רבי חיים ויטאל זצ"ל (עץ הדעת טוב – פרשת ראה) מבאר שכל ענין ספירת העומר הוא לטובת ולהנאת האדם והבריאה, ודורש את הפסוק שנאמר (דברים טז,ט) "שבעה שבועות תספור לך" – "לך – להנאתך".
וז"ל: שהתחלת בישול החיטה הוא מחצי חודש ניסן וגמר בשולה הוא עד חג השבועות שהם חמשים יום, וכל אלו החמשים יום יש סכנת שדפון ח"ו על התבואה.
וזה שאמרו רז"ל בד' פרקים העולם נידון: "בפסח על התבואה", על החטים שהם מאכל בני אדם, כי אז מתחיל זמן הסכנה שלהם, ונודע כי כל חיי האדם תלוי במאכל החטים ובמזון כי על הלחם יחיה האדם, וכל הנאות העולם אפס ותוהו אם אין לחם.
וע"כ צוה השם יתברך מזמן שמתחילים תבואת החטים להיות בסכנה, תהיו סופרים אותם החמשים יום, ויהיה בין עיניכם למזכרת ותהיו בתשובה ובתפלה אל השם יתברך להוציא לחם מן הארץ, ולא תכרת הארץ ברעב, וכמו שידעת כי אלו ימי ספירת העומר הם ימי דין גמור לכל הפרטים ולכן זה שכתוב "תספור לך" – להנאתך ולטובתך ואין שום טובה גדולה מזו, ע"כ.
והנה הרמ"א (או"ח סי' רצב סעי' ב), הביא את המנהג שבקיץ אומרים הקהל אחרי מנחה של שבת "פרקי אבות". ובכל בו (סוף סי' מ') כתב: שמנהג בכל ארץ אשכנז לומר מסכת אבות בקיץ ובחורף, ויש מקומות שאומרים אותן מפסח ועד שבועות ולא עוד, ויש מקומות שאומרים אותן משבועות ועד סוכות, ויש מקומות שאומרים אותן משבת "וישמע יתרו" עד שבת מסעי, וסימן "ממתן תורה ועד משנה תורה משה קיבל תורה", והכל לפי המנהג.
ובהקדמת ספר מדרש שמואל (על מסכת אבות לרבי שמואל די אוזידא זצ"ל) כתב כמה וכמה טעמים מדוע נהגו לומר את פרקי אבות דווקא בין פסח לעצרת, עי"ש (ועי' עוד בספר ספירת העומר להרב צבי כהן שליט"א שמנה כמה וכמה טעמים).
ובספר "יוסף עליו" (פירוש על מסכת אבות לרבי יוסף מונטקיו זצ"ל – שלוניקי תק"ח דף א.) ביאר מנהג זה [בדומה לדברים שכתב המהרח"ו הנ"ל], ע"פ מש"כ במשנה ראש השנה (א,ב) שבפסח נידונין על התבואה, ובעצרת על פירות האילן.
"שאפשר שמטעם זה תיקנו לקרות ברבים פרקי אבות בין פסח לעצרת, שהרי משניות אלו הם דברי מוסר ומילי דחסידותא שמביא את האדם מרעה לטובה, וא"כ מרויח עי"ז, שאפילו אם נגזר בפסח זה שום דבר רע על התבואה, א"כ בקריאת פרקים אלו יחזרו ישראל בתשובה וכיון שכל ישראל יחזרו בתשובה יש להם כח לקרוע גזר דין מרעה לטובה,
ועי"ז יתנו ליבם להזהר מכל מה שכתוב בפרקי אבות, ובזכות זה יגזר גזר דין טוב על התבואה, ובפרט בחו"ל שעיקר גידולו הוי בזמן הפסח ורוב עצירת גשמים רובם ככולם הם אחר הפסח,
ואם יהא גזר דין וטוב על התבואה, מכל מקום יקראו פרקים אלו גם על מה שעתיד להיות בעצרת שבו נידונין פירות האילן, ומיד נגזרין כל הפירות לברכה".
(קב ונקי)