כמה כזיתים יאכל לאפיקומן? • מה הדין אם שכח לאכול את האפיקומן בהסיבה? • מדוע צריך להיזהר ולאכול את האפיקומן עד חצות? • ואיזו הנהגה ראה השל"ה אצל בני עלייה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תע"ז במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, תיקנו חז"ל, לאכול כזית מצה זכר לקרבן פסח, ומכיוון שכך, צריך לאכול את הכזית כפי שהיו אוכלים את קרבן פסח דהיינו, אכילה על השובע, ומביא המ"ב, לכתחילה טוב שיקח שני זיתים למצות אפיקומן, כזית אחד זכר לקרבן פסח, וכזית שני זכר למצה שנאכלת עם קרבן פסח, וגם נשים חייבות במצות אפיקומן, וכשם שחייבות בשאר מצות הסדר, כיוון שגם הם היו באותו הנס.
יאכל את האפיקומן בהסיבה, ובדיעבד אם שכח, א"צ לחזור ולאכול אם קשה עליו האכילה, ולא מברכים על מצות אכילת אפיקומן, והטעם מבאר המ"ב, כיוון שאכילת אפיקומן היא רק זכר לקרבן פסח, ומביא המ"ב בשם השל"ה, ראיתי בני עלייה שהיו מנשקים את המצות לחיבוב מצוה, ומנשקים את הסוכה בכניסתו וביציאתו, ומנשקים את הד' מינים, משום חיבוב מצוה, ואשר מי שעובד ה' בשמחה.
צריך להיזהר לאכול את הכזית מצה של האפיקומן לפני חצות, והטעם אומר המ"ב, כיוון שהוא זכר לקרבן פסח, הרי פסח צריך להיאכל עד חצות, וכ"ש כזית הראשון שמברכים עליו על אכילת מצה, צריך להיזהר מאוד שלא לאחרו עד חצות, ובדיעבד אם איחר, מסתפקים הראשונים האם יצא יד"ח, ולכן יאכלנו, ולא יברך עליו על אכילת מצה, וכן מרור אפילו שהוא מדרבנן, יזהר לאוכלו קודם חצות, ואם איחר, יאכלנו לאחר חצות בלי ברכה, משום שאולי הוא לא מקיים בזה את המצוה, ואם החשיך לו קודם אמירת ההגדה סמוך לחצות ולא הספיק לומר את ההגדה, יקדש, וישתה כוס ראשון, ויטול ידיו, ויברך המוציא ועל אכילת מצה, ויאכל, ויברך על המרור קודם חצות, ואח"כ יאמר את ההגדה ואח"כ יסעד את סעודתו, ויקדים את עצמו שגם את ההלל יקרא קודם חצות עם הברכה.
אדם ששכח לאכול אפיקומן:
אם נזכר בזה לאחר שנטל ידיו למים אחרונים וכבר אמר 'הב לן ונברך', הדין הוא שיאכל עכשיו את האפיקומן בלי ברכת המוציא, ואע"פ שבסימן קע"ט יש אומרים שאם אמר 'הב לן ונברך' הוי היסח הדעת, ואם ירצה לאכול צריך לחזור ולברך, ומדוע כאן יאכל את האפיקומן ללא ברכה? מבאר המ"ב, שכיוון שאנו סמוכים על שולחנו של הקב"ה, ממילא אדם מטיל את עצמו על הקב"ה ועל רצונו, ומכיוון שרצונו של ה' הוא שיאכל אפיקומן, הוא מבטל את דעתו לפני רצון ה'.
ואם נזכר שלא אכל את האפיקומן רק לאחר ברכת המזון, הדבר תלוי:
א. אם נזכר בזה לפני שבירך הגפן על כוס שלישית, יחזור ויטול ידיו, כיוון שהסיח דעתו, והפמ"ג אומר שיטול בלי ברכה, ובפרט אם יודע שלא הסיח דעתו מהנטילה הראשונה, לא יברך על הנטילה, ויברך המוציא ויאכל את האפיקומן, ויברך שוב ברכת המזון, ואח"כ יברך הגפן וישתה כוס שלישית, ומבאר המ"ב שהטעם הוא, כיוון שתיקנו כוס שלישית בסיום אכילתו, והרי הוא לא אכל את האפיקומן, א"כ נקרא שלא סיים אכילתו, וכעת שאכל את האפיקומן, סיים את אכילתו.
ב. אם לא נזכר שלא אכל את האפיקומן עד לאחר שבירך הגפן, לא יאכל אפיקומן, ומבאר המ"ב, שהטעם הוא, כיוון שאם כבר בירך הגפן, יוצא שהוא צריך לשתות עכשיו את הכוס השלישית, ואם יצטרך שוב ליטול ידיו ולאכול אפיקומן, ויצטרך לברך שוב בהמ"ז, הרי בהמ"ז טעונה כוס, נמצא א"כ שיצטרך כוס נוספת, והרי הוא מוסיף על הכוסות, ואומר המ"ב, לדידן שנוהגים לברך בהמ"ז בלי כוס, אז גם אם נזכר שלא אכל אפיקומן עד אחרי שבירך הגפן על הכוס השלישית, ישתה אותה, ויחזור ויטול ידיו, ויאכל אפיקומן, ויברך בהמ"ז בלי כוס.
ואומר השו"ע, שבאופן כזה שנזכר לאחר הגפן, שלשיטת השו"ע לא יאכל את האפיקומן וכנ"ל, יסמוך על מצה שאכל בתוך הסעודה שהיא תשמש לו לאפיקומן, ואע"פ שהוא לא כיוון בזה לשם מצות אפיקומן, ואע"פ שלאחר אפיקומן אסור לאכול שום דבר, בדיעבד יצא בזה יד"ח, כיוון שכל המצות שמורות משעת לישה, אבל במקום שנהגו לעשות שימור למצת מצוה משעת קצירה, והוא לא אכל מהמצות שמורות משעת קצירה בתוך הסעודה, נמצא א"כ, שבמצות שהוא אכל בתוך הסעודה, הוא לא יכול לצאת יד"ח אפיקומן, שהרי רוצה לצאת יד"ח אפיקומן במצה שמורה משעת קצירה, והרי הוא לא אכל כאלו מצות בתוך הסעודה, ולכן באופן כזה, אפילו אם נזכר עד אחר ההלל, יטול ידיו, ויברך המוציא, ויאכל אפיקומן, ואומר המ"ב, שבמצה שאכל בתחילת הסעודה, הוא לא יוכל לצאת בה יד"ח אפיקומן, כיוון שאפיקומן צריך להיות נאכל על השובע, ובאופן כזה, אפילו אם נזכר אחרי ההלל, יטול ידיו, ויברך המוציא, ויאכל את האפיקומן, ואע"פ ששתה כוס רביעית אחרי ההלל, יחזור ויברך על הכוס בבהמ"ז, ואין לחוש שמוסיף על הכוסות, ומבאר המ"ב, שכיוון שהכוס השלישית הייתה בטעות, נחשבת הכוס ששותה עכשיו, לכוס שלישית, ואע"פ שזה לא כסדרן, שהרי הקדים את הכוס שעל הלל והוא ראוי להיות אחרון, בכ"ז אין הסדר מעכב.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א