מספר הרה"ג ר' משה סחייק שליט"א: לפני כ-15 שנים בערך היו שטענו שבהרים ליד ירושלים הסמוכים לישוב בית אל יש תופעת טבע נדירה ומיוחדת, שבוואדיות ובהרים חקוק שם השם [יקוק], דהיינו פיתול הוואדיות בצורת שם ה', וטענו שבמקום בו היה סולם יעקב [עי' חולין צ"א בענין קפיצת הארץ והביאו רש"י בחומש] השי"ת השאיר כאן מזכרת בעולמו, זכר להתגלות. ושייכו זאת אותם אנשים לפסוקים בתחילת פרשת ויצא – "וה' ניצב עליו", "אכן יש ה' במקום הזה וגו'" [וכאן אין זה המקום לדון בדבר, ובפרט שרבינו לא דן בכך], אולם לא היו לכך ראיות מוצקות מלבד ציור חובבני של ההרים שניכר עליו שמישהו שרטט עליו בכתב ידו או ע"י מחשב את שם ה'.
הביאו את הדבר קמיה רבינו, ושאלוהו על כך האם יתכנו הטענות שהם טוענים, וכן הראו לו את אותו ציור. התעלם רבינו מכל הראיות וכן ביטל לחלוטין את כל ענין הציור המזויף, אבל אמר שלמרות כל זאת מסתבר שאכן יש מציאות כזו של שם השם בהרים שם. [ואיך ידע?! – סוד ה' ליראיו!!].
תלמידי רבינו המורגלים שכל מילה שלו מדודה ואין דבר מדבריו יוצא לבטלה – ביקשו לברר מקחו של צדיק. ללכת בפועל אל המקום לא היה ניתן, היות והוואדיות האלו נמצאים ממש בשטח הערבים, ופיקוח נפש ממש הוא. ולפיכך החלו התלמידים לשאול איש במקום מגוריו ואת שאר מכיריהם על הדבר. הגיעו לטייסים שחזרו בתשובה, ושאלום אם כאשר עברו מעל אותם ההרים ראו מציאות כזו ששם ה' הכתוב שם, ואחד אחרי השני ענו בשלילה [אמרו, למעשה מילתא דלא רמיא על איניש לאו אדעתיה ויתכן ולא שמנו לב, אבל עד כמה שדעתנו משגת לא ראינו דבר כזה]. הצליחו להגיע לטייסי מסוקים וגם הם לא ידעו, הצליחו להגיע לאנשים שהתמחו לחקור מפות וצילומי לווינים, וגם הם לא שמעו על הדבר, אך לא אמרו נואש. אמרו: אם רבינו אמר שיש מציאות כזו, השי"ת יזכנו לראותה.
אחד מהם שח דבר זה בפני אחד האברכים החשובים בכולל נחלת משה [הרה"ג ר.כ. שליט"א], וסיפר לו את מה שהוא מחפש. אמר לו אותו אברך: המתן, אשאל את אשתי ומחר אשיבך דבר. תמה התלמיד מה אשתו שייכת לענין, והסביר לו כי היא עובדת במקום בטחוני, מפעל טילים סודי, ואולי יודעת משהו. למחרת חזר אליו ואמר לו: אכן מצאתי. בפתח המפעל יש תמונה ענקית של ארץ ישראל בגודל 2 מטר על 6 מטר – ולא בתור דבר סודי אלא כתמונת נוף בפתח הבנין, ורואים ברור שם את שם ה' כתוב בין ההרים.
שמחו התלמידים על ההשגחה הפרטית שזימנה להם את אותו אברך – אבל עדיין למעשה להכנס למפעל הבטחוני לא ניתן, וגם לצלם את המקום אסור, כך שעדיין לא הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה. אמרו לעצמם, נתחזק באמונה ובטחון, אם עד כאן עזרנו השי"ת להגיע למצוא דבר שאף מומחה לא יודע [ואח"כ יוסבר מדוע לא ידעו], ה' לא ימנע טוב מההולכים בתמים ויזכנו למצוא.
ואכן כך. כעבור זמן סיפר בחור אחד [האברך החשוב ע.מ. שליט"א שהיה אז בחור] לאחד מהתלמידים, שאביו היה בתפקיד חשוב בצבא וכעת שהשתחרר מהצבא נתנו לו בתור מתנה את התמונה הענקית המדוברת, כ-6 מטר כפול 2 מחולקת ל-3/4 חלקים, ואמר לו שאביו אומר שאכן רואים ברור את שם ה' כתוב שם, והסכים להביא זאת כדי שרבינו יבחן את הענין.
כשקיבלו התלמידים את התמונה לידם, ראשית כל עברו אצל כל המומחים ששאלו אותם קודם, והראו להם את שם ה' הכתוב שם. כולם התפעלו מאוד, אבל זה לא סיפק את התלמידים, הם ביקשו לדעת מדוע קודם הם לא ידעו, ומה מיוחד בתמונת לווין זו. לאחר שהתעמקו בדבר אמרו כולם [כל אחד לחוד אבל המסקנה היתה אותה המסקנה] וביארו, שכאשר מצלמים צילום אויר או לווין, הם מקפידים לצלם בצהרי היום, כשהשמש באמצע הרקיע, כדי שלא תהיה השפעה של צל ההרים על התמונה, ואילו אותו צילום לויין שצולם מגובה 930 קילומטר היה בצורה נדירה בשעות הבוקר המוקדמות, כך שהשפעת הצל ניכרה על הוואדיות, ובאמצעות השתקפות הצל ניכר היה האופן הרשום של צל ההר על הואדי.
כל אות בשם ה' הרשום שם היתה בגודל של כקילומטר מרובע, דהיינו השם בכללותו היה כארבעה קילומטר רבוע, אורך ארבע על רוחב אחד. דהיינו שלמעשה הוואדיות שבהם רשום שם ה', אלפי שנים נמצאים שם, רק לא התגלו כי לא היו אז מטוסים, מסוקים, ולויינים שיכולים לראות תמונות-על של המקום. ויתרה מזאת, גם כאשר החלו לצלם, הצילום לא היה במצב שיאפשר לראות את שם ה', רק רבינו מבחינת סוד ה' ליראיו ידע שיתכן דבר זה.
כשהודיעו לרבינו שאכן נמצאה התמונה חפץ לראותה, ואחרי שיעור חומש [שהיה אז בשעה 3.30] נשארו תלמידים בודדים ופרשו על השולחן העגול של רבינו את החלקים של תמונות הלויין, חלק חלק מצפון לדרום. ראשית רבינו התעניין היכן טורי אמנון, היכן הנסין שבים, קפלוריא ושאר הדברים שכתובים במסכת גיטין [ח' ע"א], אח"כ הגישו לרבינו את החלק של מרכז הארץ. אח"כ בדק רבינו היכן בני ברק והיכן ירושלים, והיכן האותיות הנז'. והביאו [במועד מאוחר יותר] כמה תינוקות שעונים לגדר "אינו לא חכם ולא טיפש" כדאיתא בשו"ע או"ח סימן ל"ב, ואמרו להם להסתכל בכל המפה ולראות אם מזהים בתוך תוואי השטח אותיות, ואם כן מהן, ואכן זיהו אותם מתוך כל תווי השטח המחורצים. ולאחר שסיים מרן את הדבר שלצורכו הביאו את המפה, דהיינו בירור האותיות הנז', המשיך לבדוק בתמונת הלוין היכן ים המלח, היכן באר שבע, היכן נחל מצרים, היכן מדבר סיני וכו'.
('מזקנים אתבונן' אמונה ובטחון שער ב'; הובא בגיליון 'שאל אביך ויגדך' ויצא תשע"ט)