צורות שונות של חימוץ הדגן
* דגן אפוי אינו מחמיץ במגע עם מים. אולם, דגן קלוי, מחמיץ במגע עם מים, והוא אסור בפסח אף באכילה ובהנאה, וכן אסור להשהותו ברשותו.
* כל תערובת של מים עם מאכל או משקה שיש בהם חמיצות, שהתערב בה קמח דגן בפסח – יש לשורפה לאלתר, מכיון שהחמיצות יחד עם המים גורמים לחימוץ מיידי של הקמח.
* תבשיל העשוי מקמח, שמן ומלח, ללא תערובת מים – לדעת השולחן ערוך, מותר להכינו בפסח, ולאוכלו בפסח; ולדעת הרמ"א, אסור.
* קליפות הדגן – הן הקליפה הנושרת מהדגן בעת כתישתו, והן הקליפה הדקה הנותרת בנפה לאחר הניפוי – מחמיצים כחיטה עצמה, ולכן אסור להשרותם במים בפסח.
* בזמנים עברו היו נהוג לשפשף את הגוף במורסן (ראה לעיל) לאחר ההזעה בבית המרחץ; וכתבו הפוסקים שאין לעשות כן בפסח.
האכלת בעלי חיים בדגן בפסח
* כאשר מניחים בפסח מזון העשוי מדגן לפני בעלי חיים, אין להניחו במקום לח, כדי שלא יחמיץ. ויש אומרים שצריך להקפיד על כך משלושים יום לפני הפסח, כדי שלא ישאר החמץ ברשותו מבלי משים.
* המאכיל את בעלי החיים שברשותו בפסח בדגן, ומצא בתוכו ריר שנטף מפיהם – נדון כל הדגן הנותר במקום אכילתם כחמץ, וחובה לבערו, משום שהרוק מחמיץ את הדגן.
הלכות שונות בנוגע לאיסור חמץ בפסח
* חמץ אסור בפסח מן התורה רק בהנאה שהיא 'כדרך הנאתו', אבל הנאה שלא כדרך הנאתו, אסורה רק מדרבנן.
* גלולות תרופה שמעורב בהן חמץ – אם החמץ נפסל מאכילת אדם, מותר להשתמש בהן בפסח. ואם הן עומדות לבליעה בלבד, כגון גלולות של תרופה מרה – יש אומרים שמותר להשתמש בהן בפסח אף כשהחמץ לא נפסל מאכילת אדם, ויש חולקים.
* אווז לח ממים ששפשפוהו במורסן (אחת מקליפות התבואה) בפסח לפני הפשטתו מעורו – אסור לאוכלו בפסח, משום שתערובת חמץ אסורה בפסח אפילו ב'משהו', ובעור האווז ישנן נקבוביות שהמורסן – המחמיץ מלחות האווז – נותר בתוכן גם לאחר שטיפה. ויש הסוברים שבשעת הדחק, אם שפשפוהו במורסן לפני הפסח, מותר לאוכלו אף בפסח עצמו, ובתנאי, שישטפוהו היטב לפני אכילתו.
* בזמנים עברו נהגו לחרוך את העופות באש שהוצתה בְּקַשׁ. וכתב הרמ"א, שבפסח יש להקפיד שלא להשתמש בקשים מתבואת הדגן, כיון שעלולים להמצא בתוכם גרגרים שהחמיצו.
* שק קמח שנרטב בתחתיתו במים, והרטיבות עדיין קיימת – ניתן להשתמש בו בפסח לאחר הפרדת החלק הרטוב מהחלק היבש. אולם, לכתחילה יש לנפות את הקמח.
* לחוּת היוצאת מקיר אבנים, או מקיר עץ – מעיקר ההלכה, אינה נחשבת כמים, ולפיכך, דגן הבא במגע עם לחות זו, אינו מחמיץ. אולם, יש אומרים שלחוּת היוצאת מקיר אבנים או מקיר עץ נחשבת כמים לכל דבר, וגורמת לחימוץ הדגן. ולכתחילה יש להחמיר כדעה זו, ולכן, החפץ להשתמש בפסח בקמח שנגע בלחות זו, עליו לנפותו, כדין קמח שנרטב במים, האמור לעיל.