"מה זה זכר אותי?! בשמי! ידע לקרוא לי בשמי! אני לא ראיתי במה שעשיתי אותו לילה שום גבורה, אבל הוא נתן לי את ההרגשה שהפלאתי עמו חסדים גדולים…"

הרב גרשון טברסקי

המאורע הזה חמק מזרקור ההתעניינות הכלל ציבורית בחיי מרן ראש הישיבה זצוק"ל, אך אנו יצאנו בעקבות משפט אחד שהוזכר במהלך ימי השבעה על מרן זצוק"ל. אוזן כרויה קלטה את האזכור של הנסיעה, והביאה אותנו להתחקות אחר המאורע המיוחד. יצאנו בעקבות הסיפור והגענו לאחת הדמויות שנקשרה אליו והסיפור שמאחוריה:

ככל הידוע, מרן ראש הישיבה זצוק"ל לא יצא מימיו למקום מרגוע, לא בעת בחרות, שחרות, זקנה, ושיבה. האם בכל זאת הייתה פעם אחת שכן? -למרבה ההפתעה מאורע כזה אכן היה. יצאנו והתחקינו אחריו.

היה זה בחודש אב תש"ך, ימי בין הזמנים. מרן זצוק"ל פנה לתלמידו הקרוב, רבי יהודה בויאר שיבדלחט"א, ושאל אותו אם הוא מוכן לנסוע אתו ליום אחד למירון. הגאון רבי יהודה בויאר שליט"א, מגדולי תלמידי החכמים היושבים בממלכת התורה בבני ברק, אז אברך צעיר, שנים ספורות אחרי נישואיו, נמנה על לומדי כולל פוניבז'. הוא דבק במרן ראש הישיבה זצוק"ל, ונדבר עמו רבות בעיון הסוגיות. לימים אף היה שותף למספר פעולות צדקה, שהתנהלו תחת אברתו של מרן זצוק"ל, ואשר כינוסים למענם נערכו במעונו של מרן זצוק"ל. הוא נעתר לבקשת מרן זצוק"ל והם נסעו יחדיו למירון.

פנינו אל הגאון רבי יהודה בויאר שליט"א. שאלנו על עצם הנסיעה – האם הייתה או לאו, מתברר שאכן הייתה נסיעה כזו. סקרנותנו גברה, ביקשנו לדעת:

היה איזה רקע לפנייה הזו?

הגר"י בויאר שליט"א: לי לא ידוע.

כמה זמן שהיתם במירון?

הגר"י בויאר שליט"א: יום אחד בלבד.

לנתם שם?

הגר"י בויאר שליט"א: כן.

יצאתם לטייל בחוץ, אולי גם ביקרתם בצפת?

הגר"י בויאר שליט"א: לא. הגענו, ישבנו ולמדנו כל היום. כעבור יום חזרנו לבני ברק.

למדתם סוגיה שהוא עסק בה או שאתם עסקתם בה?

הגר"י בויאר שליט"א: סוגיה שהוא עסק בה.

אז מה, אפוא, הייתה מטרת הנסיעה הזו? הטלטלות של שעות למירון בתנאי הימים ההם, שהות בפנימיית ישיבה, לימוד רצוף ללא שום הפסקה. עצם הנסיעה הזאת מצטיירת כמי שבאה 'לצאת ידי חובה'. אולי מרן זצוק"ל נצטווה על ידי מישהו לנסוע לצורך בריאותו,  ואולי היו כאן כוונות אחרות לא ידועות? מה שברור ששוב לא חזר מרן זצוק"ל על נסיעה כזו.

מזרון על הרצפה

אלא שהסיפור לא תם. לשהות הזו של מרן זצוק"ל למשך עשרים וארבע שעות במירון, נכרך סיפור הצלה מדהים של בחור מעולי מרוקו, שניצל מעתיד רוחני מפוקפק, והכוונתו לישיבה שם עלה והתעלה עד שהיה לאברך תלמיד חכם. השאיפה של מרן זצוק"ל לזכות את הרבים, הגיעה להגשמתה גם בשינוי מקום של יממה אחת ממקום שבתו.

וכך היה מעשה: כאשר הגיעו מרן זצוק"ל והגר"י בויאר שיבדלחט"א למירון, הם פנו ללון בפנימייה של ישיבת 'מירון', שעמדה תחת הנהגתו של הצדיק רבי משה ברגמן זצ"ל, אביו של חבר מועצת גדולי התורה, הגאון הגדול רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א, ראש ישיבת רשב"י בבני ברק. הגאון רבי משה ברגמן זצוק"ל, דור חמישי לבני ירושלים, הפיח בישיבה הוותיקה רוח ישיבתית ליטאית. בשנת תש"ד מדווח עיתון 'הד המזרח', כי הישיבה מונה כחמישים תלמידים, וועד המושב התחייב לשלם עבורם את המשכורת. "הודות לפתיחת הישיבה" – כותב העיתון – "ניתן לבקר את מירון בכל ימות השבוע". לאחר מאבק משפטי מול ההקדש הספרדי, נאלצה הישיבה לעמוד תחת חסות 'בני עקיבא', אך זו הגיעה מהר מאד למשבר. כשהישיבה נקלעה לקושי ממנה לא יצאה, הישיבה הועתקה לבני ברק והייתה ל'ישיבת רשב"י'. כיום מתקיים בה הכולל הנודע, בראשות הגאון הגדול רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א.

יד ההשגחה להצלת בחור מהצבא

כפי שמדווח העיתון, שמשה הישיבה אכסניה לאלו שביקשו לבקר במירון ולשהות בה. גם בשנה המדוברת, תש"ך, ניתן היה במיוחד בימי בין הזמנים, לשהות בישיבה. הגאון רבי משה ברגמן זצ"ל בעינו הטובה, ביקש מאחד מבני הישיבה שנותרו בימי בין הזמנים, להמציא מזרונים לאלו שמעוניינים ללון בפנימיית הישיבה, כדי שיציעו את המזרונים על רצפת החדר או הפרוזדור וילינו עליהם.

באותו יום, הבחין אותו בחור בשני יהודים בעלי צורה שנכנסו לפנימיית הישיבה. אחד מהם היה בעל הדרת פנים והילת קודש על פניו, ועמו אברך עול ימים שקדושה נסוכה על פניו. הוא ניגש אליהם והציע להם את עזרתו לסדר עבורם לינה בפנימייה. עלה בידינו לאתר את הבחור המדובר, אז מוטי כהן, כיום הינו הגאון רבי מרדכי כהן שליט"א, העומד בראש כולל 'יד דוד ואהל רחל' בבית שמש, ועוד מוסדות חינוך, מי שנזקף לפעולותיו השינוי הגדול שחל בעיר הזו, והעובדה שהייתה לעיר של שומרי תורה ומצוות.

פנינו אל הרב מרדכי כהן שליט"א, הצגנו את המטרה לשמה התקשרנו, הזכרנו את פרטי המאורע וביקשנו לדעת האם אכן היו הדברים. "כן", נשמע הקול מעבר לקו, ניכרת בקולו ההתלהבות מהעובדה, שניתנת לו הזדמנות להביע באופן אישי את האבל היחיד שלו על פטירת מרן זצוק"ל. בהחלט ניתן לומר ש'אי לאו ההוא יומא, כמה מוטי כהן איכא בשוקא'…

"ובכן", הוא מספר לנו, "אני הייתי רגיל, בהתנדבות, לקבל את פני הבאים לישיבת 'מירון', בעיקר ספרדים, מרוקאים, לתת להם מזרונים כדי ללון על הרצפה. אך כשראיתי את הדמויות האלו, לא ידעתי מי הם, אבל הבנתי שמדובר בתלמידי חכמים, והמבוגר מבין שניהם ניכר שהוא איש קדוש… פניתי אליהם, שאלתי אם הם מעוניינים ללון? הם השיבו בחיוב, לא הצעתי להם מזרונים, אלא הראיתי להם את החדר שלי, היכן שאני ישנתי, חדר מסודר. היו שם שתי מיטות, הצעתי להם אותן, הם שאלו מיד: 'אבל היכן אתה תישן?', השבתי שאסתדר. באמת אני פניתי לישון על מזרון, הם לא ידעו מכך, את חדרי עם המיטות פיניתי עבורם".

אי לאו ההוא יומא…

"למחרת החל הגאון רבי יהודה בויאר שליט"א לבוא עמי בדברים. הוא שאל אותי מה מעשי והיכן אני לומד, סיפרתי לו שאני, כמו מרבית הבחורים שהגיעו לכאן, שוקל להמשיך את דרכי לצבא. כאמור, לא ידעתי כלל מיהו מרן זצוק"ל, אך הרגשתי שיש לי את הזכות לשמש את הדמות נשואת הפנים בעלת הילת הקדושה הזו, הבנתי שיש לי את הכבוד להיות במחיצת תלמידי חכמים גדולים, לכן כאשר הגאון רבי יהודה בויאר שליט"א, החל לדבר על ליבי לבל אפנה להמשיך לצבא אלא לישיבה קדושה, חשתי שאלו מלאכים משמים, שנשלחו להציל אותי. האזנתי לכל מילה שאמר לי והסכמתי על אתר לשמוע לעצתו.

"כעבור שבועיים ארזתי את חפציי, בהסכמת ראש הישיבה הרב ברגמן, ונסעתי לבני ברק. בעזרת הרב אליהו רפול והרב בויאר התקבלתי לישיבת 'חמד', שם כיהן כראש הישיבה רבי רפאל וכסלבוים, והרב קרול היה רב המקום והשפיע בישיבה. הייתי אז בן חמש עשרה. כשסיימתי את הישיבה, עברתי לישיבת נובהרדוק, אצל הגאון הצדיק הרב בן ציון ברוק זצוק"ל".

"וההורים שלך, הסכימו מיד לכך?", שאלנו. הרב כהן מספר: "אנחנו הגענו בתחילה לכפר גורן, אחר כך גרנו בנגב, שם לא ניתן לנו שום חינוך תורני, לאבא כאב מאד שאנו גדלים בלי שום חינוך תורני. פעם בל"ג בעומר נסע למירון להילולת רשב"י, והנה הוא רואה שיש שם ישיבה של הרב ברגמן, מיד החליט שהוא עוזב את הנגב ועובר להתגורר בצפת, על אף שלא היה לנו שום עתיד כלכלי שם, זאת כדי שאוכל להסתופף בישיבת 'מירון'. הנה סיבב הקב"ה שבזכות מסירות נפשו של אבא, הגיעו צדיקים אלו כדי לכוון אותי לישיבה קדושה, כמובן שאבא הסכים לכך ואף שמח מאד!".

"כאשר זכיתי להקים בית נאמן בישראל, נישאתי באולם 'ירושלים', שהיה ממוקם מול בית הכנסת הגדול בבני ברק. ותיקי העיר עוד זוכרים את האולם. לא חשבתי שיש לי את הזכות להזמין את מרן זצוק"ל, הרגשתי קטן שבקטנים, לפתע אני רואה שמרן ראש הישיבה זצוק"ל הגיע להשתתף בחופה!!! במשך הזמן כבר שמעתי עליו, והבנתי מיהו אותו צדיק שזכיתי לפנות עבורו את חדרי, כמובן גם הגאון רבי יהודה בויאר שליט"א הגיע לחתונה.

"לאחר החתונה, נסעתי יום אחד לבני ברק עם אשתי תחי', עלינו לביתו של מרן זצוק"ל, אז עוד חיה הרבנית עליה השלום, היא קיבלה את אשתי ודיברה עמה, חיזקה אותה. ואני נכנסתי למרן זצוק"ל".

מרן ראש הישיבה זצוק"ל זכר אותך, את אותו לילה?

"מה זה זכר אותי?! בשמי! ידע לקרוא לי בשמי! אני לא ראיתי במה שעשיתי אותו לילה שום גבורה, אבל הוא נתן לי את ההרגשה שהפלאתי עמו חסדים גדולים… הרגשתי מאותו לילה סיעתא דשמייא מיוחדת שמלווה אותי על כל צעד ושעל!

"כאברך, חיפשתי כולל לקבוע בו את לימודיי, שמעתי על כולל בבית שמש של ארגון תל"ת – תנועה להפצת יהדות, של הרב אליעזר קוגל והרב קרשינסקי. למעשה לא הייתה כמעט אפשרות להתקבל לכולל, שם למדו טובי האברכים יוצאי ישיבת 'חברון', הם למדו שם במשך שנה ועזבו, אני הייתי בחור חלש, אך למרבה הנס התקבלתי. למדתי שם במשך שבע שנים, מאז התחילה התקופה בה זכיתי ללמוד וללמד.

"היה זה הכולל הראשון בבית שמש, עם הזמן התחלף ראש העירייה, והוא קרא לי ליטול על עצמי את החזקת הכולל, אני נטלתי על עצמי להחזיק אותו – כולל 'יד דוד ואהל רחל'. מעבר לכך ההימצאות של הכולל בעיר, יצרה אפשרות גדולה של השפעה על הסביבה, זו הייתה המטרה של תל"ת, היה לנו כח להשפיע גם על ההתארגנות הפוליטית בעיר. אנשים הסתכלו בהשתאות על אברכים צעירים שיושבים ולומדים יום שלם, הם הכירו רק מבוגרים שלומדים! לימדתי בבית הספר יהדות, והחל להתגבש גרעין רחב של שומרי תורה באזור".

'שלום עליכם' לאחר עשרים שנה

"יום אחד הגעתי לביתו של מרן ראש הישיבה זצוק"ל, כדי לבקש סיוע לאחד הילדים הספרדים בבית שמש, שנדרש לסדר אותו במוסדות ציבור במקום שעמד תחת נשיאותו. הבית היה מלא מזן אל זן, נעמדתי בין האנשים הרבים שצבאו על הבית, לפתע מרן זצוק"ל ראה אותי, קם לעברי, כל הנוכחים התפלאו: מה אני 'אברך ספרדי' זוכה לכזה כבוד… הוא פנה אלי בפנים מאירות: 'ר' מרדכי!'. נדהמתי! היה זה לאחר שלושים שנה שלא ראה אותי! הוא קרא לי והחל לדבר עמי, הוא שמע את הנושא שלשמו באתי, הוא הסביר לי שעל אף שיש מוסדות שנושאים את שמו כנשיא, אך הם לא שומעים את בקשתו… אך הוא יעץ לי מה כדאי וראוי לעשות עבור הילד לטובתו.

"מאז זכינו שהכולל יאיר על כל הסביבה כולה, ובית שמש הייתה למגדלור של תורה, כפי שהיא נראית היום, והל בעטיו של אותו ביקור במירון… זה מזכיר לי את המעשה עם השונמית ועליית הקיר הקטנה שהיא הכינה עבור הנביא, ואחר כך הוא גמל לה טוב על כך, כשהחיה את הילד ממיתתו. הרבנים עשו לי תחיית המתים רוחנית, והנה כל התורה שכיום רבתה בבית שמש, זה בזכות אותו לילה"…

(אמת לאמיתה – מוסף שבת קודש)