יהודי שעולה לתורה מברך לפני הקריאה: "ברוך אתה ה'… בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה". ה'בעל קורא' קורא את הפסוקים מהפרשה, וכשמסיים – מברך העולה שוב: "אשר נתן לנו תורת אמת וכו'".
הקשה רבי שמחה וסרמן זצ"ל [בנו של רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד] לכאורה, לומר "תודה" פעם אחת זה מעשה מאד יפה ונימוסי, כך צריך להיות. אבל לומר פעמיים "תודה" בהפרש של דקה – זה כבר נראה מעשה תמוה… מה פשר, אפוא, הצורך לברך פעמים – לפני הקריאה ולאחריה?
ותרץ תרוץ נפלא, בהקדם המשל הבא: לאדם יש יום הולדת וחברו מביא לו מתנה. מיד כשמגיעה המתנה לידו הוא אומר לו "תודה", הגם שאינו יודע כלל מה הביא לו, שכן המתנה ארוזה בתוך קופסה, הקופסה בתוך ניר עטיפה. וניר העטיפה סגור ועטוף בצלופן, כך שלא ניתן לדעת מה קופסה זו טומנת בחובה, ואלי תוכנה הוא דבר שאינו נצרך למקבל כלל, ואף על פי כן הוא מודה על עצם התשומת לב שבנתינה.
אחרי כמה דקות פותח הוא את המתנה ומגלה בפנים ספר נפלא שתמיד חלם להשיגו: "איך להיות בן אלמוות". זהו ספר המלמד כיצד לא למות אף פעם וכיצד להיות מאושר כל זמן שחיים. ספר שללא ספק עתיד לשנות לו את כל החיים. כעת הוא מתקשר לנותן המתנה ואומר לו שוב "תודה רבה", והפעם על המתנה עצמה. זוהי הודאה מסוג אחר לגמרי!
וכך – אמר רבי שמחה וסרמן זצ"ל – כאשר נגש האדם לספר התורה הוא עדין לא יודע מה כתוב שם. דבר אחד הוא יודע: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" – על זה הוא מודה להקב"ה ומברך: "ברוך אתה ה' נותן התורה".
לאחר מכן, כשקורא יחד עם ה'בעל קורא' בתורה הקדושה ורואה שספר התורה הזה – אם מקבלים את האמור בו ומקימים אותו בשלמות – הופך אותו להיות כביכול "בן אלמוות", מחובר לנצח נצחים, וגם כאן בעולם הזה הוא חי חיי אושר מלאי תוכן – כעת עליו לומר "תודה רבה" על המתנה עצמה, ועל כן הוא שב ומברך, אבל בנוסח אחר: "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו", כי הבין כמה אושר טמון בתורה הקדושה.