הרב צבי וינברג
"וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן" (בראשית כ"ד, מ"ב)
וכתב רש"י "ואבא היום" – היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ.
במאמר האצילות (לא' מהראשונים נדפס בקובץ ישורון ח"ז עמ' רח) מובא: על אנשי קבלה שהיו משתמשים בשמות הקדושים והיו עושים ע"י זה קפיצת הדרך.
ומסופר שם על החכם הגדול המקובל מנברונה שהעיד על רבו החסיד ר' אלעזר מורמיש ז"ל, כי לעתים כשהיה צריך להגיע למקום רחוק לצורך מצוה, היה רוכב בדמות ענן המוזמן לכך והגיע אל המקום הרחוק ההוא, ומקיים מצוותו וחוזר למקומו, ופעמים היה רוכב על בהמה כשאר בני אדם.
פעם אחת נזדמנה לו מצות ברית מילה במקום רחוק, ורכב על פי השבועה כמשפטו המורגל אצלו, ושכח איזה דבר אחד מהשימוש הנצרך לאנשי החכמה הזאת, ופלטו הענן קרוב אל הארץ, ונעשה פסח צולע על ירכו, ולא נתרפא מאותו חולי בשום תחבושת בעולם עד יום מותו והיתה מנוחתו כבוד.
בשו"ת רב פעלים (לבעל הבן איש חי, ח"ב סוד ישרים סימן ד ד"ה חקירה בענין) כתב לחקור מה הדין באדם שנמצא בשבת במקום שעוד לא שקעה השמש, וקפץ ע"י שם המפורש למקום שכבר שקעה השמש ויצאה שבת, האם יכול להתנהג כיום חול ולעשות מלאכה משום שסוף סוף נמצא כעת במקום שיצאה כבר שבת, או שנאמר שכל אדם צריך לשבות כ"ד שעות שלמים בשבת, והוא שבת פחות מכ"ד שעות.
וכתב שם שגבי שבת כתיב "בכל מושבותיכם" דהולכים בו אחר המקום, א"כ גם כאן נלך בו אחר המקום, וכיון שבמקום הזה נשלם שבת ונכנס חול אז גם האדם היושב באותו מקום צריך לנהוג כך, דהא לא תלה הכתוב שמירת השבת וקדושתו במספר השעות, שלא אמר צריך לשבות כ"ד שעות, אלא אמר "יום", ואמר "בכל מושבותיכם" שתלה היום במקום, ואם הוא עומד במקום שפנה היום ונכנס הלילה, הא ודאי לא נשאר אצלו מקדושת שבת כלום", עי"ש. [ועיין בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פד ד"ה הנה כבר].
(קב ונקי)