וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. (כו,ד)
בדרשות החתם סופר (ח"ב עמ' שע"ו בהספד על בעל מעין החכמה זצ"ל) מביא מהלך נפלא מאוד בענין ירידת הגשמים ועצירתם.
וז"ל: ידוע שהגשמים מתהווים בטבע מאידים העולים מהארץ והבל פה אנשי העולם, ואם כי זה הוא רק הכנה קטנה בטבעי העולם, והעיקר הוא כמ"ש חז"ל (ספ"ק דתענית) שהעבים שואבים ממי אוקינוס ומתמתקים בעבים ע"י מים העליונים מאת ה' מן השמים, מ"מ גם זה אמת כי הווית העבים הוא מהאדים העולים מן הארץ.
והיות כן החוש והשכל יעיד כי אם בני אדם וההבל והאדים העולים מהם הוא מהבל פה דובר נבלה ולשון הרע ורכילות, הגשמים המהווים מזה המה מלוכלכים מזוהמת קליפת עוונות ופשעים ההמה, והמאכלים המהווים מזה מטמאים אוכליהם ביתר שאת, באופן שיהיה הבל פיהם של שנה הבאה רע יותר משל אשתקד, ועי"ז גשמי שנה הבאה ותבואתה רע וגורם טומאה ומרי יותר, ומגדל אנשים רעים וחטאים יותר ושוב יגדלו האנשים את הגשמים רע יותר בשנה השלישית מבשנית, וכן לעולם חוזר חלילה, עד שח"ו כ"כ מושרשים בחטא וטומאה, עד כי אין תרופה למכתם חלילה.
ומטובו של אלקי ישראל ית"ש לעצור השמים ולא יהי' מטר רע, ולא יולידו פירות רעים, עד שיכנע לבבם הערל וישובו את ה' ויטהרו האויר ויהנו מזיו ה' ותפארתו, ע"כ. [ועי"ש איך שמבאר לפי"ז בטוב טעם את מה שמובא בגמ' סנהדרין קיג. בויכוח בין אליהו לאחאב]
וע"פ דברי החת"ס הללו, אפשר אולי לבאר את תפילתו של כה"ג ביום הכפורים בקודש הקודשים שהתפלל על הגשם.
משום שזה הזמן המקודש ביותר בשנה, וע"י ההבל הקדוש שבפה הכה"ג יווצר אדים קדושים שיורידו גשם מבורך ויצמיחו גידולים מבורכים.
(קב ונקי)