יעקב א. לוסטיגמן
בגיליון הקודם הבאנו כאן את מחציתה הראשונה של השיחה המרתקת שקיימנו עם הגאון הגדול רבי שמעון גלאי שליט"א, לגבי הדרכים בהן יוכל כל אדם, צעיר ומבוגר, לקנות את היכולת ליהנות מלימוד התורה, ולחוש את מתיקות וערבות נועם צוף התורה הקדושה בכל עת שיעסוק בה.
הגר"ש גלאי שליט"א ציין אז כי ישנם שלושה מפריעים מרכזיים שמונעים מהאדם את הרגשת המתיקות בלימוד התורה. המפריע הראשון הוא ההרגשה של חוסר הצלחה בלימוד לעומת אחרים המצליחים יותר ומגיעים להישגים גבוהים הרבה יותר, המפריע השני הוא הסיאוב הגשמי של הגוף המונע מהנשמה להתקשר לתורה שהיא כולה רוחניות, ועל אלו נוסף מפריע שלישי במספר הנוגע לכך שהאדם אינו מחשיב מספיק את לימוד התורה שלו עצמו, מתוך מחשבה שישנם כל כך הרבה לומדי תורה, ומה יכול הוא הקטן להוסיף עליהם בלימודו.
בראשית דבריו הזכיר הרב שליט"א כי הפתרון הקודם לכל הוא תפילה! כמו על כל דבר אחר בעולם, גם על ה'גישמאק' בלימוד התורה צריך להתפלל, ובלי תפילה לא יעזור שום פתרון אחר.
לצד זאת, הרב שליט"א מדגיש כי מלבד התפילה צריך גם השתדלות, במיוחד כשמדובר בעניינים רוחניים…
"לכל בעיה יש פתרון בסייעתא דשמיא, והקדוש ברוך הוא לא נתן לנו התמודדות עם ניסיונות שאנחנו לא יכולים להתמודד עימם.
"ידוע מה ששואל מרנא החפץ חיים זיע"א, על מה שכתוב בתפילה שלפני הלימוד "אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר".
"שואל החפץ חיים, הכיצד? וכי אינם מקבלים שכר? האם ייתכן שאדם יעמול אם הוא לא מרוויח דבר מכך?בוודאי שהם מקבלים שכר, אולי לא שכר רוחני אבל שכר גשמי הם מקבלים.
"אלא, אומר החפץ חיים, הם מקבלים שכר על התוצאות של המעשים שלהם. לא על העמל עצמו! אנחנו לעומת זאת מקבלים שכר על העמל. לא על התוצאות. אנחנו מקבלים את השכר שלנו על היגיעה, על המאמץ, על הניסיונות החוזרים והנשנים להבין. הקדוש ברוך הוא אינו מונה דפים אלא שעות. לפום צערא אגרא! אנחנו עמלים ומקבלים שכר…
"עד כאן דברי החפץ חיים, אבל יש לשאול כאן שאלה נוספת: נכון שאנחנו מקבלים שכר על העמל והם אינם מקבלים, אבל למה זה כל כך חשוב להזכיר את זה בתפילה שלפני הלימוד? איך זה קשור לתפילה? אנחנו צריכים להתפלל והערב נא, עזרני נא להבין לשמוע ללמוד וללמד, מה העניין שאנחנו מדברים עכשיו על השכר? וכי רצוננו ושאיפתנו להיות כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס חלילה?
"אלא, התשובה שיש להשיב על שאלה זאת היא שזה חיזוק גדול בשבילנו. כשאנחנו באים ללמוד תורה אנחנו צריכים לזכור ולדעת, שיהיה בבחינת 'והשבות אל לבבך', שאנחנו מקבלים שכר על העמל, כי זה מה שחשוב בעיני הקב"ה. המטרה שלנו היא לא להצליח אלא להשקיע, להתאמץ, להתייגע! זאת המטרה! זה לא חלק מהדרך שאנחנו עושים כדי להגיע למטרה אחרת. זאת המטרה עצמה!
"היסוד הזה פותר את הבעיה הראשונה שהזכרנו. אם אתה רואה שהחבר שלך מצליח יותר ממך, כנראה שאתה טועה במדידה, אתה בודק את ההצלחות ולא את ההשקעה. זה לא המדד הנכון למדוד כשמדובר בעסק התורה.
רק שורה אחת בגמרא
בכל עסק אחר בעולם, המטרה של בעל העסק היא להרוויח כסף או טובות הנאה אחרות, אבל בעסק שלנו, עסק התורה אנחנו משתמשים במדד אחר לחלוטין לבדוק איפה אנחנו נמצאים.
"חז"ל אומרים "לא עליך המלאכה לגמור", אבל הם גם אומרים "ואין אתה בן חורין להיפטר הימנה". לכאורה זה תרתי דסתרי. אם אתה לא חייב לגמור את המלאכה זה אומר שאתה פטור ממנה, ואם אתה לא פטור אז היא כן מוטלת עליך לגמור…
"אלא שאתה לא בן חורין להיפטר מהמאמץ! לגמור זה כבר עניין אחר, זה כבר סייעתא דשמיא, לא תמיד אתה יכול לעשות זאת ולכן לא עליך המלאכה לגמור.
"אתה יושב על יד הגמרא וקשה לך? תשמח! אני שמח שקשה לי! יש לי יכולת להתאמץ יותר. עכשיו תלמד רק שורה אחת של גמרא, ותנסה להבין אותה ותשמח בזה שאתה לומד אותה ומנסה להבין אותה. אם הצלחת להבין – מצוין! אפשר להתקדם שורה נוספת. אף אחד לא דורש ממך ללמוד את כל הדף ובוודאי שלא את כל המסכת.
"כמובן שיש עניין נפרד, מצוות ידיעת התורה, אבל לזה כבר צריך סייעתא דשמיא מיוחדת כמו שהגמרא אומרת על 'לאוקמי גרסא'. אנחנו מדברים עכשיו על חובת לימוד התורה, והיא לא עוסקת בכמה תספיק וכמה תצליח להבין, אלא בכמה תשקיע. צריך לשמוח עם כל השקעה, כי זה התכלית והייעוד שלנו בעולם הזה".
- הרב הזכיר שני מפריעים נוספים, הקושי של האדם הגשמי להתקשר לתורה הרוחנית, וההרגשה שממילא כל כך הרבה אנשים לומדים תורה, ואם כן מה אנחנו מוסיפים לקב"ה כביכול בלימוד התורה שלנו. כמה אנחנו יכולים כבר לעשות נחת רוח לפניו…
"אכן, שני המפריעים הללו טעונים גם הם טיפול, ולמעשה הפתרון לבעיה של הגשמיות היא כמו שאמרנו קודם לכן, להימנע מרוחות הרחוב וביתר שאת להתרחק מהאיסור, ממש בתכלית הריחוק. זה נכון לכל דבר עבירה כולל המכשירים הטכנולוגיים למיניהם שלא רק שהם מורידים את האדם לגשמיות נמוכה כל כך, אלא גם מביאים אותו לידי עבירה, מה שמרחיק אותו עד מאוד ממקור הקדושה, ובוודאי שיקשה עליו לאחר מכן להרגיש קשר לתורה שהיא כל כולה אור רוחני. כמו כן דיברנו על כך שצריך לעשות פעולות גשמיות שימשכו את הלבבות לאהבת תורה ולתת כבוד לתורה, מה שיסייע לקשר והחיבור של האדם אל התורה.
"לגבי העניין השלישי שהזכרנו, שכביכול כמה אני יכול כבר לעשות נחת רוח לפני הקב"ה, התשובה היא שכל יהודי נשלח לעולם עם תפקיד מאוד מוגדר. חייבים לדעת את זה. הרי חז"ל אמרו שכל אדם חייב לומר שכל העולם לא נברא אלא בשבילי. ולמה נברא העולם? בשביל התורה שנקראת 'ראשית'. אם כן, כל העולם נברא בשביל התורה שלי!
מי הוא בן עליה?
"רבי שמעון בר יוחאי אומר ראיתי בני עליה והם מועטים. אם אלף הם, אני ובני מהם. אם מאה הם, אני ובני מהם, אם שניים הם, אני ובני הם!
"דברים מבהילים. מה בא רבי שמעון בר יוחאי לומר לנו? הוא רצה לשבח את עצמו ואת בנו על פני כל שאר החכמים שבדורו? חלילה לנו מלחשוב כך. אלא מה? הוא רצה לומר לנו איך כל אחד צריך להתייחס לבני עליה. אני מהם! אני הם! בשבילי נברא העולם! אני לא יכול להסתכל על השכן שלי ולומר שהוא בן עליה, אשריו ואשרי חלקו, ואילו אני אדם פשוט שלא שווה כלום. חלילה וחס מלומר דברים כאלו. ההיפך הוא הנכון, אני בן עליה, הקדוש ברוך הוא מצפה ממני שאמלא את ייעודי בעולם הזה, ואני חייב לעמוד בציפיות הגבוהות שלו.
"הרי מידת הכרת הטוב טבועה בנו. הקדוש ברוך הוא עושה עמנו חסדים גדולים כל כך בכל רגע ורגע. צריך ללמוד קצת מוסר בשביל לראות את זה. מכל בעלי החיים בעולם, הוא נתן רק לנו בינה וחכמה. הוא נתן לנו את היכולת להתבונן ולהבין. על כל נשימה ונשימה אנחנו צריכים להודות לו. את כל העופות, החיות, הדגים, שמי השמים וכל צבאם, הכל נברא בשבילי!! כל זה פעל ה' למעני!
"כשאדם מבין את זה, הוא מרגיש שהוא חייב להודות לקדוש ברוך הוא, הוא חייב להחזיר לו טובה לפחות על אחת מאלף אלפי אלפים ניסים ונפלאות שעשה עמו.
"כשאדם יחדיר בעצמו את ההרגשה הזאת, את ההבנה הזאת, את הידיעה ש'אני צריך להחזיר לו את מה שהוא רוצה', ומה הוא רוצה?? מיום שנחרב בית המקדש אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד! זה כל מה שיש לו, זה כל מה שהוא רוצה ממני, לעסוק בתורה! וממי הוא מצפה לזה? מכל יחיד ויחיד!
"מה שכל האחרים עושים לא רלוונטי עבורי. אין לזה שום קשר למילוי החלק שלי, ולביצוע השליחות שאני קיבלתי. והשליחות שלי היא ללמוד עכשיו את השורה הזאת בגמרא. ללמוד עכשיו את השאלה של התוס'. זה מה שהקב"ה כל כך רוצה עכשיו. את השאלה של התוס'.
"כשהולכים עם ההתבוננות הזאת, החיים נראים אחרת. אי אפשר לחיות בלי ההבנה הזאת, וכשמבינים את זה, זה נותן חשק ללמוד, אפשר ללמוד בשמחה ומתוך 'גישמאק' עמוק ואמיתי כל כך.
על שולחנו של החפץ חיים
"אבי מורי ע"ה, היה רגיל בבחרותו לאכול על שולחנו של מרנא החפץ חיים זיע"א. הסבתא שלי היתה אשה תמימה, היא רצתה שבנה ילמד תורה אז היא עלתה אתו על עגלה ונסעה לראדין, כי היא שמעה שיש שם ישיבה.
"כשהגיעו לראדין, ראתה סבתא אשה שצועדת ברחוב. פנתה אליה וסיפרה לה שהיא הביאה את הילד שלה לישיבה, אבל היא לא יודעת איפה הוא יאכל. ענתה לה האשה המקומית: "מה הבעיה, הוא יכול לבוא לאכול אצלנו". זו היתה הרבנית, אשת החפץ חיים…
"אבא היה מספר שבכל פעם כשהוא בא לאכול בביתם, הרבנית היתה מגישה אוכל לחפץ חיים והוא היה אומר שתיתן קודם לאבא, "הוא צריך ללכת ללמוד".
"קודם כל מהסיפור הזה אפשר ללמוד רבות על מסירות נפש. איך עושים מסירות נפש? בלי חשבונות. היא לוקחת את הבן שלה לראדין. מי אומר שיקבלו אותו בכלל לישיבה? היא אפילו לא בדקה ולא שאלה שאלות. איפה הוא יאכל? אין לה מושג. קודם כל עולים על העגלה ונוסעים, אנחנו עושים את מה שמוטל עלינו, והקב"ה ברחמיו ובחסדיו כבר עושה את החלק שלו. אנחנו יכולים ללמוד גם מה התוצאה של מעשה כזה… מאות תלמידים למדו בראדין, ומי מהם זכה לאכול יום יום על שולחנו של קדוש ישראל החפץ חיים בעצמו? אותו בחור שהגיע במסירות נפש ובלי חשבונות!
"אבל נחזור רגע לסיפור עצמו. החפץ חיים אמר שהרבנית תגיש את האוכל קודם לבחור הסועד על שולחנם, כי "הוא צריך ללכת ללמוד".
"יש לי שאלה… וכי החפץ חיים עצמו לא היה צריך ללכת ללמוד? מה הוא עשה אחרי הארוחה? בוודאי שהוא הלך ללמוד. אלא מה? הוא רצה להחדיר באבא את החשיבות של התורה. קודם נותנים למי שהולך ללמוד! כל העולם לא נברא אלא בשבילי, הלימוד תורה שלי חשוב כל כך, שאי אפשר לתאר ולשער את המעלה שלו!
"הקדוש ברוך הוא רוצה לא רק שכלל ישראל ילמדו תורה, הוא רוצה שאני אלמד תורה!! כשניגשים ללימוד עם ההרגשה הזאת, הכל נראה אחרת".
- ובכל זאת, לא כולנו נמצאים בדרגה כזאת שאנחנו מסוגלים להתאמץ כל כך, כשהלימוד קשה וכרוך במאמץ אדיר…
"כדאי לדעת מה שהספורנו אומר: "למען ענותך לנסותך להיטיבך באחריתך יותר ממלאכי השרת!". דע לך בני יקירי: הקב"ה באמת נתן לנו ניסיונות אבל אם האדם ידע שכל המטרה שלנו, כל העבודה שלנו היא להתגבר על ניסיונות, הוא יוכל לא רק להתגבר על הניסיונות אלא גם לשמוח בהם.
"באתי ללמוד והחבר הזה הפריע לי, אז נכון… עשר דקות לא הצלחתי להתגבר, אבל עכשיו הצלחתי, איזו שמחה! איזה אושר! זה ייתן לך את הכח להמשיך הלאה. החרטה על העבר היא מאוד חשובה אבל העיקר היא הקבלה לעתיד… אז אם באמת לא הצלחתי היום כל כך ללמוד, אז מה אני צריך לחשוב, רק להצטער על מה שלא למדתי היום? זה לא נותן כלום לקב"ה.
"מה אני כן צריך לעשות? להתפלל ולבקש "ריבונו של עולם תעזור לי שמחר אצליח לעמוד בניסיון, שאזכה לשמוח בכל קושי שהתגברתי עליו. אם היה לי קשה להבין את הגמרא ולבסוף הבנתי, שתהיה לי שמחה בזה".
"ולסיום אני רוצה לחדד נקודה מסוימת. הרי יש לנו 48 קנייני תורה. מי שיתבונן בהם יגלה שרבים מהם קשורים לעניינים שבין אדם לחברו.
"אפשר להסביר בזה שכשאדם מתרגל לדאוג לחברים, כשהוא מתרגל לסייע לזולת, הוא מרגיל את עצמו לוותר, להקריב מעצמו. אני מאוד רוצה את זה לעצמי, אבל אני מוותר לחבר. ככה אדם מתרגל להקריב מעצמו למען הזולת, וזה מסייע לו גם להקריב מעצמו למען לימוד התורה. כי הלימוד מצריך הרבה מאוד ויתורים והקרבות, ואם נתרגל בעניין הזה של ויתור, יחד עם ההכרה בחשיבות ומעלת הלימוד שלי באופן אישי, נוכל בעז"ה ללמוד בהנאה, ולשמוח בלימוד התורה".