בכל עלייה לתורה חובה לקרוא לפחות שלושה פסוקים, ואם קראו פסוק אחד או שני פסוקים בלבד, וכבר בֵּרך העולה את הברכה האחרונה - נחשב הדבר כאילו לא קראו פסוקים אלו, ויש לקוראם בעלייה הבאה, (למעֵט כאשר מדובר בעליית כהן בשני או בחמישי, שאז אין להשלים את הפסוקים אם כבר עלה לוי אחריו, כדי שלא לעורר לעז על כהונתו); וכן אין זו עליה, דהיינו שאינה נחשבת כחלק ממספר העליות הנדרש באותה קריאה, או כעליית 'מפטיר', ונדרשת עליה נוספת במקומה. ויש אומרים שאם קרא שני פסוקים וחלק מפסוק שלישי - נחשב הדבר בדיעבד כקריאת שלושה פסוקים. [סעיף ד, ס"ק יב-יג, וביה"ל ד"ה אם; ביאורים ומוספים דרשו, 15]

כאמור, כאשר קראו בעלייה לתורה פחות משלושה פסוקים, אין זו קריאה ואין זו עלייה. ואם אירע כן בשני או בחמישי - לכתחילה ישוב העולה בעלייה זו ויעלה לתורה; ואין לקרוא לאחֵר, כיון שבימים אלו אסור להוסיף על שלוש עליות, ואם יקראו לאחר יֵראה הדבר כאילו היו כאן ארבע עליות. אך בשבת, בה מותר להרבות בעליות, ומאידך, לכתחילה אין להעלות את אותו אדם פעמיים לתורה - לכתחילה יש להשלים את הפסוקים בעלייה של אחֵר; ויש אומרים שדין שבת כדין שני וחמישי; ואם מדובר בעליית כהן - לכתחילה יעלה הוא עצמו, כדי שלא לעורר לעז על כהונתו בכך שיקראו לאחֵר את הפסוקים אותם קראו בעלייתו. [ס"ק יג ושעה"צ ס"ק כא]

בחלק גדול מקריאות התורה במועדים ישנם פסוקים רבים שאינם קשורים למועד, לצד פסוקים העוסקים בעניינו של יום. אם דילגו את הפסוקים הקשורים למועד, חובה לשוב ולקוראם בברכה, ויש אומרים שצריך לקוראם ללא ברכה, ולדעתם - אם כבר קראו את ה'מפטיר', העוסק תמיד בעניינו של יום, אין צורך לשוב ולקרוא את הפסוקים המדולגים כלל. ואם דילגו את הפסוקים שאינם קשורים למועד - אין צורך לשוב ולקוראם. וכן ב'מפטיר' שבמועדים - אין צורך לשוב ולקרוא אלא את הפסוקים העוסקים בקרבנות היום עצמו, ולא את הפסוקים הנלווים. [סעיף ג, ס"ק יא, וביה"ל ד"ה פרשיות; ביאורים ומוספים דרשו, 14; וראה שם, 11 ו־12].