מה העניין לבצוע על פת העירוב בסעודת שבת ?

ד' תמוז תשע"ט - סימן שצ"ד

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה

 


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



אדם שחיפש את העירוב בער"ש ולא מוצא אותו האם העירוב חל? מדוע בשר שהוא ספק טריפה לא מועיל לשיתופי מבואות?היכן צריך להניח את העירוב?וכמה זמן העירוב צריך להיות קיים?שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שצ"ד במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

ספק עירוב כשר, ולכן, אדם שהניח עירוב לפני כניסת השבת, ובא בער"ש, ומחפש את העירוב ואינו מוצא אותו, ויש לו ספק, האם העירוב נאכל או נשרף קודם כניסת השבת לפני בין השמשות, והעירוב לא חל, או שזה קרה לאחר בין השמשות, והעירוב כשר, הדין הוא, שמעמידים את העירוב על חזקתו, ותולים שבכניסת השבת הוא היה קיים, והעירוב כשר, אא"כ יש לו ספק האם בכלל הונח העירוב, שבזה אנחנו אומרים שמספק לא יוצרים כאן עירוב.

שואל המ"ב, הרי מבואר לעיל בסי' שצ"ג, שאפשר להניח עירוב בין השמשות, ולכאורה כאשר אדם מניח עירוב בין השמשות, זה ספק האם חל העירוב, ואיך העירוב כשר? ומתרץ, שבאופן שבוודאי הניח, אלא שזה ספק האם זה בין השמשות או לא, העירוב כשר, אבל בספק האם בכלל הניח עירוב, העירוב פסול.

אדם שהניח בשר שהוא ספק טריפה לצורך שיתופי מבואות, העירוב לא חל, מכיוון שספק האם בכלל הונח כאן עירוב, ועוד, מכיוון שמאכל זה אינו ראוי לאכילה, ואינו כשר לשיתופי מבואות, כיוון שאולי אין כאן עירוב, ואולי הוא עירב בדבר שלא ראוי לאכילה, ומספיק שזה ספק אולי זה לא ראוי לאכילה, בכדי שזה יהיה אסור לאכילה, וממילא העירוב לא יחול.

העירוב צריך להיות מונח במקום כזה שבבין השמשות הוא יכול ליטול את העירוב, ואם לאו, העירוב פסול, ולכן, אם הניח עירוב בער"ש, ונפל על העירוב גל אבנים, ולא יכול ליטול את העירוב מתוך הגל אא"כ יעבור על איסור דאורייתא, העירוב לא חל, כיוון שאין לו גישה אל העירוב, והמ"ב אומר, שאם הוא צריך רק לטלטל מוקצה בשביל זה, העירוב חל, כיוון שחז"ל לא גזרו על שבות בבין השמשות.

העירוב צריך להיות קיים בבין השמשות ולא יותר מכך, וכאשר נעשה לילה, אפשר לאוכלו, כיוון שהעירוב חל, וצריך לשמור את העירוב כדי לבצוע עליו בסעודת שבת בבוקר, וטעם הדבר הוא, מכיוון שהשתמשנו באותו פת לצורך עירובין, נשתמש בו גם לצורך סעודת שבת, ומה ששומרים אותו רק לסעודת שחרית, הוא מכיוון שלפעמים אדם מקדים לאכול סעודת ליל שבת קודם חשיכה, ואם יבצע על פת העירוב, ביטל את העירוב, כיוון שהעירוב לא היה קיים בכניסת שבת, לכן יבצע עליו דווקא בשחרית, וכל הדין הזה הוא דווקא במקום שמערבים כל ערב שבת, אבל עדיף יותר שלא לערב כל שבת מחדש, אלא לעשות עירוב פעם בשנה למשך כל השנה, ומבאר המ"ב, שאם מערבים כל שבת מחדש, יש חשש שמא ישכח לערב בשבת אחת.

כאשר עירבו לשבתות כל השנה והעירוב נאכל, מבואר במ"ב, שמותר רק לאותה שבת שהעירוב היה קיים, ובשבתות אחרות צריך לערב מחדש.

הניח את העירוב במגדל המחובר לקרקע, או בכלי גדול שהוא נידון כקרקע, שבשביל לפרוץ אותו צריך לעבור על איסור דאורייתא, העירוב לא חל, ונחשב כמי שאין לו גישה אל העירוב, ואומר המ"ב, שמדובר באופן שהוא זוכר היכן הוא הניח את המפתח, וכשהוא בא לאותו מקום כדי להוציא את המפתח, הוא רואה שהמפתח איננו, אבל אם הוא לא זוכר היכן הוא הניח את המפתח, העירוב כשר, כיוון שבדרך כלל במשך הזמן הוא ייזכר היכן הניח אותו, ואם במשך השבת המפתח נמצא, וצריך לעבור על איסור דרבנן כדי לטלטל את המפתח אל המגדל, העירוב חל, שמכיוון שמצא אותו אח"כ, נחשב שהיה בידו, כיוון שמצוי הדבר שהוא ימצא את המפתח בשבת.

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה

פוסטים נוספים