"וַיֵּט משֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד"(שמות ט', כ"ג)
בפירושים ופסקים לרבינו אביגדור הצרפתי (פר' וארא פסק לז עמ' כא) מביא שאיתא במדרש, כתיב (תהלים ק"ד, ל"ב) "המביט לארץ ותרעד" וגו', 'אמר אליהו ז"ל לחסיד, למה הקב"ה מרעיד עולמיו, לפי שהקב"ה מביט לארץ ורואה בעולמו בני אדם שעובדין עבודה זרה, והן שלווים ושקטים ושמחים ורואין שדותיהם ואילנות וכרמיהם בפירותיהם, באותה שעה הקב"ה מאפיל את עולמו ומרעישו ברעמים וזוועות כדי להפחידן ולבהלן. וראיה לדבר שבאה פעמים הרעמים ואבני ברד וברקים ונופלים על בתי עבודה זרה ושורפין אותן ומשברים אותן, וזה שאמר הכתוב (ירמיה י ב) 'מאותות השמים אל תיחתו כי יחתו הגוים מהמה'. עוד נראה שלכך באין ברקים ורעמים וזוועות, לפי כשהקב"ה מביט לארץ ורואה בני ישראל שאינם עוסקים בתורה ואינם מקיימים מצות, אז מרעיד עולמו ושולח רעמים, זוועות וברקים, כדי להפחידן ולבהלן, ויהיו מברכין את שמו 'ברוך את ה אלקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם'".