הג"מ רבי דב יפה זצוק"ל שלח פעם את בנו לשאול את הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל באיזה עניין עליו להתחזק בימי אלול, והשיב לו הגרשז"א: 'איני יודע מה עליו להתחזק, אך אני כשלעצמי מתחזק בחודש אלול בעניין מאה ברכות בכוונה, כיון שאמרו חז"ל עה"פ (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' שואל מעימך כי אם ליראה, אל תקרי מה אלה מאה, הרי שהדרך לזכות ליראת ה', שתהא אצלי מילתא זוטרתא, הוא ע"י מאה ברכות'.
והראה לו באחד מספרי החסידות ע"פ מה שאמרו חז"ל 'אמרו לפני מלכויות שתמליכוני עליכם', ונודע שאמר האריז"ל שאין לומר וידוי בראש השנה שלא לעורר קטרוג ביום הדין, על אחת כמה וכמה אם יאמר 'מלכויות' מן השפה ולחוץ, והרי אמירת מלכויות הוא שאדם ממליך את הקב"ה על כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, ולכן צריך שתהא האמירה בלב אמת.
ואיך יזכה האדם לומר מלכויות בלב אמת, לזאת עלינו להכין את נפשנו חודש לפני כן, והוא ע"י שמקבל על עצמו מר"ח אלול לומר מאה ברכות בכוונה בכל יום, להמליך את הקב"ה עליו מאה פעמים ביום, ושם לבו על מה שמוציא מפיו 'מלך העולם' – כך אנו מקווים שיזכה לבוא לפני הקב"ה ביום ר"ה לומר מלכויות באמת, לאחר שכבר המליכו עליו שלושת אלפים פעמים החודש אלול.
בדורות הקודמים היו הרבה מתענים בימי אלול, בדורות אחרונים נחלשנו ואין מרבים בתעניות, והרי כתוב במ"ב שביום התענית צריך להשלים מאה ברכות – אז אם אין אנו מתענים, לכל הפחות נאמר מאה ברכות בכוונת הלב. שיהיה לנו איזה רווח ממה שאין מתענים. כי הברכות בכוונת לב, מביאה את האדם לדביקות בהשי"ת.
וראיתי בדברי בעל הטורים בפרשת ואתחנן עה"פ 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום', ונודע שבספרי תורה הישנים היו הרבה תגים על האות ק' של 'הדבקים' – וכתב שזה רמז לאמירת ק' ברכות בכל יום בכוונה, שעי"ז אנו זוכים להתדבק בהשי"ת. כשגוי אוכל הוא דבוק באוכל, כשיהודי אוכל, הוא דבוק בהשי"ת. וכמ"ש בזמירות שבת 'סועדים בו לברך שלוש פעמים' – הסיבה שאנו סועדים בו, כדי שנזכה לברך.
(מתוך גיליון 'ממשקה ישראל' ראה תשפ)