ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי (א' ל"א)
שמי אברהם ואני עוסק בבוררות. אנשים שיש להם סכסוך ביניהם מגיעים אלי, מקבלים קנין, וחותמים שיקבלו את ההכרעה של הבורר. בכך אנשים חוסכים דיונים ארוכים בבית הדין, ומצליחים להגיע להסכמה מבלי להגיע לדין תורה. כמובן, כל תהליך של בוררות הינו לפי דיני התורה הקדושה, וברוך ה' זכיתי לסייע ליהודים רבים ליישב את הסכסוך ביניהם.
במשרד שלי מופיעים יהודים מכל שכבות הציבור, גם כאלו שעדיין אינם שומרי תורה ומצוות. בסייעתא דשמיא קניתי נאמנות גם בקרב אנשים כאלו. הם השתכנעו שאם רוצים צדק אמתי ודין של אמת, כדאי להם לדון על פי דיני תורה. המעשה שאני רוצה לספר לכם עוסק בשני בעלי דין כבדים, שני עשירים בסדר גודל, שכל אחד מהם טען בעלות על שורה של בניינים. הטענות שלהם סבבו סביב רווח או הפסד של עשרה מליון דולר. לאור גורליות הפסק הם החליטו לבוא אלי, כדי שאכריע ביניהם.
החומר הכיל המוני מסמכים, ראיות, חוזים, אסמכתאות, ואני הוצרכתי לקרוא את כל החומר, בלי לדלג על שום פרט, ואחר כך לערוך את הפסק בכובד ראש, ולהוציא לאור דין אמת. חישבתי פחות או יותר כמה ימי עבודה אצטרך להקדיש לכך, ובסופו של דבר הודעתי ללקוחות שעד סוף החודש, שיחול ביום שישי, יהיה הפסק מוכן.
קבעתי תאריך כזה שאוכל לעמוד בו, מכיוון שהיה לי חשוב לעמוד בדיבורי. הרבה מהמוניטין שיצא לי, בסייעתא דשמיא, קשור לזה שאני מתאמץ לשמור על מוצא פי ולעמוד בזמנים. עבדתי קשה, קראתי את כל האותיות הקטנות, הסעיפים והכוכביות, למדתי את החומר היטב ואחר כך ניגשתי לעומק העניין ההלכתי. אכן, בסופה של עבודה מייגעת ערכתי את הפסק, שדרש גם הוא ניסוח שקול ומחושב, ובאותו יום שישי, כפי התאריך שנקבתי, ניגשתי אל המדפסת במשרד ונתתי לה פקודה "הדפס" . עוד רגע קט, והפסק יצא לאור.
אפס. המדפסת אינה מגיבה. אני בודק את המכונה, והכל נראה תקין. אולי יש משהו שתקוע בפנים? אני מרים את החלק העליון של המדפסת, אבל אז נחות עיני על השעון. עכשיו חצות היום בדיוק.
יום שישי, ערב שבת בחצות, ואני עומד במשרד וצריך להקדיש רק עוד כמה דקות כדי לשכנע את המכונה לעבוד. מצד שני יש לי קבלה שאני עומד בה כבר שנים, מאז שלמדתי מסכת פסחים, דף נ – העושה מלאכה בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם. אחרי שלמדתי את כל העניין שמובא שם, בגמרא, ועיינתי בדברי הפוסקים בשולחן ערוך, החלטתי החלטה נחושה – בערב שבת ויו"ט, מחצות ואילך, אני סוגר את המשרד ופונה להכנות לקראת שבת קודש. ברוך השם, מאז שקיבלתי זאת על עצמי, אני עומד בזה שבוע אחרי שבוע. גם השבוע?
בתוכי מתגוששות שתי דעות. העורך דין של הלקוח שלי, שמחכה לפסק, והנאמנות שהשגתי ביושר על ידי העמידה בזמנים. הרי העבודה הזו משולמת כהוגן, ואני צריך להוכיח שהתשלום שווה את העבודה, ומצד שני יש לי כבר קביעות, להפסיק בחצות.
משהו בתוכי דחק בי להתעסק עם המדפסת רק עוד כמה דקות, הן בלי להדפיס את הפסק ולחתום על כל עמוד אין ערך לכל העבודה, אבל הקב"ה ריחם עלי, ואל מוחי נכנסה מחשבה טהורה. חשבתי, הן העורך דין לא נמצא אתי כאן בחדר ועומד עלי שאגיש לו את הפסק הערוך, אבל הקב"ה נמצא גם נמצא! הוא כאן, רואה הכל. יודע את השעה ואת ההחלטה, רואה אותי ומתבונן בי, מעמיד אותי בנסיון ומבקש ממני לעמוד בו, כמו קורא אלי: "אברהם! אברהם!", ואני, מה אומר? "הנני!"
באותו רגע מופלא הפניתי עורף אל המשרד, ונעלתי את הדלת, כשאני מניח מאחוריה את כל ענייני העבודה. יהיה מה שיהיה, אחרי חצות לא עובדים.
אחרי כשעה התקשר אלי העורך דין לשאול מה עם הפסק. התנצלתי שאכן סיימתי את מלאכת הכתיבה, אבל המדפסת קרטעה. ביום ראשון בע"ה הוא יקבל את כל החומר.
סבר וקיבל.
שבת קודש פרשה את כנפיה, ואני זכיתי לחוש הפעם כי הקרבתי קרבן להשם. בהרגשה זכה וטהורה קיבלתי את פני שבת המלכה.
ביום ראשון העורך דין מתקשר אלי, ואני אומר לו: כן כן, כבר כבר ניגש להדפיס את זה. אבל העורך דין עונה לי בחזרה: "רגע רגע, אל תמהר להדפיס, העשיר שאתה פסקת בדיון שלו, קיבל בשבת דום לב, ובקשר ליורשים זה סיפור חדש".
הייתי המום. דום לב! כמה ארעי הוא אדם. מתעקש על עשרה מליון דולר, ואינו יודע אם יוכל ליהנות מהם. העשיר הזה, היה בצד המפסיד! הוא היה אמור לדעת על ההפסד כבר ביום שישי. אתם יודעים מה זה אומר? אם הפסק היה מתפרסם אז, מה היו אומרים? העשיר המפורסם קיבל דום לב בגלל האכזריות של הבורר. הוא ראה שהוא הפסיד עשרה מיליון דולר, ומרוב הלם וצער נדם ליבו. הלקוח הזה היה אדם מפורסם מאוד, ואין ספק שהתקשורת הייתה עושה מטעמים מהסיפור הזה, עוד היו מזמנים אותי למשפט על מה שגרמתי לאחד מעשירי תבל. הייתי עלול לאבד את הנאמנות שלי, ולסגור את המשרד אחת ולתמיד. אבל הקב"ה ריחם עלי, ואיש לא חושב שיש קשר בין הפסק לדום לבו של העשיר. המדפסת לא עבדה ואני זכיתי לעמוד בנסיון באותו רגע גורלי של חצות היום בערב שבת.
למדתי פרק חשוב בחיים. קל ונעים לקבל קבלות טובות, אבל כשיש סיוע מן השמים וזוכים גם לעמוד בהן עד הסוף, רואים את ההצלחות שהן מביאות. ברוך השם שזכיתי לראות את הברכה.
(מתוך גליון השגחה פרטית, שיעור 49 בשער הבטחון)
