מה עניין המנהג לזרוק באצבע מעט יין מן הכוס ?

כ' אייר תש"פ - סימן תע"ג-סעיף ז'- סוף הסימן
הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה

מה עושים כאשר אין מי שישאל 'מה נשתנה'?מדוע את המצה והמרור מגביהים ואילו את הפסח לא מגביהים?האם מברכים ברכה ראשונה על כל כוס מהד' כוסות ? ואיך ברכה אחרונה על הכוס הרביעית עולה לכל הכוסות ששתה והרי היה היסח הדעת בינתיים? שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תע"ג סעיף ז' – סימן תע"ד סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

אומר השו"ע, מוזגים לו מיד כוס שנייה, כדי שישאלו התינוקות למה שותים כוס שנייה קודם הסעודה, ומבאר המ"ב, שכוונת השו"ע 'מיד', היינו לאחר סילוק השולחן לפני 'מה נשתנה', ולא ימתין עד שיגיע לאמירת 'לפיכך', שבאמירת 'לפיכך' אוחזים את הכוס ביד ולא רק מוזגים אותה אז, ועי"ז שמוזגים את הכוס, יתעוררו התינוקות, וישאלו גם את יתר השאלות שבלילה ההוא, ומוסיף המ"ב, שלא צריך שטיפה והדחה, כיוון ששטפו כבר בקידוש.

אומר השו"ע, אם אין חכמה בבן לשאול את השאלות, אביו מלמדו, ואם אין לו בן, אשתו שואלתו, ואם לאו, הוא שואל את עצמו, ואפילו תלמידי חכמים שואלים זה לזה 'מה נשתנה', וכששואלים אותו א"צ לומר שוב מה נשתנה, אלא אפשר מיד להתחיל באמירת התשובה, דהיינו, 'עבדים היינו'.

כשמתחיל 'עבדים היינו', מחזיר הקערה שבה המצות לפניו, וקורא את כל ההגדה, ולא קורא אותה בהסיבה, אלא באימה וביראה, ומביא המ"ב, שכאשר מגיעים לנוסח של 'ונאמר לפניו שירה חדשה', אומרים 'ונאמר' (בסגו"ל) לשון עבר, שזה עולה על גאולת מצרים.

כשמגיע לאמירת 'מצה זו', מגביה המצה ומראה למסובים, כדי שתחבב המצוה עליהם, ויגביה את המצה הפרוסה, שהיא לחם עוני, וכן כשיגיע לאמירת 'מרור זה', יגביה את המרור ויראה למסובים, כדי לחבב את מצות המרור עליהם, אבל כשאומר 'פסח זה', לא יגביה את הפסח, והטעם, מבאר המ"ב, שהוי כמגביה קדשים בחוץ, ונראה מזה שהקדישו לפסח, וכן צריך לומר, 'ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים', קודם כל חגיגה, ואח"כ פסח, משום שהפסח נאכל על השובע.

כשמגיע לאמירת 'לפיכך', מגביה כל אחד כוסו בידו, ומביא המ"ב בשם השל"ה, שגם כשאומרים 'והיא שעמדה', מגביהים את הכוס, עד שחותמים 'גאל ישראל', ומביא המ"ב, שכאשר מגביהים את הכוס, צריך לכסות את הפת.

אומר הרמ"א, נוהגים לזרוק מעט מן הכוס באצבע כשאומר 'דם ואש ותמרות עשן', ודווקא באצבע, ע"ש 'אצבע אלקים', ולא בזרת, וכן כשמזכיר המכות דצ"ך עד"ש באח"ב, צריך לזרוק מעט מן הכוס, והכל יחד ט"ז פעמים, דהיינו, ג"פ דם ואש ותמרות עשן, ג"פ דצ"ך עד"ש באח"ב, וכן י"פ של י' המכות, סה"כ ט"ז פעמים, והעניין בזה הוא על שם י"ו, דהיינו, הקב"ה הכה את פרעה בשם י"ו שהוא שמו.

יהיה הפת מגולה בשעה שאומר 'לפיכך', והעניין בזה מבאר המ"ב, שזה לחם עוני, שעונים עליו דברים, וכיוון שיש דין לומר שירה על היין, לכן אוחז את הכוס כשאומר 'לפיכך', ומכסה את הפת, כדי שלא תתבייש שמתעסקים עם היין ולא איתה.

אומר השו"ע, על כוס שנייה מד' כוסות לא מברכים כלל, ברכה ראשונה לא מברכים, כיוון שאין מברכים בורא פרי הגפן אלא על כוס של קידוש, וכשבירך על כוס ראשונה בקידוש, פטר את הכוס השנייה, כיוון שלא הסיח דעתו משתייה, ועל כוס של ברכת המזון מברכים ברכה ראשונה, ויוצא מדברי המ"ב בס"ק ג', שהטעם שמברכים ברכה ראשונה על הכוס השלישית, הוא כיוון שברכת המזון הפסיקה בין בורא פרי הגפן לבין הכוס השלישית.

רק לאחר שתיית כל הד' כוסות מברכים ברכה אחרונה, והיא עולה על כל הד' כוסות ששתה, ואע"פ שברכת המזון קוטעת שברכת בורא פרי הגפן שבירך על כוס הקידוש לא יעלה לו לכוס השלישית, ברכת המזון מפסיקה בברכה ראשונה, אבל היסח הדעת לא מפסיק לגבי ברכה אחרונה, וברכה אחרונה יכולה לחול על כל הכוסות ששתה קודם לכן, אע"פ שהסיח דעתו מהם.

אומר הרמ"א, מנהג האשכנזים לברך על כל כוס וכוס ברכה ראשונה, ודלא כהשו"ע, כיוון שכשהתחיל ההגדה, אסור לשתות, וממילא ההגדה מהווה הפסק, ומצריך אותו ברכה נוספת, וגם אם תימצי לומר שההגדה אינה מפסיקה, יש סברא אחרת שצריך לברך על כוס וכוס, כיון שכל אחת היא מצוה בפני עצמה, וזה הכל לעניין ברכה ראשונה, אבל לעניין ברכה אחרונה, מברכים רק לאחר הכוס האחרונה, וברכה זו פוטרת את כל הכוסות כולם, כיוון שאין היסח הדעת לברכה אחרונה.

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה

פוסטים נוספים

1/124
דילוג לתוכן