מה חיפשו שלטונות הקג"ב בקברו של היהודי המלשין?

 הרב בנימין גולד

"אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה'" (במדבר כ"ב, י"ח)

דברי בלעם אלו, הרי יאים ונאים לאדם גדול בישראל, שבעבור כל הון שבעולם לא יעבור פי ה'! מה קרה, א"כ, לבלעם שכשל אחר הצהרה כזו מרוממת ונשגבה?

מבאר הסבא מקלם זצוק"ל, שבלעם אמנם דבר כך, אך יחד עם זאת לא ויתר על רצונו, אחד בפה ואחד בלב, ולכך עשה תחבולות כדי שהקב"ה יסכים לרצונו, והסוף היה כידוע, שהקב"ה הסכים לרצונו והתיר לו ללכת עם שרי בלק, שכן בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.

לעומת זאת ההנהגה הנכונה: לבטל רצוננו לגמרי כדי לא לעבור על פי ה', שלא לעבור על פסיק מדברי חכמינו. ויש לדעת! כי ההולך בדרך זו, לא יפסיד מאומה! גם אם נראה לאדם לפעמים שאם יפשר ויעקל את ההלכה הוא ימנע מעצמו הפסד ממון, או יקל בשמירת השבת בגלל הפסד ממון וכדו', יש לדעת כי לא מפסידים כלום משמירת המצוות וההלכה על קוצו של יוד! ואדרבא רק מרוויחים!

●●●

מעשים רבים יש בדברי ימי עם ישראל, על יסוד מוסד זה כי משמירת מצוות לא מפסידים, ונביא בזה שני מעשים מרטיטים שקרו עם גאון ישראל בדור האחרון, מרן רבי משה פיינשטיין זצוק"ל, ונלמד מהם עד כמה חובה עלינו להקפיד על קיום ההלכה, גם כשנראה שיש מזה הפסד או נזק, כי מזה אין מפסידים! אדרבא, הסוטה מדברי ההלכה הוא המפסיד וניזוק.

מרן הגאון רבי משה פיינשטיין, בהיותו רב ברוסיה, התגורר בעירו יהודי שהיה מלשין לקג"ב על יהודי העיירה, ובזמנים האלו כל יהודי שהיה 'מטופל' על ידי אנשי הקג"ב, היה חוזר שבור ברוחו, בנפשו ובגופו, ולפעמים לא היה חוזר… ולכך היו היהודים סובלים ממנו צרות צרורות.

יום אחד חלה אותו מלשין ומת, טרם מותו השאיר מכתב לחברא קדישא בעירו, ובו כתב היות והוא מתחרט על מעשיו הרעים ומחפש כפרה על כל הצער שגרם, חפץ הוא שיקברוהו מחוץ לבית הקברות ועוד שיקברוהו קבורת חמור בניוול ובזיון, ועל ידי כן יכופר לו עוונותיו.

הלכו אנשי החברא קדישא לרבי משה שהיה רב העיירה, ושאלוהו כיצד לנהוג עם צוואה כזו? שהרי זה נוגד את ההלכה! ענה להם רבי משה שע"פ הדין אדם אינו בעל הבית על גופו, מחמת כן אינו יכול לצוות מה יעשו עם גופו לאחר מותו, ולכן תנהגו כפי שההלכה מחייבת ותקברוהו ככל יהודי שמת. התפלאו אנשי החברא קדישא ואמרו לרבי משה: "הרי היהודי התחנן במכתבו שינהגו בו כן, על מנת שתהא לו כפרה על עוונותיו, ומדוע לא נרחם עליו וננהג עמו כן?" השיב רבי משה: "מתפקידנו לשמור ולקיים מה שאומרת ההלכה ולא מה שהוא אומר! ומתפקידי כרב בישראל לדאוג שאכן ההלכה תבוצע כהלכתה! לכן אנחנו מחוייבים לקוברו כדת וכדין. ולעניין חטאיו ועוונותיו, בשמים כבר ידונו אותו על מעשיו הרעים".

ואכן כדבריו עשו החברא קדישא. חלפו מספר ימים, והנה רואה שומר בית הקברות שהגיעו מטעם השלטונות לבדוק את קברו של אותו מוסר מלשין. הוא הראה להם את מקום קבורתו, והם פתחו את הקבר ובדקוהו, לאחר שהייה קצרה חזרו וסגרוהו. לפליאת השומר על מעשיהם?! השיבו שהם קבלו מכתב מאותו מלשין טרם מותו שבו כתב, 'היות והוא יודע שאנשי עירו שונאים אותו שהוא נאמן לשלטון והלשין עליהם, ודאי יקברוני בבזיון ולכן עליכם לבדוק אם אכן קברו אותי ככל בן ישראל או כקבורת חמור' וכדבריו עשינו, אך נוכחנו בטעותו.

שומר בית הקברות בתמימותו בא לבית הכנסת וסיפר את הדברים הללו לפני הקהל הקדוש, וראו כולם את זכותו של רבי משה זצ"ל, שדקדק בהלכה ללא סטיות ולא התחשבות ברגשות ודעות אחרות, ועל ידו ניצלו כולם מעונש כבד ונורא מהשלטונות (ילקוט לקח טוב).

●●●

מעשה נוסף ממרן רבי משה זצוק"ל באותו ענין: באחד העיתונים בארה"ב במדור דרושים הופיעה מודעה, 'דרוש צבעי מקצועי ומנוסה לארגון ולפיקוח על צוות פועלים, קורות חיים והמלצות חובה'.

יהודי בשם גרשון קרא את המודעה והבין שמדובר בהצעה של מיליונר ממנהטן שביקש לשפץ בנין דירות מפואר שהיה ברשותו, גרשון חייג לאותם אנשים שלהם עשה עבודת צבע בעבר וזאת על מנת לקבל מהם המלצות, ופנייתו לא הושבה ריקם, ואכן אלו שמחו לשלוח לו המלצות.

גרשון מילא את טופסי המכרז, למעט פרט אחד שאותו היה צריך למלא שעורר בו תמיהה, לא ברור היה לו מדוע צריך לציין שהוא יהודי אורתודוכסי מאמין והדוק בדתו? וכי מה עשוי פרט זה להוסיף, ואכן המכרז מולא ללא פרט זה ונשלח בדואר.

בהגיע המכתב ליעדו עשו ההמלצות את שלהן, וגרשון הוזמן לפגישה עם המיליונר. גרשון מצא את עצמו יושב בצהרי אותו יום בלשכתו המפוארת של המיליונר, דא עקא שהפגישה נקבעה יומיים לפני תשעה באב וגרשון חשש שדווקא בשל כך עומד הוא להחמיץ את הזדמנות חייו בימי בין המצרים, כיצד הוא יגיע לפגישה כה חשובה כשפניו מלאים זיפים של אדם שלא התגלח כמה שבועות, הוא חשש שזה ישווה לו בעיני המליונר דמות של אדם לא רציני שלא מקפיד על הופעתו, וממילא גם לא ינהל נכון את עבודתו, חשב גרשון בלבו. 'איני מסוגל לחשוב על כך שבשל עובדה זו אחמיץ הזדמנות מיוחדת של פרנסה בשפע', ואז אמר לעצמו גרשון במשפט שנון 'אין לך הזדמנות שניה לעשות רושם ראשוני'! הוא התלהב מהאמרה והחליט שהוא יתגלח אף שאלו ימי בין המצרים, אלא שאחר שהוא שח זאת לחברו וידידו, אמר לו הלה שהרי יש עוד הלכה 'שאסור לסכם עסקאות בתשעת הימים, ולא יראה בהם אדם ברכה', דבר זה גרם לו להתלבטות גדולה, והם החליטו לשים פניהם אל לשכת הגזית שבאותם הימים, לביתו של פוסק הדור רבי משה זצוק"ל.

פנו הם אל ביתו  של רבי משה והציגו לפניו את הבעיה, כאשר גרשון מתאר בפני הרב את מצבו הכלכלי הקשה: בשבת אנו אוכלים כנפיים של עוף, לחש גרשון כאשר גרונו נשנק… תשובת רבי משה לא איחרה לבוא: "מאחר שמדובר במצב של פיקוח נפש, אני מתיר לך לסכם את העסקה בתשעת הימים, עם זאת, באשר לשאלתך השנייה בקשר לגילוח הזקן לפני הפגישה, כיהודים מאמינים בטוחים אנו שכל נזק לא יארע לנו מקיום המצוות, אדרבה ההקפדה על שמירת המצוות היא השומרת עלינו ומחזקת אותנו על כל צעד ושעל".

הגיע יום הפגישה בלשכתו של המליונר, ואז החלו שוב לבטים בלבו של גרשון, כיצד יופיע לראיון בצורה כה מרושלת? ודאי אקבל תשובה שלילית מידית! יצרו לא עמד לו, והוא גלח את זקנו ויצא לפגישה בלשכתו של המליונר…

בטוח בעצמו ניגש לפגישה עם המליונר שבחן אותו מכף רגל ועד ראש, שמע את מה שיש לו לומר, ואז אמר לגרשון: "סלח לי מר גרשון, אני מחפש אדם נאמן שיכול למלא תפקיד מורכב ומסובך", המצריך מיומנות רבה ובעיקר אמינות ונאמנות, האם אתה מסוגל לכך?", גרשון ענה בביטחון רב "כן!" המליונר היה נראה לא רגוע והוא פונה לגרשון ושואל: "עדיין לא ענית לי מנין לי הביטחון שאני יוכל לסמוך עליך? אני קצת מפקפק בזה, כי בהמלצות שקיבלתי עליך צוינה העובדה שאתה יהודי אורתודוקסי הנאמן לדתו, זה דבר שחשוב לי מאד כי יש לי ידידים אורתודקסיים שנאמנים לי ורק כאלו אני רוצה שינהלו לי את העסקים", ואז הוסיף ואמר: "אני לא מבין הרבה ביהדות אבל יש לי חברים יהודים אורתודוכסים כמוך שבכל חודש אוגוסט [אב] לא מתגלחים מטעמי דת, אתה מתיימר להיות נאמן ואחראי בזמן שאינך מקפיד על מצוות דתך? לא את זה אני מחפש!" ושלח את גרשון ממשרדו.

משמירה קפדנית על תורה ומצוות לא מפסידים כלום, רק מרוויחים!!