הרב צבי וינברג
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" (דברים ז', י"ב)
וכ' רש"י: "והיה עקב תשמעון" – אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון.
בשו"ע או"ח (כ"א,ד') כ' "יש ליזהר כשאדם לובש טלית שלא יגרור ציציותיו", ומקורו באגור בשם המרדכי.
ובמשנ"ב כ' שהטעם לזה הוא משום ביזוי מצוה וכן כדי שלא יפסלו.
ובבית יוסף שם מביא מהאגור ש"כל המגרר ציציותיו עליו הכתוב אומר וטאטאתיה מבמטאטא השמד".
ובדעת זקנים מבעלי התוספות כאן, כבר הקדים בזה, שמקשה "יש תמהין וכי יש מצות שאדם דש בעקביו, י"ל כגון שלוח הקן דכתיב "כי יקרא קן צפור לפניך" ודרשינן פרט למזומן, נמצא כשהולך דש בעקביו על הקן, אי נמי מצות ציצית שאדם גורר אחריו כמנהג העולם, אמנם שמעתי שכל המגרר ציציותיו עליו הכתוב אומר "וטאטאתיה במטאטא השמד", אלא משליכן על כתף ונוטלן ביד",
בס' עוד יוסף חי (לבעל הבן איש חי זצ"ל פ' לך לך אות ג') כ' שהרואה חברו שציציותיו נדרסות ברגליו יודעינו כדי שגביהן.
(קב ונקי)