המרצה המפורסם הרב אהרן מרגלית, מחבר הספר 'אתהלך' ונשיא 'מפעל החפץ חיים העולמי', מדבר על מורשתו של מרנא החפץ חיים, לרגל הוצאת ספר החפץ חיים במהדורת 'דרשו' הכולל בין היתר מאות פסקי הלכה שנאצרו באוצרו הטוב במשך שנים רבות.
אחת לחודש הם מופיעים בבתי הכנסת. עלוני 'קב ונקי', העוסקים בנושאים הקשורים בשמירת הלשון. תמצאו בהם סיפור עם מוסר השכל מעמיק, מאמר הגות והשקפה, פה ושם כמה פניני מוסר היורדים לעומק הנפש, מכתב מלב אל לב ואפילו לימוד הלכות באמצעות קומיקס, במיוחד עבור הילדים שנפשם כמהה לסיפורים המצוירים.
הרב אהרן מרגלית. 'בעל האתהלך' - כמו שמכנים אותו במחוזותינו - הקים את העתון הזה הרבה לפני שפרץ אל התודעה הציבורית ב'פורום המנהלים' של 'המודיע'. בלי הרבה רעש וצלצולים יצא העלון לדרך, והחל לחרוש חריש עמוק בתודעה הציבורית. הוא לא פעל לבד, הוא עבד במקביל לארגונים אחרים, אבל מקום של כבוד שמור לו ביניהם כמי שאחראים למהפכה שהתחוללה כאן ובכל העולם בעשרים השנים האחרונות. מהפכת החפץ חיים.
לרגל הדפסת המהדורה החדשה של החפץ חיים במהדורת 'דרשו', ישבנו לשיחה מרתקת עם הרב אהרן מרגלית, שנתבע ונתן בשמחה רבה אוצר בלום שהיה ברשותו, וסייע רבות להדפסת החפץ חיים של 'דרשו' וכתיבת החיבור הנפלא המצורף אליו 'מוספים וביאורים'. זהו החיבור שעליו העידו גדולי הדור שליט"א שהוא מקרב את לימוד החפץ חיים לזמן הזה, ואת ההלכות למציאות היומיומית באופן שלא היה מאז ומעולם.
- מה לדעתכם עומד מאחורי ההתעוררות הגדולה שזכה דורנו ללימוד הלכות לשון הרע, והקפדה יותר על הלכות אלו?
זה באמת משהו שלא יאמן. האברכים הצעירים, בני ה-25 וה-30, אפילו בני 40, לא מבינים את גודל המהפך. לפני 25 שנה, כשהיית אומר למישהו "חפץ חיים", היו שואלים אותך איפה הקיבוץ הזה...
אני זוכר כשהתחלנו את הקמפיין הפרסומי, לקראת הבחינות בהלכות לשון הרע, תלינו שלט ענק במרכז העיר רחובות, "חפץ חיים זה לא רק קיבוץ". אנשים הכירו את ה"חפץ חיים" כחלק מהפסוק בתהילים מי האיש וכו'.
כשהייתי ילד, נער ואפילו אברך צעיר, שמירת הלשון לא היה נושא שדיברו עליו. לפחות לא במחוזות בהם הסתובבתי. אולי היו קהילות מסוימות שהכירו קצת יותר, אבל באופן כללי זה היה 'מת מצווה' כמו שהחפץ חיים עצמו הגדיר את זה.
הראשון שהתחיל לעסוק בזה באופן יותר מאסיבי היה הרב בצלאל טרוביץ מאגודת נוצרי לשון. לפני כחצי יובל שנים הוא התחייל לעסוק בעניין. לאט לאט קמו יותר ויותר אנשים וארגונים שהמשיכו והרחיבו את המהפכה. החפץ חיים בעצמו אמר שצריך לעסוק בהלכות אלו עם הילדים, ובאמת רק כשהתחילו לחנך את הילדים החלה המהפכה להתבצע בפועל. הילדים הללו צמחו וגדלו, והיום כולם יודעים מה זה חפץ חיים. אף אחד כבר לא יחשוב שאתה מדבר על הקיבוץ.
- מה באמת כדאי וצריך לעשות כדי לסייע להאצת המהפכה, להביא לכך שנושא שמירת הלשון לא רק שלא ידעך, אלא שיוסיף ויכבוש עוד ועוד שטחים בלבו של כל אחד מאתנו?
להנגיש את הלימוד לכל אחד, בכל מצב ובכל זמן. אני חושב שמה ש'דרשו' עושה זאת דוגמה נהדרת לכך. הדפיסו עכשיו את הספר החדש, קילורין לעיניים. הספר הרבה יותר נגיש, יותר קל להבין את מה שהחפץ חיים עצמו כתב, ואת מה שמשתמע מכך. הרבה יותר קל לדעת מה מותר ומה אסור, והכל בשפה שלנו, ברורה ונהירה.
בא נראה מה קרה להלכות שבת אחרי שיצא 'שמירת שבת כהלכתה', ההלכה הפכה נגישה. לפסוק הלכה לפי המשנה ברורה, זה לא פשוט. זה לא זמין, לא נגיש לנשים ונערות, לילדים. אבל כששמירת שבת כהלכתה בא עם מפתח מאוד מאד ברור, קריא ומסודר, הוא חולל מהפך של ממש בתחום ידיעת הלכות שבת.
ש"ס שוטנשטיין ודומיו הנגישו את התלמוד הבבלי לציבור הרחב, זה כבר לא ארמית בטקסט שבור ומקוטע שאינו מפוסק ואינו מסומן. זה יותר ברור, יותר קל. אנחנו חיים בתקופה שאנשים יותר עצלים רוצים שיגישו להם את האוכל לא רק כשהוא כבר מוכן, אלא גם כשהוא כבר לעוס, אין להם כח ללעוס.
עכשיו נוכל לשים את החפץ חיים על מדף ספרי ההלכה, יש מפתח, יש הלכות פסוקות. הבת שלך שואלת על שידוך, יש תשובה! זה כבר לא מתנדנד בין המוסר להלכה. זה נגיש, לפחות בדברים הפשוטים, זה יגרום לאנשים שילמדו יותר וכמובן גם יקיימו יותר, ככל שיעשו עוד מבחנים, ופרסים וחידונים המהפכה תוסיף להתפשט ולהעמיק. יש היום לפחות ארבעה ארגונים גדולים שעוסקים בנושא הפצת לימוד החפץ חיים: יש את 'נצור לשונך' של הרב טרוביץ בתוך הישיבות, יש את 'משמרת השלום' שעושים מבחנים בצורה מאוד חכמה, עם שאלות, חודש אחר כך תשובות וכו', יש את מפעל החפץ חיים העולמי, ויש ארגון מפעל החפץ חיים בארה"ב. עוד לפני הפעילות של 'דרשו' נחשפו כרבע מיליון איש בחודש למבחנים בשמירת הלשון ולהלכות בחפץ חיים. לא כולם עונים את התשובות, אבל בפועל בתשובות משתתפים קרוב למאה אלף איש להערכתי. הדבר הזה הוא בהחלט זרז רציני מאוד לכל העניין הזה, וככל שיהיה יותר נגיש ויותר קל המהפכה תתרחב. הגיעו הדברים עד כדי כך שהיום יש כבר ב"ה ספרי קומיקס ושעשועונים, משחקי קופסה ועוד, על הלכות שמירת הלשון. אין שום סיבה שנחדיר כך את נושא הזהירות בדרכים, ולא נעשה זאת גם בנושא הזהירות בשמירת הלשון.
- אחת היוזמות שעליהן חתום מפעל החפץ חיים העולמי היתה לשלוח בקביעות שאלות בנושא שמירת הלשון לגדולי הפוסקים, ולקבל את תשובותיהם ההלכתיות על דוגמאות שונות ומגוונות של מצבים בהם יש ספק אם מותר לספר או אסור.
מאיפה הבאתם את כל השאלות הללו? מדובר בסיפורים אמתיים ובשאלות שאכן נשאלו על ידי הקהל הרחב, או שאתם בעצמכם ניסחתם את השאלות כדי לחדד את ההלכה?
האמת היא שאת רוב השאלות באמת חיברנו לבד יחד עם שותפי למערכת. תמיד ניסינו למצוא שאלה שמצד אחד הציבור יתעניין בה, ומצד שני גם תלמידי החכמים שעוסקים בכך, יופתעו. יש כאן מסר שרצינו להעביר באמצעות השאלות הללו. המסר הוא: עצור, לך לשאול את הרב. הלכות לשון הרע הן לא שאלות של כן ולא, הן מורכבות מפרטים רבים, ובלא מעט מקרים יש צורך לבחון את הסוגיה מכל צדדיה, להעמיק בה ולחקור אותה לפני שפוסקים הלכה. אל תפסוק לבד, לך הרבה פעמים יש נגיעות עצמיות. גם בהלכות שמירת הלשון צריך לשאול רב.
אבל היו גם שאלות שבאו בעקבות פניות מהקוראים. הקהל שואל שאלות מאוד מגוונות. 'המציאות עולה על כל דמיון'.
לא פעם היו לנו שאלות שאי אפשר לפרסם בעלון. צריך הרבה מאוד זהירות, התלבטויות, קיבלנו תגובות מכל מיני אנשים שלא היו מרוצים מהתשובות. אבל תמיד היה לנו את הגב, הרב שפסק. השתדלנו גם שהתשובות תהיינה בכתב. לא תמיד זה היה אפשרי, אבל ברוב רובם של המקרים זה היה המצב.
- כשהתחלת לשלוח שאלות לגדולי הפוסקים, תיארת לעצמך שיום אחד הן תקובצנה לחיבור הלכתי מקיף ובעל חשיבות עצומה לדורות הבאים?
האמת שהיה לי חלום כזה. לפני שנים התחלתי להכין רשימה של נושאים, כמו למשל שמירת הלשון כלפי ילדים. לחתונה של הבת הקטנה שלנו הוצאתי ספר מיוחד בשם 'בקש שלום', שהיה מיועד למורים ומחנכים, שלחתי אותו מתנה למורים והמורות בחינוך העצמאי והמטרה בין היתר היתה באמת לעורר על הנושא הזה של לשון הרע בין אנשי חינוך.
כמו"כ התחלתי להכין מאגרים של שאלות בנושאי בריאות, פרנסה, מסחר ועוד. השתדלתי לחלק לפי נושאים, ובמרוצת הזמן הצטבר אצלי מאגר אדיר של שאלות. תמיד חשבתי שיבוא יום ואני אוציא מזה סוג של אנציקלופדיה לשמירת הלשון. הרעיון היה כדי לעורר את המודעות וככל שאנשים ידברו ויבינו שצריך לשאול, יבינו שצריך להתקשר למו"ץ לפני שהם פוסקים לעצמם שמותר לדבר בגנותו של הזולת לצורך וכדו'.
- ובכל זאת, את כל החומר שכבר היה ערוך בחלקו ומוכן לאנציקלופדיה שתכננת להדפיס, העברת ל'דרשו' ללא כל תמורה. זה לא היה קשה?
ההיפך הגמור. כשפנו אלי מ'דרשו' ושאלו אותי אם יש חומר להעביר לקראת עריכת החיבור הנפלא שלהם על החפץ חיים, שמחתי כמוצא שלל רב.
שמחתי כי יש מישהו שיקח את זה קדימה, זה חלום ישן שלי. כל הזמן זה היה על הכוונת שלי, אבל בא מישהו עם יכולת מוכחת, ארגון ענק כמו 'דרשו', עם יכולת פיננסית וביצועית. יש לי את ה'בייבי' שלי, ומסרתי אותו לאימוץ למשפחה אדירה. המבחנים שאנחנו במפעל החפץ חיים עושים בזעיר אנפין, 'דרשו' יעשו בענק. אנחנו נסענו על קורקינט, הם נוסעים על מרצדס...
מתוך ראיון המודיע
1/640