא דלישנא אצל רבנו, וכאשר היה נשאל על הנהגות שונות בענייני חושן משפט ו'בין אדם לחברו', מרגלא בפומיה להשיב: "מצד הדין אפשר להקל, אבל החפץ חיים לא היה נוהג כך!"

 

באמת ישעך

בבעלותו של רב פלוני, הנמנה על מקורבי רבנו, היתה דירה בת חדר וחצי, אותה ביקש למכור לאחר שעמדה ריקה במשך שנים. חוקי המיסוי קובעים, כי תשלום מס השבח על דירה שאינה מיושבת גבוה באופן משמעותי מהמס המוטל על מכירת דירה מאוכלסת. כתוצאה מכך, כדי להימנע מתשלום מס שבח מוגדל, רבים נוהגים לשנות מן האמת ולהצהיר כי הדירה היתה מיושבת במשך התקופה שקדמה למכירה.

עורכי הדין שטיפלו במכירה יעצו לאותו רב לנהוג כמנהג המדינה ולהצהיר כי הדירה היתה מאוכלסת, תוך כדי שהם משככים את חששותיו ומציינים, כי איש אינו עורך מעקב ואין כל סיכון בדבר. כהרגלו נועץ אותו רב במרן, שהורהו לומר את האמת, כשהוא מחוה בידו קדימה, כאומר: "לך ישר!"

הרב ציית לעצת מורו ורבו והשליש את המס המלא, חרף דעתם המקצועית של עורכי דינו, שסברו כי הוא מאבד את ממונו לשווא.

זמן מה לאחר המכירה פנה אלו אחד מעובדי מס רכוש ואמר לו בהתפעלות: "כבוד הרב! דע לך כי מלאכים שומרים עליך!"

בעוד הרב תמה לפשר הצהרה הנרגשת, המשיך הלה בדבריו: "בדרך כלל איננו מבצעים כל מעקב אחר הדירות כדי לוודא האם הן מאוכלסות או לא, אולם במקרה שלך העניינים התנהלו באופן שונה.

אחד העובדים במשרדנו נמנה על עדתו של הרב הראשי, נגדו נלחמת מלחמת חורמה בהוראת הרב אלישיב, לאחר שביקש לכופף את ההלכה על פי רצון השלטונות, האיש, שגילה את הדירה שברשותך, ערך מעקב ממושך אחר מוני המים והחשמל, וכשגילה כי הדירה עומדת ריקה, חיכך את ידיו בהנאה והמתין בציפייה לרגע בו תמכור אותה וכמנהג הנהוג תמסור הצהרת כוזבת,, כי הדירה מאוכלסת. בעיני רוחו כבר ראה הלה כיצד יפרסם את העניין בקול רעש גודל, ולאחר שתיקנס בקנס כספי כבד, דמותך תוקע ברבים כפורע חוק נטול מצפון!"

"כיצד ידעת להצהיר כי הדירה ריקה?" נפעם האיש, "מי הזהיר אותך מפני המלכודת הפרושה?!"

נרעש ונרגש עלה הרב אל בית מרן וסיפר את קורותיו, כשהוא מסיים בקריאת ההתפעלות: "אילו הרב'ה היה מנהיג עדה, היו טוענים כי הוא בעל רוח הקדש!"

רבינו שמע את הדברים, ובעוד ידו מונפת בשנית היישר קדימה, הפטיר בקצרה: "הלא אמרתי לך שיש ללכת ישר!"

 

 

מתוך הספר עמודו של עולם