"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ" (בראשית ל"ח, י"א)
בחורף ת"ש, בעת שבחורי הישיבות שבפולין נמלטו לליטא, היה ביניהם בחור עילוי שגדל בקראקא וגלה לקובנה, הלא הוא הגאון החריף רבי חיים קרייזוירט זצ"ל שנודע לימים כרבה הנערץ של אנטוורפן.
כרבים אחרים התרוצץ רבי חיים בין הקונסוליות, בניסיון למלט את בני הישיבות מפני חורשי הרעה. חמיו הגאון רבי אברהם גרודז'ינסקי, מנהלה הרוחני של ישיבת סלבודקה, לא אהב זאת, הוא חשש מהסתבכות וניסה להניא את חתנו מרעיון הגירה לאי קורסאו שבסמוך לאמריקה, באומרו: "זכות התורה וודאי תגן עלינו".
התשובה שקיבל מחתנו רבי חיים היתה שנונה: "כבר לפני שנים דחיתי את הטיעון הזה", אמר החתן. "בעודי נער צעיר, הראו לי את תשובתו של רבי לוי בן חביב, שעל אף שאשה קטלנית אסורה להינשא, מותרת היא ביבום.
נימוקו מקורי, אשה זו אמנם הוחזקה שבעליה מתים, אבל היבם הרי מקיים מצוה דאורייתא ומקים שם לאחיו המת, וכבר הובטחנו ש'שומר מצוה לא ידע דבר רע' (קהלת ח, ה) אין אפוא חשש שהמצוה תסכן את חייו".
"נשאלתי '"סיפר רבי חיים, "הרי הלכה מפורשת היא "אשה שמלה בנה ראשון ומת מחמת מילה, ומלה גם השני ומת מחמת מילה – הרי הוחזקה שבניה מתים מחמת מילה ולא תמול השלישי", הרי שלמרות שברית מילה היא מצוה דאורייתא חוששים שהתינוק ימות, לאחר שכבר שני אחיו מתו מחמת מילה, ולא סומכים על הבטחת 'שומר מצוה לא ידע דבר רע', האם נעלמה מעיני רלב"ח הלכה זו?
השבתי על כך תשובה ניצחת, 'אכן אפילו הוחזקה הסכנה – בטוחים אנו בכוחה של המצוה להגן, מסיבה זו קטלנית מותרת ביבום'.
יוצא מן הכלל המקרה של מתו אחיו מחמת מילה, גם אחיו קיימו מצות מילה, ולמרות זאת מתו, א"כ במקרה זה הוחזקה הסכנה גם במקום מצוה – שוב אין אנו יכולים לפטור עצמנו בהבטחת 'שומר מצוה'.
אירועי הזמן אף הם מלמדים אותנו – הקיש רבי חיים שהוחזקה כעת סכנה אף במקום תורה, ויש להימלט מכאן מה שיותר מהר.
חשיבה זו מובילה אותנו צעד נוסף, אין צורך שתוחזק הסכנה פעמיים במקום מצוה, אלא אפילו הוחזקה הסכנה פעמיים – אחת שלא במקום מצוה ופעם אחת במקום מצוה – יש להימנע מן הפעולה המסוכנת.
והסברא נותנת כן, כיון שהוחזקה הסכנה בשתי פעמים, שוב יש להימנע מפעולה זו, מה תאמר שזכות המצוה תגן בפעם השלישית? הרי אגילאי מילתא בפעם אחת שבכגון זה לא הגנה המצוה.
לפי"ז תתיישב גם קושית החכם צבי (סי א') כיצד פסק הרלב"ח (סימן לו, וכן הוא בנודע ביהודה קמא אהע"ז סי' י') שקטלנית מותרת ביבום, והרי יהודה דחה את תמר כלתו, לאחר שמתו שני בעליה, באומרו "שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו", ופירש רש"י (ולהלכה הסכים עמו גם הרמב"ן) שיהודה לא התכוון לאפשר לה להתייבם לשלה בנו מאחר 'שמוחזקת היא זו שימותו אנשיה' הרי שקטלנית אסורה לייבום.
אלא שלפי האמור ניחא, תמר הוחזקה פעמים כקטלנית, והרי נישואיה השניים לאונן היו גם הם במצות ייבום ואיגלאי מילתא שאין כוחה של המצוה להגן מפני סכנתה, לפיכך נאסרה על שלה".
[סופה וסערה כרך ב' ניסן תשע"ד בני ברק עמ' 20]