הייתי אז בחור צעיר לימים. הגעתי לישיבת 'אור ישראל' בפתח תקווה, בחור ירושלמי שלא מכיר אף אחד שמתגורר ברדיוס של כמה עשרות קילומטרים. ממש 'גולה למקום תורה'. הפנו אותי לחדר בפנימיה, הנחתי שם את החפצים ויצאתי לחפש מקום בבית המדרש.
התברר לי אחר כך שהיתה אז תחרות סמויה בין הירושלמים לבין התל אביבים והבני ברקים, מי יותר מתוחכם, ולכן הבני ברקים והתל אביבים רצו 'לקבור' כל בחור ירושלמי שהגיע לישיבה, לפני שהוא 'ירים את האף'.
ניגש אלי בחור מבוגר יותר, תל אביבי או בני ברקי, אני כבר לא זוכר, ושואל אותי האם החדר שלי בפנימיה מסודר כמו שצריך ולא חסר לי כלום. אמרתי לו שבאמת יש שם בלגן גדול, אבל אני כבר אסתדר וזה לא נורא. אבל הוא לא מרפה ממני ואומר לי: "יש כאן שרת שזה התפקיד שלו, לסדר את החדרים של הבחורים. אל תוותר לו, גש אליו ותגיד לו שיבוא לסדר לך את החדר"…
ברוב נדיבותו הוא גם הראה לי מי השרת הזה, אחד שיושב בבית המדרש ולומד אבל נראה יהודי מאוד מאוד פשוט.
חככתי בדעתי, ואמרתי לעצמי: רק לפני חצי שעה הגעתי לישיבה וכבר אני מתחיל לדאוג לעניינים הגשמיים? זה לא נראה לי מתאים. עדיף שאמצא חברותא, אשב ללמוד, ואחר כך אסדר בעצמי מה שאוכל, ומה שלא אצליח לסדר… אקרא לשרת שיעזור לי.
סדר הכנה נגמר ואנחנו נכנסים לחדר השיעורים. אני רואה שגם השרת ההוא – או כמו שמכנים אותו בימינו, "איש התחזוקה" או אולי "אב הבית" – נכנס גם הוא לשיעור שלנו. התפלאתי, השרת מקשיב לשיעורים?
אבל לא, הוא ניגש למזרח של חדר השיעורים, נעמד ליד הסטדנר והתחיל למסור שיעור…
התברר לי למפרע שהיה זה לא אחר מאשר הגאון רבי יוסף רוזובסקי, תלמיד חכם מופלג ממייסדי הישיבה, שברוב ענוותנותו סירב ללבוש פראק ולנהוג בגינוני כבוד המקובלים בקרב ראשי הישיבות והר"מים. רבי יוסף היה אחיו של רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', ושמו היה מפורסם כבר אז כמגיד שיעור משכמו ומעלה.
הבנתי שמישהו ניסה לטמון לי פח ולהביך אותי בפני המגיד שיעור הדגול. שמחתי שנחלצתי מהצרה הצרורה הזאת, והודיתי לה' שנתן לי את השכל להימנע מכך.
אחרי תקופה זכיתי להתקרב מאוד לרבי יוסף, קניתי ממנו רבות ושתיתי בצמא את דבריו, עד שהוא היה מזמין אותי אפילו לסעוד בשבתות את הסעודה השלישית בביתו. באחת הפעמים סיפרתי לו את הסיפור הזה, שכמעט קרה לי, כשמישהו חמד לו לצון על חשבוני ושלח אותי אליו כדי שיסדר לי את החדר…
חייך רבי יוסף ואמר לי: "לך היה שכל שלא לבקש, אבל אתה יודע כמה בחורים לא הבינו את העוקץ, ובאמת באו לומר לי שאסדר להם את החדר בפנימיה?".
הזדעזעתי קשות ושאלתי אותו: "מה באמת עשה הרב כשהם באו לבקש בקשה כזאת?".
"מה זאת אומרת", השיב לי רבי יוסף ברצינות רבה, "ניגשתי לפנימיה וסידרתי את החדר לשביעות רצונם!".
רשעים, מי יודע מה סבלו מכך
בזיון התורה ! ידוע כמה סבל יכול אדם לסבול כל ימיו רק בגלל זלזול בתלמידי חכמים ועוד מגיד שיעור לתלמידים שהוא ממעבירי התורה מסיני.
השם ירחם, עכשיו מובן כל הצרות שיש