"מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" (בראשית מ"ט, כ"ד)
ברש"י כ' שיעקב אומר ליוסף שנתינת הטבעת על ידו היתה לו מידי הקב"ה שהוא אביר יעקב ומשם עלה להיות רועה אבן ישראל – עקרן של ישראל, לשון "אבן הראשה" לשון מלכות.
היו כמה חכמים בישראל שנקראו "אִבְּן" כגון "רבי אברהם אבן עזרא" ועוד.
רבי שמואל בן יהודה אִבְּן תבון שהיה המתרגם של ספרי הרמב"ם, התחיל את הקדמתו לשמונה פרקים להרמב"ם בזה"ל – "אמר שמואל בן יודא אִבְּן תבון".
ובפירוש "חסד אברהם" שם (לרבי אברהם הלוי הורוויץ זצ"ל אבי השל"ה – דפוס וילנא) כ' "אִבְּן" הוא לשון חשיבות כמו "ומשם רועה אֶבֶן ישראל", ועל שם זה נקרא החכם ר' אברהם אבן עזרא ז"ל ג"כ " אִבְּן עזרא", וכן " אִבְּן שועיב", ע"כ.
אולם בתשבי (ערך אבן) כ' ש"אִבְּן" הוא כמו "בן" בעברי, אבל אינו כמו בן לאביו, אלא כבן למשפחה [עי' תוס' תענית כ: ד"ה בהכינתו].