הרב בנימין בירנצוויג
הרחובות צוחצחו… נורות הרחוב הוחלפו… כרזות ענק נתלו מבית אחד למשנהו… כל תושבי הערים במחוז המזרחי של מדינת פולין שבו שכנה גם העיירה מיר, ממתינים ליום הגדול בו יבקר המלך בעירם ויזכו לראותו פנים אל פנים ואף לנופף לו לשלום.
כך היה מנהגו של מלך פולין, לבקר מדי פעם את תשובי המדינה לראות ולהראות, וזו השנה שנבחר המחוז הגדול במזרחה של המדינה לביקורו של המלך.
הגיע היום הגדול! המלך התחיל במסע ביקוריו, וכל מקום שהוא הגיע בראש משלחת ממלכתו, יצאו התושבים בהמוניהם לרחובות המרכזים בהם תעבור משלחת המלך, הם עמדו שעות בצידי הרחובות, והמתינו אנשים נשים וטף לרגע הגדול, וכשהמלך הגיע ההתרגשות גברה וכולם נעמדו והריעו, יש מהם בידיהם ויש מהם בכלי זמר ושירה, כשהמלך מחזיר אהבתו אליהם בנפנוף ידו לקהל התושבים הרבים.
הביקור הוכתר בסופו כמוצלח מאד, בכל המקומות שהמלך ביקר, ניתן לו כבדו גדול, ואף ראה את חיי התושבים שמע את בעיותיהם ראה את מצוקותיהם, והבטיח כמובן להסדיר את כל ענייניהם על הצד הטוב ביותר.
אבל…. בפגישת סיום שעשה המלך עם בכירי הממלכה, לדון בכל תובנות הביקור הממלכתי, הפתיע אותם המלך… כולם היו בטוחים שהמלך ידגיש את הכבוד הגדול שניתן לו בכל המקומות על ידי כל התושבים שהמתינו מרוגשים בצידי הדרכים בהם עברה השיירה ובעיקר בערים הגדולות שם השתתפו עשרות אלפי אנשים במפגן הכבוד ברחובות הראשיים, אבל… המלך אמר להם 'תדעו לכם שהרגע המרגש ביותר מבחינתי היה בעירה הקטנה ההיא… באותה עיירה שבקושי השיירה הצליחה לנסוע בגלל מצב הכבישים הרעוע….'.
כל השרים היטו אזנם בפליאה עצומה למשמע אוזניהם… ואז המשיך המלך 'אתם ודאי זוכרים את המאורע המרטיט של האשה שנשכבה על הכביש ולא אפשרה לי להמשיך במסעי….'
את המשך המעשה שקרה שם, סיפר מרן המשגיח דמיר ר' ירוחם זיע"א לפני תלמידיו, באותה עיירה קטנה וזנוחה, עמדה בצד אשה אחת שבורת לב, אותה אשה, בעלה נתפס על יד השלטונות, ונגזר עליו עונש מוות והוא ישב כבר בבית האסורים ממתין לגזר הדין הקשה… אשה זו נשארה גלמודה עם זאטוטיה הקטנים בבית כשליבה קרוע ושותת דם, והנה כששיירת המלך הגיעה בסמוך אליה, החליטה לקחת נפשה בכפה ובצעד אמיץ מאין כמותו, רצה אותה אומללה למרכז הכביש וממש לפני מרכבת המלך השכיבה עצמה לפני גלגלי מרכבת המלך ולא נתנה למרכבה להתקדם, מהומה גדולה התרחשה באותו רגע… חיילי המלך נזעקו למרכז הכביש כדי להזיזה ולהשליכה מידית לצינוק לכל חייה על בזיון המלכות, אבל אז… היא הרימה קולה בזעקה אדירה לעבר המלך 'אדוני המלך בעלי נידון למוות, ואין שום כח ואדם בעולם שיכול לבטל גזר דין זה, רק אתה אדוני המלך!! איני זזה מכאן עד שתמחל לבעלי ותבטל הגזירה!' המלך שהצליח לשמוע את הזעקה, בקש מיד לשחררה, וביקש לשמוע אותה באופן אישי…
מה היה במעשה זה שריגש כ"כ את המלך? שאל ר' ירוחם את תלמידיו? 'מעשה זה שעשתה אשה זו', אמר מרן המשגיח ר' ירוחם, 'היה כבוד מלכות אמיתי, מעשה זה היה בשביל המלך מעבר לכל הכבוד שעשו לו בכל המקומות, כאן הוא שמע במפורש כי הוא ואין בלתו! וזה כח המלכות!
וסיים המשגיח ר' ירוחם 'מזה נוכל ללמוד מה זה כבוד שמים, אין לך כבוד שמים יותר גדול ממי שמבין ומרגיש שאין החיים והמוות תלויים אלא בקב"ה אשר בידו להחיות ולהמית, זהו כבוד מלכות וכל זולת זה יהיו הגינונים והטכסים איזה שיהיו מפוארים ורעשניים, אין בהם כבוד של אמת'.
כשאנו נמצאים בערב הימים הקדושים, ראש השנה בו חייו של כל אחד ואחד נקבע לטוב או למוטב, אין מי שלא ירעד מזמן הדין הנורא! אבל כמה שמחה גדולה יש לנו בניו של הקב"ה שזכינו לתגלית הגדולה והעצומה הזו, כי עצם הכרת מלכותו של הקב"ה על העולם כולו ועל כל אחד ואחד מבאי עולם, עצם הכרתנו במלכות שמים שהיא ואין בלתה וכל חיינו וחפצנו תלוי בו יתברך – היא ההצלה הגדולה שלנו, היא המגן שלנו ביום הדין, כמאמר חז"ל בראש השנה (טז) "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם וכדי שיעלה זכרונכם לפני…" לזעוק ממעמקי הנפש 'ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה'! זה עצמו ההצלה ליום הדין.
אבל יש לדעת שלא מספיקה הכרה ריקה מתוכן כי הקב"ה מלך העולם והכל ממנו ובידו, מבלי שהכרה זו תשנה במשהו את חיינו, ולהמחיש זאת נביא בזה מה שמסופר ממרנא החפץ חיים הקדוש זיע"א שנסע פעם עם בעל עגלה אחד, וכשהם עברו ליד שדה תפוחים שריחו נדף למרחקים, קפץ בעל העגלה הסתכל ימינה ושמאלה לראות שאין רואה אותו, נכנס לשדה והתחיל למלאות סלו בתפוחים, והנה לפתע צועק לעברו החפץ חיים "רואים אותך!!"
מיד בשמעו זאת, זרק את התפוחים מהסל ורץ חזרה לעלגה והסתלק מהמקום, ולאחר שהתרחקו מעט מהשדה, שאל העגלון את החפץ חיים, מי היה זה שראה אותי? ענה לו החפץ חיים 'בורא העולם'!!.
והנה שנה זו למדה אותנו על בשרנו ונפשנו, כי 'אמת מלכנו אפס זולתו', העולם כולו עם כל צבאותיו עוצמותיו האדירות עומד חסר אונים לגמרי אל מול וירוס קטן שאינו נראה, ברגע אחד החליט מלך העולם להביאו וברגע אחד מסלקו כלא היה! זו ההכרה שהגיעו כל יושבי תבל השנה ואנחנו עמו וצאן מראיתו לוקחים הכרה זו אל ליבנו באמת ובתמים, ומעתה הרגשת מלכותו יתברך מתיישבת יותר על לב כל אחד.
כך היא הרגשת מלכות הקב"ה, שכבודו מלא עולם והכל שלו ומשלו, כזו הרגשה מרוממת ודאי תשפיע על האדם להמנע מלעשות דברים שהם נגד רצונו של הקב"ה ולכל הפחות תתן לו מעצורים מדי פעם, וזו היא המלכת הקב"ה האמיתית על האדם, והיא שתעמוד לכל אחד ואחד מאיתנו לזכות לעבור בשלום את יום הדין הנורא, לחיים טובים שמחים ומאושרים.