קבלת תורה בזכות ההודאה
סיפור נוסף מני רבים אינו דווקא מלווה בניסים גדולים, אבל מוכיח כמה ההודאה יכולה לשנות החיים ואף הרוחניים.
אהרון מספר – "אני רוצה להודיע מראש שהסיפור שלי אינו עוד אחד מאותם סיפורים של ישועות מעל הטבע או ניסים מרגשים. בסיפור שלי לא הכל התהפך לטוב בזכות ההודאה, ואני חושב שבכל זאת יש בו חיזוק גדול.."
"לצערי לא נולדתי למשפחה שומרת תומ"צ. הוריי אמנם שומרי מסורת, אך הקשר שלי לדת וליהדות היה אפסי ביותר. עד גיל 28 הייתי מרוכז כולי בלימודי משפטים באוניברסיטת ת"א. הייתי תלמיד מצטיין, ובשנת ההתמחות שלי הגעתי לאחד ממשרדי העו"ד החשובים ביותר בעיר. החדות, הנחישות וההתמדה שבי סייעו לי להצליח בכמה תיקים חשובים, עד שבזמן קצר הפכתי להיות שותף במשרד בו עבדתי. גם ההצלחה והשפע הכלכלי לא אחרו לבוא. בטעות (אף שאין טעות) נקלעתי פעם לשיעור של רב בבניין המשרד. הוקסמתי, והמשכתי להגיע באופן קבוע. הצצתי ונפגעתי. תוך זמן קצר נרשמתי לסמינר ליהדות, התחלתי להניח תפילין, לשמור שבת ובהדרגה התחזקתי בשמירת תורה ומצוות.
ואז החלטתי בנחישות לקחת חופש מהכל. עזבתי את הדירה הנוחה בתל אביב, עזבתי את המשרד, ועליתי לישיבה קדושה בשכונה צפונית בירושלים. הוקסמתי משיעורי התורה, מנושא עבודת המידות בין הבחורים, נשמתי הרגישה לראשונה: "כאן טוב לי". אך בנושא אחד הרגשתי חושך מוחלט: בלימוד גמרא.
רבני הישיבה אמרו לי לתת עוד זמן וזה ייפתח ויסתדר. אך השנים עברו ושום דבר לא נפתח. לא משנה כמה חברותות החלפתי, כמה תפילות נשאתי לבורא עולם, כמה התחננתי – כל פעם שפתחתי גמרא – חושך מצרים. לא מבין מימיני ומשמאלי.
בגיל 30 התחתנתי בשעטו"מ והקמנו את ביתנו בשכונת רמות בירושלים. נולד לנו בן ואח"כ בת ב"ה. שנה אחרי שנה עברה – אך לא הרגשתי מרוצה. חזרתי בתשובה ואני לא באמת שמח בפנים.. מה יהיה עם לימוד הגמרא?!
מדי כמה חודשים ניסיתי לחפש ישועה. להתייעץ עם איזה רב פלוני, או עם צדיק גדול כזה או אחר. למה לא נפתח לי הראש בלימוד? שאלתי בייאוש. אך תשובות לא קיבלתי. רק תסכול שהולך ומעמיק יותר ויותר עם הזמן.
כמה שנים אחרי החתונה חבר טוב חשף אותי לנושא של ההודיה לד': "צריך להודות על הכל, גם על מה שלא הולך" אמר לי למרות שהיה לי קשה לקבל דבריו. "ד' עושה לנו רק טוב. צריך רק להודות. זה נותן כח להמשיך". הוא נתן לי ספרים ודיסקים מחזקים שהנושא המרכזי הוא איך לקבל את מאורעות החיים באמונה שכל מה שד' עושה זה לטובה, אפילו שהכל נראה שחור.
לא אלאה אתכם בפרטים רבים. היו לי תקופות לא פשוטות בכלל. היו רגעים שרציתי לעזוב את הכולל ולברוח, לא משנה לאן. היו רגעים שהפניתי את כל כאבי ומצוקתי לד': "מה חטאתי, בורא עולם?! איך זה שהייתי עורך דין כה מוצלח, אך גמרא איני יודע לפתוח?!"
פעם אחת, אחרי בין הזמנים של פסח חזרתי לכולל, אחרי תפילות מרובות והפצרות ותחינות שביקשתי מה' שלפחות לא אכעס מהמצב. קיבלתי חברותא חדשה, שעתיים הבטתי בו ובכל מה שאמר נראה היה לי כמו סינית או יפנית.
ליבי התחמם עד לבעירה גדולה "אני לא יכול להישאר פה יותר" – החלטתי בתוכי. קמתי ממקומי, יצאתי מבניין הכולל, הלכתי מהר בלי לדעת לאן. לא עצרתי לחשוב. והנה מצאתי את עצמי בקצה השכונה, קרוב לצוק ממנו נשקפת כל ירושלים. היה זה שעת ערב, והכל סביבי מוקף אורות של נופי ירושלים היפהפיים. רוח נעימה נשבה על פני. ידעתי שאני רוצה לבקש מהבורא, אך לא היה לי מושג מה אני הולך לומר, ואז יצאו ממני המילים, כמו מעצמן: "רבש"ע, תודה" הפתעתי את עצמי.
"נכון שלא ציפיתי שזה מה שאומר לך עכשיו, במצב סופני כמו שאני חש עכשיו, אבל תודה באמת, אני לא מבין כלום, לא יודע למה שוב ושוב אני מגיע לקיר בטון הזה לקושי ולביזיון הזה. אבל אני יודע שכל מה שאתה עושה זה לטובתי. תודה תודה תודה. תודה שאני לא מבין כלום. תודה שלא הולך לי בלימוד. תודה שכבר שנים שום דבר לא נפתח לי. תודה על הקושי. תודה על הכאב!"
הפעם הרגשתי תחושה שונה עולה ומתפשטת בי. תחושת קירבה לבורא עולם כמו שמעולם לא חשתי. נשאתי עיניים לשמיים והמשכתי דיבורי. אינני יודע מאיפה הגיעו לפי המילים הבאות: "בורא עולם, תראה כמה אברכים מצוינים יש לך, בכל הארץ, בכל העולם, בישיבות הכי טובות, כמה תלמידי חכמים יש לך, כמה גאונים יש לך.. אינסוף! אבל תראה לי אחד כמוני, שכבר כל כך הרבה שנים נלחם להבין דף גמרא, ואפילו שהוא לא מבין כלום הוא אומר לך תודה?!
כשאמרתי את המילים הללו חיוך התפשט בי. חיוך שהפך לצחוק מתגלגל והקלה עצומה. שם על הצוק שבקצה השכונה, בשעת ערב מאוחרת, באוויר הפתוח עם הרוח הקרירה שאולי אזכה לדבר מה..
למחרת היום, מעט לפני ל"ג בעומר, החלטתי שאני מודה על כל מה שאצליח להבין בלימודי ויהי מה, ולהפתעתי הרגשתי לראשונה בחיי שהפעם זכיתי בכוח התודה, לקבל באמת את התורה, התחלתי להבין משהו, כמובן שהודיתי בכל לב, וכיום אני כבר מסיים הוצאת קונטרס בסוגיות הנלמדות אצלנו במסכת שבת..
עבורי זוהי קבלת התורה של ממש".
(יתד נאמן מוסף שבת)
1/267