מה היה ספיקו של מרן בעל ה'אילת השחר' לענין הנוגע במנעליו?
ישנם דברים שמצריכים נטילת ידים לאחריהם, דברים אלו כתבם השו"ע בהלכות נטילת ידים (סי' ד סעי' יח), וכתב המשנ"ב (שם ס"ק מא) שישנם שצריכים נטילת ידים משום רוח רעה, וישנם שצריכים נטילת ידים משום נקיות, והדברים שצריכים רק משום נקיות, הם החולץ מנעליו, החופף ראשו, והנוגע ברגליו, והנפק"מ שאלו שהם משום נקיות אינו צריך למהר וליטול ידיו מיד, בשונה מאלו שחיובם משום רוח רעה, שצריכים ליטול ידים מיד, כדי להסיר רוח הרעה.
ולענין הנוגע במנעליו, כבר כתב המשנ"ב (סי' קכח ס"ק סב) שסתם נעליים אינן נקייות והנוגע בהן צריך נטילת ידיים. והאם דין זה נאמר דוקא בנוגע במנעלי עור, או גם במנעלי בד או גומי? בשו"ת ערך שי (או"ח סי' ד) כתב בשם ספר זכור לאברהם, שרק הנוגע בנעל של עור צריך ליטול ידיו, וכן דעת החזו"א (ארחות רבנו ח"ג, בהוספות לאו"ח ח"א אות ח). מאידך, הבן איש חי (שנה א' פ' דברים אות כא) כתב שהנוגע בנעל בד צריך ליטול, כמו הנוגע במנעל של עור.
והנוגע בשרוכים שקושרים בהם נעליים האם צריך ליטול ידיו, דעת החזו"א (שם) שאינו צריך ליטול ידיו. מאידך, דעת הגרי"ש אלישיב (פניני תפילה עמ' סד, וזאת הברכה עמ' 197) שהשרוכים בטלים לנעלים, ולכן הנוגע בהם צריך ליטול ידיו.
ספק מעניין בדין זה הביא מרן הגראי"ל שטיינמן (אילת השחר זבחים כ, ב ד"ה ובה"א) שהנוגע במנעליו, האם צריך ליטול רק את המקום שנגע או את כל ידיו? והביא שלכאורה נראה שצריך ליטול רק מקום שנגע, והנפק"מ לגבי יום הכיפורים שאם נגע במקומות המטונפים שלכאורה לא יטול רק היד שנגע, אלא שהביא סתירה בדברי המשנ"ב בזה, שלגבי יום הכיפורים כתב (סי' תריג ס"ק ו) שהנוגע במקומות המכוסים יטול כל היד, ובהמשך (סי' תריד ס"ק יד) וכן בהלכות תשעה באב (סי' תקנג ס"ק ו) כתב שירחץ רק המקום 'שנגע בהם', ונשאר בצ"ע [שהרי שניהם משום נקיות], והביא שם שאומרים בשם החזון איש שצריך ליטול את כל היד, וראה עוד בשלמי תודה ימים נוראים עמ' קעז.
'הנוגע' בשערות ראשו, האם צריך ליטול ידיו?
הנוגע במקומות המכוסים שבגופו, וכן המחכך בראשו, צריך ליטול ידיו כמבואר בשו"ע (סי' ד סע' כא וסי' קסד סעי' ב), וכתב שם שאם נגע במקומות המגולים שבראשו ובפניו, אין צריך ליטול ידיו.
ויש לדון מה נקרא המקומות המגולים בראשו, האם כל שערות ראשו? בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' ב אות א) כתב שגדר המקומות המכוסים שבראשו, הוא כל המכוסה על ידי הכובע [ולא רק המכוסה על ידי הכיפה הקטנה], ומחוץ למקום זה [כלומר שאר שערות הראש והזקן] נדון כמקום גלוי, שהרי אין בהם ריבוי זוהמה, ואף אם חיכך בשרשי השערות. אמנם, אם נתרבתה שם זוהמה גדולה, כגון שלא רחץ כמה ימים וריחו רע, נדון כדין הנוגע בצואה עצמה וחייב בנטילה. מאידך, דעת הגר"ח קניבסקי (נקיות וכבוד בתפילה תשובה לז) שהמחכך בכל מקום בשיער הראש צריך נטילה.
אכן, גם במקומות המכוסים שבראשו, אם אינו מחכך בשערות אלא רק נוגע בהם, כתב המשנ"ב (סי' קסד ס"ק י) שאינו צריך ליטול ידיו, ואפילו אם קינח בהן.
מה טעם מנהג זקני ירושלים שלא ליטול ידיהם לאחר הנחת תפילין?
מצוי הוא שבהנחת תפילין של יד, נוגעים בבשר היד שמעל המרפק, שכתב המשנ"ב (שם) שנחשב כמקומות המכוסים, המצריכים נטילת ידים לאחר הנגיעה בהם.
ומכל מקום נהגו רבים שלא להקפיד ליטול ידיהם לאחר הנחת התפילין אף שנגעו בבשר הזרוע בעת הנחת התפילין, וכך היה מנהג זקני ירושלים, וכתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' קיד אות ב) להביא סיוע למנהג זקני ירושלים שלא ליטול ידיהם לאחר הנחת תפילין, שכן כתב באות חיים ושלום (סי' כז אות יד) ללמד זכות על הנוגעים בשיער בשעת הנחת תפילין של ראש ואינם נוטלים ידיהם אחר כך, שכיון שעושים כן לצורך מצוה אין זה נחשב נגיעה במקומות המכוסים. וכן דעת הגרי"ש אלישיב (ישא יוסף או"ח ח"ב סי' ד) שהנוגע במקום הנחת התפילין בשעת הנחתם או חליצתם, אינו צריך נטילת ידים. והבן איש חי (שנה א פר' תולדות אות יז) כתב שהנוגע ביד במקום הנחת תפילין אפילו שלא בעת ההנחה אינו צריך ליטול ידיו. וכן כתב בשו"ת שלמת חיים (סי' לט) שכיון שהנגיעה היא בגלל המצוה, אין צריך ליטול ידיו קודם התפילה כמו הנוגע במקומות המכוסים, ומ"מ כתב, שהמחמיר תבוא עליו ברכה.
מאידך, בדינים והנהגות מהחזו"א (פ"ג אות י) כתב, שהחזו"א היה נזהר מלנגוע בזרוע בשעת הנחת התפילין. והביא הבית ברוך (כלל ב ס"ק נ) שמ"מ היה החזו"א נוטל ידיו לאחר שהניח תפילין מחשש נגיעה במקומות המכוסים.
(הלכה יתד – פרשת שמות)