הרב אהרן כהן
"וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כ"ה, כ"ז)
כתב רש"י שיעקב היה יושב בבית מדרשם של שם ועבר.
רבי מאיר שפירא זצ"ל, ראש ישיבת חכמי לובלין המעטירה, היה נודד בפולין מעיר לעיר ומעיירה לעיירה, לצורך ענייני הישיבה. מאחר שזמנו היה יקר ביותר, בהיותו בדרכים בין נסיעה לנסיעה, משתדל היה לשלב את פגישותיו. באחת מנסיעותיו המתין בחדר המתנה כלשהו, כדי לקבל ולבחון שלושה בחורים צעירים שבאו להיבחן אצלו ולהראות את ידיעותיהם על מנת להתקבל לישיבתו. כאשר הגיע תורו של הבחור נתן לוברט – הביט בו רבי מאיר שפירא במבט תמה, כמי שאומר: 'מה לנער צעיר זה וללמדניה של לובלין? מה לשועל קטן בין הכפירים האדירים של ישיבת חכמי לובלין?! (רבי נתן היה נמוך קומה ונראה היה כילד).
אך בכל זאת פתח ר' מאיר את מכתב ההמלצה ששלח לו דודו של הנער, הגאון רבי בצלאל אלתר הי"ד, עיין בו לרגע וראה כי נכתב עליו התואר "יניק וחכים". חייך ראש הישיבה והפטיר: "יניק – כבר רואים עליו". הוא הביט בו שוב מכפות רגליו ועד קודקודו, והוסיף, "וחכים – תיכף נראה…"
על אתר ענה לו הבחור הצעיר: "כבוד הרב, האם לישיבה מתקבלים לפי מידת הנעליים שעל הרגליים או לפי מידת הראש שעל הכתפיים?…"
רבי מאיר נהנה מחריפותו השובבה של הנער, ושאל: "ומה באמת מידת ראשך?…"
"מאה פעמים פסחים"! השיב.
העמידו רבי מאיר על שרפרף קטן כדי שיוכל לשמוע היטב את תשובותיו, למרות קומתו הנמוכה, והבחינה החלה.
התשובות של נתן הצעיר קלחו בשטף. ראש הישיבה נדהם, אך עדיין לא הרפה ואמר: "אכן, אתה שולט היטב בתלמודך, אך הבה ונראה כיצד לומד הנך דף גמרא".
פתח גמרא רבי מאיר מסכת נזיר, הצביע על דף מסויים ואמר לו: "הכן את הדף הזה, ואבחן אותך עליו".
נתן יצא מהחדר ולאחר כעשרה רגעים חזר: "מוכן ומזומן".
הצורב הצעיר השיב בדייקנות ובבהירות על השאלות, אלא שהשאלות היו על דף קודם.
שאל ראש הישיבה בחיוך: "הוריתי לך להכין דף זה, והכנת את הדף הקודם…"
"נכון", אישר הבחור "אך כיון שהסוגיא מתחילה כבר מהדף הקודם הרי שהתחלתי אותה משם". "לזאת התכוונתי!" חיבקו הרב בלבביות, "דו ביסט מיינס – אתה שלי! אתה שלי!" הכריז בהתרגשות, ותלמיד שקדן נוסף הצטרף לשורות הלומדים בישיבת חכמי לובלין.
אגב, חבריו של נתן לוברט, שאלו אותו: "כיון שאתה יודע כל כך טוב מסכת פסחים מדוע הגעת לבחינה עם גמרא פסחים ביד? וכי חשבת שתזדקק לעיין בפנים בשעת הבחינה?"
ר' נתן זצ"ל, שהיה חריף ופיקח, השיב להם: "לא בשביל לעיין הבאתי איתי את הגמרא, אלא כדי שאם יתווכח עימי ראש הישיבה מה כתוב בה, אפתח מיד ואראה לו כי הצדק איתי…"
לימים, התפרסם הנער כרבי נתן לוברט, שהיה גאון גדול בירושלים. הוא ידע את הש"ס בעל פה מילה במילה, והיה חסיד וירא אלוקים ששיחו ושיגו בתורה בלבד, בנגלה ובנסתר.
לר' נתן זצ"ל היה ידיד קרוב, שמצא עמו שפה תורנית משותפת – הלא הוא הגאון ר' אברהם גניחובסקי זצ"ל. מסופר שמיד לאחר הסתלקותו של ראש ישיבת טשעבין, הגאון ר' ברוך שמעון שניאורסון זיע"א, מונה תלמיד מהישיבה לחלק את מסכתות הש"ס בין הבחורים, על מנת לסיימן ביום השנה לפטירתו. וכך נהגו מידי שנה בשנה.
מנהג הישיבה היה לכבד את ר' אברהם לסיים את הש"ס, כאשר גם הוא נטל עליו את המסכת האחרונה שבש"ס וסיימה. ר' אברהם נהג לסיים את הש"ס מידי שנה ושנה שבע דפים ביום, אבל זה היה כבר סדר אחר מיוחד, שהיה לו בשלושים השנים האחרונות לחייו.
מלבד זאת, הוסיף על עצמו את מסכת נדה עם הציבור. ביום השנה הראשון להסתלקותו של ראש הישיבה, ביום האחרון לסיום הש"ס, בשעות הצהרים המאוחרות, בשעה ששבו התלמידים בראשות בנו ראש הישיבה ר' יוסף משה שליט"א מבית העלמין – נודע באקראי לבחור הממונה על חלוקת המסכתות, כי מסכת אחת עדיין לא חולקה בין הבחורים-מסכת שבועות.
מה עושים? למי פונים?
רץ הבחור בסערה לחדרו של ר' אברהם, דפק בדלת ושאלו מה לעשות. כשחיוך על פניו, ענה ר' אברהם: "מה הבעיה? עלה לבית המדרש ותחלק בין התלמידים דפים בודדים לכל אחד, ועד הערב יסיימו את המסכת. אם לא תצליח – תחזור אלי."
עשה הבחור כפי שהורה לו רבו, ומצא בחורים שלומדים ומשלימים כל אחד את מכסת הדפים שהיו חסרים לו לקראת הערב. ניסה את מזלו בחלוקת המסכת ובינתיים חלפה חצי שעה נוספת,וללא הצלחה. הבחור ירד ונקש שוב על דלתו של ר' אברהם. העייפות הרבה ניכרה על פניו של הרב, אך הוא חייך ושאל: "נו, כמה דפים נותרו במסכת שבועות?" הבחור הנבוך שתק, ור' אברהם הבין כי כל הדפים נותרו.
"טוב, לזכותו של ראש הישיבה – אקח את זה על עצמי! אנו חייבים לראש הישיבה הרבה הכרת הטוב". בשעות הערב, כאשר סיים את הש"ס בסיום של הישיבה, לא היה ניכר על פניו שום גאונות וצחצוחי גאווה, רק פנים עייפות וחתומות, כדרכו.
כשם ועבר בזמנו, כך היושני הגאונים האדירים הללו, בישיבת טשעבין בירושלים. הם חיו ונשמו רק ש"ס ופוסקים מבחרותם ועד אחרית ימיהם…