"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ" (דברים כא, י)
הרב מפוניבז' זצ"ל סיפר לי, ששמע מה'חפץ חיים': לאחר חתונתו שקד על תלמודו. אשתו היתה הולכת בצהרים למאפיה, ובעד כמה פרוטות קבלה רשות לגרוף את פירורי הלחם שנשרו על הקורות. בבית היתה שורה אותם במים ומלבבת לביבות. הבעיה היתה, שגם פרוטות אלו לא היו לה. לקחה בהקפה, ופרוטה לפרוטה הצטרפה לחשבון גדול. יום אחד חזר הח"ח לביתו לשבור רעבונו, והשולחן ריק, והרבנית עומדת ליד החלון ובוכה. נחרד הח"ח: "מה ארע?" ספרה לו הרבנית שהנחתום סרב להרשותה ליטול את הפירורים עד שתשלם את החוב. מה עושים? יש ללכת אל האופה, לבקש ארכה.
אך לא! החפץ חיים הכה בידו על השולחן וקרא: "שטן, שטן! לא יעלה בידך להפריעני מלימודי!"…
במקום שאנו רואים מאפיה ופירורים ונחתום וסירוב, ראה ה'חפץ חיים' את השטן המושך בחוטים!
ניחא, אבל מה הועיל במכה שהכה ובקריאה שקרא? אוהו, מה שהועיל!!! הוא הצהיר והכריז שדרכו סלולה ונהירה, מותווית וקבועה, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו! ואיך הוליכו אותו? בתופים ובמחולות! כך קיבלנו את ה"חפץ חיים"!
לא תמיד באה העזרה מיד. לפעמים אומרים כמאמר הגמרא: "המתן עד שנמדוד ביחד", אבל אחר כך זוכים למדוד עם הקדוש ברוך הוא ביחד, "כדי שנתבסם, כביכול, אני ואתה!"
זו התשובה לשאלה שנשאלה, איך אפשר לקבל קבלה נחושה לעתיד והרי ההרגל עושה את שלו, והמדות, והטבעים והיצר הרע והנסיונות… הכל נכון, אבל מאיתנו נדרש רק לרצות. לדפוק בעוז ולהכריז! הרי בין כך ובין כך היצר הרע חזק מאיתנו. הוא מלאך ואנו בקושי בני אדם. "אתה אש, ואני בשר ודם" (קידושין פא ע"א), ואיך באמת נתגבר עליו? "היחתה איש אש בחיקו, ובגדיו לא תשרפנה? אם יהלך איש על הגחלים, ורגליו לא תכוינה?" (משלי ו', כ"ז-כ"ח). והתשובה – אכן, "אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו" (קידושין ל ע"ב, סכה נב ע"ב). הרי בלאו הכי זקוק אתה לעזרת הבורא, אם כן – מה הפחד, היד ה' תקצר?!
(מתוך 'והגדת' – אלול)