הרה"ג יהודה לב שליט"א, מח"ס 'לב המועדים'
חנוכה – מאי חנוכה
"דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון (לא מספידים בימים אלו ולא מתענים). שכשנכנסו היוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כא, ב).
הטעם ששמונה ימים אלו תחילתם מליל כ"ה בכסלו, אע"פ שהתחילו להדליק המנורה רק בליל כ"ו, לפי שביום כ"ה היה הנצחון (פר"ח או"ח תרע).
טעם אחר: יש שכתבו שגברו על אויביהם ביום כ"ד והדליקו בליל כ"ה, שהיה יום ראשון לנס (מאירי שבת כא.)
טעם אחר: יש שתירצו שלדעת הסוברים שכתבו שהדלקת הנרות במקדש הייתה אף ביום, התחילו להדליק ביום כ"ה (אור גדול למשניות יומא פ"ז מ"ד).
טעם קביעת שם 'חנוכה'
א. שם חנוכה מלשון חניה: "חנו כ"ה מאויביהם", שכן בכ"ה כסלו חנו מאויביהם (כל בו מד).
יש שאמרו בלשון אחרת חנו בכ"ה מנסיעתם למלחמה, מלשון הפסוק (במדבר לג) "ויסעו ויחנו" (לבוש סימן תרע א).
ב. חנוכה מלשון 'חינוך', שחנכו את המזבח. לאחר שהיוונים טימאו את המזבח ואסרוהו, בני חשמונאי היו צריכים לגנוז את אבניו ולבנותו מחדש (או"ז ח"ב סימן שכא). י"א על שחנכו את כלי השרת, שכן אחרי שטימאו היוונים את ההיכל והעזרה, בני חשמונאים היו צריכים להתיך את הכלים ולעשותם מחדש (אבי נחל סוף דרוש יב). י"א על שם שנחנך בית המקדש והעבודה; כשהיונים גברו נטמא המקדש ובטלה העבודה, וכשגברו ישראל טהרו את ההיכל והמקדש (שבולי הלקט קעד). י"א משום שמלאכת המשכן הושלמה בכ"ה בכסליו והיה המשכן מוכן לחנוכתו (מחזור ויטרי רלט).
ג. חנוכה מלשון 'חן' (כה) שבכ"ה כסליו מצאו עם ישראל חנינה (בעיני ה') (מחזור ויטרי רלט).
ד. חנוכה מלשון 'מנוחה', שאסור במלאכה. כתב המהרי"ל: "קבלה בידינו שאסור לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקים, וי"א גם ביום הראשון ואחרון, ונראה ראיה מדקראו ליה 'חנוכה', כלומר חנו בכ"ה שאסור במלאכה, דאם אין איסור כלל מה חניה שייך כאן, דדוחק לומר 'חניה' מלשון מלחמה (הובא בב"ח סימן תרע).
ה. לפי שביום זה חנתה שכינה על ישראל (יסוד ושורש העבודה שער יב פ"א).
ו. חנוכה – על שם חינוך ההיכל ביום כ"ה בכסלו, בימי חגי הנביא כמובא בנבואת חגי (ב-יח) שבכ"ד בכסלו יוסד, ולמחרת חנכוהו בהקרבת קרבנות ובהדלקת הנר (מור וקציעה סימן תרע).
ז. לפי שהוא נוטריקון של ח' נרות והלכה כבית הלל (אבודרהם חנוכה).
חג האורים – חג הנרות. יש המכנים את ימי החנוכה בשם "חג האורים" או 'חג הנרות', והטעם: לפי ששמות אלו נובעים מנס פח השמן וממצות חכמים להדליק נרות שמונה ימים (חנוכה הלכות ומנהגים פרק א הערה כא).
הטעם שלא קבעו חנוכה ט' ימים מספק כמו בחג הסוכות
לפי שסוכות הוי מדאורייתא והחמירו על כך מספק, אע"פ שאין אנו קובעים עכשיו על פי הראייה, משא"כ חנוכה דמדבריהם, והם אמרו לעשות ח' ימים, והם מחשיבים את המולד (אליה רבא בשם בעל העיטור תרפד ס"ג).
טעם אחר: לפי שבחג הסוכות ושאר המועדים שעושים יום אחד מספק, שמא הוא יום קדוש ואנו נוהגים בו חול, משא"כ בחנוכה שאין הטעם אלא להזכיר הנס שנעשה, שהשמן דלק שמונה ימים אין צורך להוסיף יום (כנסת הגדולה הגהת טור תרע).
הטעם שנס חנוכה לא הוזכר במשנה
לפי שרבינו הקדוש מסדר המשנה, היה מזרע דוד המלך ע"ה, ונס חנוכה היה על ידי בית חשמונאים, שתפסו המלוכה ולא היו מזרע דוד, וזה הרע לרבינו הקדוש. ובכתבו המשנה ע"פ רוח הקודש נשמט הנס מחיבורו (בשם החת"ס). ובנוסח אחר יש שכתבו שלא רצה רבינו הקדוש להזכיר במשנה את ניצחון החשמונאים, שיהיה להם גנאי בזה שפסו המלוכה שלא כהוגן (ספר זכרון למשה).
ישנם המערערים על טעם זה, ואומרים שלא יעלה על הדעת שרבינו הקדוש לא הזכיר את דיני חנוכה במשניות בגלל סיבות של קפידא (ראה זיו המנהגים).
יש שמבארים טעם אחר ע"פ הרמב"ם בפירוש המשניות (מנחות פרק התכלת פ"ד משנה א), שמסביר מדוע במשניות לא מוזכר ענייני תפילין ומזוזות על אף היותם חלק ממצות התורה? לפי שבזמן שחיברו את המשנה היו דינים אלו ידועים היטב לכל אדם ואדם, יתכן איפה לומר שגם הלכות חנוכה היו שגורים וידועים בפי כל, עד שרבי מסדר המשניות לא מצא נכון להעלותם בכתב במשניות (בית נפתלי מובא בנר מצווה, חת"ס גיטין עח, א).
יש שמועה המובאת בעניין זה בשמו של הגר"א מוילנא, שממניין שבעה מסכתות קטנות היו עוד מסכת תפילין, ומסכת מזוזה, ומסכת חנוכה ומכיון שהיה ממסכת חנוכה לא כתבה רבי.
טעם אחר: לפי שעד רבי לא היה היתר לכתוב את המשנה, ובימי רבי נתחדשה ההלכה והותר לכתוב את המשנה, וכיון שמעיקר הדין אסור לכתוב את תורה שבע"פ, ורק מפני שהתחילו לשכוח פרטים הותר לכתוב, וכל זה בשאר תורה שבע"פ, אבל מצות נר חנוכה שנתחדשה בבית שני לא עבר זמן רב מזמן הנס עד שיהא חשש שכחה, ולכן לא כתב רבי דלא היה עת לעשות לה' (הגר"י גרינוואלד בקובץ הקדמות).
טעם אחר: לפי שרבי סמך על מגילת תענית שבו הוזכרו דיני חנוכה (דרשות מהחיד"א דרוש ל"ב).
הטעם שקבעו את חנוכה על נס פך השמן ולא על נס נצחון המלחמה: לפי ששאר המקרים יש פתחון פה למינים לומר 'מקרה הוא ולא ה' פועל כל זאת', אבל נס השמן, ששמן אשר יש בו להדליק רק יום אחד ונתרבה מעצמו עד שיספיק לשמונה ימים, אין צד לומר כי מקרה הוא, וכולם יודו ויאמרו 'מאת ה' הייתה זאת', ולזכר נס זה תקנו להדליק נרות בכל לילה (מטה משה תתקעד).
טעם אחר: כדי שלא לעורר קנאת הגויים עלינו, שיאמרו שאנו חוגגים על מפלתם (אוצר כל מנהגי ישורון סימן י"ט חנוכה א).