מדוע לדברי הרמ"א נהגו שלא לאכול פירות יבשים בפסח? • האם מותר לשתות בפסח מי שרייה או בישול של פירות? • ומה הדין ביו"ט האחרון של פסח לעניין סוכר? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תס"ז סעיף ח' בדברי הרמ"א – ד' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר הרמ"א, תאנים וענבים יבשים, גדולים וקטנים, תלוי במנהג המקומות, כי יש מחמירים שלא לאכלם, ויש מקילים, ומבאר המ"ב, שהמחמירים חוששים לכך, שמפזרים על התאנים קמח בשעה שמייבשים אותם, וענבים, רגילים לייבשם בתנור ליד הפת או לאחר שהוציאו הפת מהתנור, ולכן מחמירים שלא לאכול אותם, ויש מקומות שלא מפזרים עליהם קמח, אלא מייבשים אותם בשמש, ולכן תלוי במנהג המקומות, ובמקומות שמייבשים אותם בשמש, אין בזה שום חשש חמץ, ומותר לכתחלה לאכול את הפירות הללו בפסח.
ממשיך הרמ"א, נהגו במדינות אלו שלא לאכול שום פירות יבשים, ומבאר המ"ב שהטעם הוא כנ"ל, שמא מפזרים עליהם קמח, ושמא מכניסים אותם לתנור ליד הפת או לאחר שהסירו את הפת, ואומר המ"ב, שאמנם את הפירות היבשים עצמם יש נהגו שלא לאכול, אבל את המים ששרו בהם את הפירות, נוהגים לשתות, כיוון שאין בהם אלא חשש בעלמא ולא מחמירים כ"כ לאסור גם את מי שרייתם, אבל את מי בישולם, מחמירים שלא לשתות וכמו הפירות עצמם, והטעם, כיוון שע"י הבישול נקלט הטעם במים יותר מעל ידי שרייה, ובכ"ז אומר המ"ב, שיש מקומות שנהגו להחמיר במי שרייתם כמו במי בישולם, ולכן טוב לסנן את הרוטב מהפירות בערב פסח לפני הלילה, ואז אפילו אם היה מעט קמח נדבק על הפירות ונתערב בתוך הרוטב, בטל בשישים.
בדברי הרמ"א שמותר לאכול פירות יבשים אם ידוע שהתייבשו בדרך שאין לחוש לחמץ, אומר המ"ב, שהדרך שעליה מדבר הרמ"א היא, או שייבשו אותם בשמש, או בתנור כשר.
אומר הרמ"א, אסור לאכול סוכר וכן אסור להשהות אותו, כי יש חשש שמערבים בו קמח, ומביא המ"ב כמה סוגי סוכר, והצד השווה הוא, שבסוכר שיש בו חשש חמץ, צריך להחמיר, ואם אין בו חשש חמץ, אפשר להקל.
אומר הרמ"א, ביו"ט האחרון של פסח שהוא מדרבנן, הקלו בו יותר, ואוכלים בו פירות יבשים וסוכר שממדינת קנדי"ל, וכתבו האחרונים, שאפילו שלכתחילה בוודאי יש להיזהר שלא להשהות סוכר קנדי"ל שלנו ובלילות סוכר, מ"מ אם עבר והשהה אותם, אין לאוסרו אחר הפסח, כי יש כמה ספיקות בזה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א