הרופאים אמרו לא לגשת לשידוך ר' חיים אמר לבצע בדיקה חוזרת והשידוך ניצל

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

לא יחל דברו

השבוע פגשתי אברך תלמיד חכם שגר לא רחוק מביתי. אני מכיר אותו ואת משפחתו מילדותי, כיון שיש לשנינו קרובים משותפים. כך שאני מכיר באופן אישי את כל פרטי האנשים עליהם נסוב הסיפור הבא, אותו סיפר לי האברך. וכך הוא סיפר:

"אני עושה שימוש-חכמים אצל הגר"א נבנצל שליט"א, רב העיר העתיקה. לאחר השהות אצל הגר"א שליט"א, הלכתי להתפלל בכותל המערבי. להפתעתי, פגשתי את אחי עומד ומתפלל בהתרגשות גדולה. 'מה אתה עושה פה? מה קרה?' שאלתי, ואחי סיפר: 'בתי נפגשה עם בחור מצוין מספר פגישות כנהוג, אני ישבתי עם ההורים לדבר על ענייני הממון, כספי הדירה והוצאות החתונה, הכל נראה מצוין, היינו קרובים לסגירת השידוך, ואז נזכרנו שלא בדקנו התאמה גנטית. התקשרנו לברר עם נתוני בתי והבחור והתוצאה היתה חד משמעית. לא להשתדך יחד בשום פנים ואופן. הדבר יביא לבעיות גנטיות חמורות ביותר ויש חשש גדול מאד שחלק מילדיהם שיוולדו בעתיד, יהיו חולים במחלה תורשתית. לכן הגעתי להתפלל בכותל המערבי, להעתיר בדמעות לסייעתא דשמיא', סיפר לי אחי".
"חלף שבוע והזוג והתארס, בשעה טובה ומוצלחת"… ממשיך האברך ומספר לי: "נדהמתי וביקשתי מאחי שיספר לי מה קרה בהמשך, ואחי סיפר: 'הבחור פנה להרב חנניה צ'ולק עם תוצאות הבדיקות והרב צ'ולק פסק בנחרצות שלא להמשיך את השידוך בשום אופן. הרב צ'ולק הפנה אותו לגנטיקאי בתל אביב, שהודיע שהשידוך לא מתאים. בצר לו פנה הבחור לרשכבה"ג מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א ושטח את פרטי המקרה. מרן שליט"א אמר: 'תעשו בדיקה חוזרת'. נכדו של מרן שליט"א, שעמד לידו, הגיב: 'סבא, זאת בדיקת מחשב שאי אפשר לטעות בה

"ומרן שליט"א פסק שוב: 'תעשו בדיקה חוזרת'. הבחור פנה לעשות כהוראת מרן, והוסבר לו שאין מושג של טעויות בבדיקות אלו, המבוצעות במעבדות באיכות הגבוהה ביותר, המוסמכות על ידי הרשות להסמכת מעבדות ומשרד הבריאות. המעבדות עוברות ביקורות קבועות ועומדות בסטנדרטים גבוהים ביותר. אך הבחור התעקש, אמר שכך הורה לו מרן שליט"א ושהוא מוכן לשלם על הבדיקה כמה שיידרש. הם בדקו שוב והיו בהלם מוחלט. 'אין לזה שום הסבר, אך התוצאות החדשות מוכיחות שאתם יכולים להשתדך ללא שום חשש'..

***

בפרשת השבוע אנו למדים על כוחו העצום של הדיבור. אדם יכול לשנות מצבים בכוח ברכה או קללה. מובא בספרים הקדושים שכשאדם שומר על פיו ולשונו וכל מילה שמוציא מפיו, היא שקולה ומדודה, ללא שום דיבור מיותר. אזי כאשר הוא מדבר דבר מה, הקב"ה מקיים את דבריו, כדי שדבריו לא ייצאו לשווא. חז"ל המליצו שמי שיש לו צרה או חולה בביתו, יילך אצל חכם, כש"צדיק מושל ביראת א-לוקים", ואחת הסיבות לכך הוא בגלל סיבה זו, שכיון שהחכם והצדיק כה שומר על לשונו ודיבורו מדוד ומדוייק, לכן זוכה הוא לסייעתא דשמייא עצומה, לפיה דבריו מתקיימים ברצות השי"ת.

על כך המשילו הספרים הקדושים (ראו בינה לעיתים ח"ב – דרוש ד' לדבור, ועוד) אתהפסוק "לא יחל דברו" – שכשאדם שומר על פיו לא מחלל את דיבורו לריק. אזי "ככל היוצא מפיו יעשה" – הקב"ה מקיים את כל היוצא מפיו. כשאנו מייקרים את הדיבור שלנו, גם מהשמים מייקרים אותו.

המדענים לא מבינים מדוע הקוף אינו מדבר. המנגנון הפיזי קיים. חלל הגרון ומיתרי הקול של הקוף דומים לאלה של האדם. גם שבילי המוח והעצבים אל מיתרי הקול קיימים. ובכל זאת, הקוף אינו מדבר. למרות נסיונות בלתי נלאים ללמד את הקופים לדבר, אינם אלא רוטנים ונוהמים, צווחים ומייללים, אבל לעולם לא משמיעים מילה.

גם בעלי חיים בעלי בינה גדולה – יחסית, כמו החולדה, למשל, אינם מדברים. המדע חיפש את התשובה בתלמי המוח, אך לשווא. לא נמצאה השוואה מתאימה. ניסו לחפש את התשובה בגודל קופסת המוח, וגם זה נפל. קופסאות מוח יותר גדולות אינן מצליחות להפיק דיבור. פנו איפה לדרך חדשה, היחס בין גודל המוח לגוף, אך שוב אכזבה. אפילו אצלם, אין שומעים אף מילה. מה שכן מצאו הוא, שיחס דומה כמו זה של מוח האדם לגופו, נמצא אצל העכבר . אבל אויה, האם העכבר שפגשתם אי פעם דיבר?

הסבר הדברים כתוב בפשטות במהר"ל (בגבורות ה'): "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה", והיינו רוח חיה מדברת. כי האדם צורתו הכללית היא חיבור הנשמה השכלית והגוף יחד, ודבר זה, חיבור זה הוא עצמו יוצר את כוח הדיבור, דהיינו נשמה עם הגוף. כי פועל הדיבור על ידי גוף, ואי אפשר זה בלא נשמה שכלית, ולכן התינוק שאין לו שכל אינו מדבר, וכך הבהמה, אע"פ שיש לה כלי דיבור, אין בה דיבור, כי אין לה נשמה זו השכלית". הדיבור הוא לא דבר מה-בכך!! הדיבור הוא כלי הנשמה!!

"וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא" – כתוב בספרים הקדושים, שפה האדם דומה לכלי, וזהו הרמז בפסוק, "וכל כלי פתוח" – כשהפה של האדם פתוח ואינו שומר על מוצאות פיו – "אשר אין צמיד פתיל עליו" – אין לו שמירה וכיסוי על מה שהוא מוציא מפיו, הוא מדבר ככל העולה על רוחו, אזי "טמא הוא" – אדם כזה הוא טמא ר"ל…

המשנה במסכת אבות אומרת שתורה נקנית ב"מיעוט שיחה". ידוע בשם הגר"א ז"ל שהמשנה לא כתבה שלא צריך לדבר כלל. אדרבה, האדם זקוק לפטפט מדי פעם, לתקשר עם הסובבים ולשוחח על ענייני היום. אך צריך למעט בשיחה. כמה זמן? מה הכוונה מיעוט שיחה? – אמר על כך מרן החזון איש זצוק"ל, שאחרי עשר דקות של שיחה סתמית, עליו לחוש שהוא סתם מכלה את זמנו לריק. שלפחות תהיה לו הרגשה שמכאן ואילך הוא סתם מבזבז זמן… (וראו על כך בספר אורחות יושר" ממרן שר התורה שליט"א).
אנשים עומדים שעות ומלקטים חדשות. דיבור סרק רודף עוד פיטפוט ועוד פיטפוט. ואז, כעבור שעה-שעתיים, הם פורשים לביתם. מה יצא מהשעתיים האלה?

מו"ר הגרש"מ דיסקין זצ"ל אמר לי פעם, שכשהוא רוצה לתהות על קנקנו של אדם, בחור צעיר או אדם מבוגר, אם הוא שקוע בתורה, הוא מתחיל לשוחח איתו על הא ועל דא. "אם הוא שקוע בלימוד, הרי שתוך כמה דקות של פיטפוט בנושא סתמי, אשמע ממנו איזה שאלה בלימוד, איזו גמרא, איזכור של חז"ל, של הלכה או מדרש. אם פיטפטנו שיחה שלמה בלי שהוא הזכיר איזה דבר תורה, הוא אינו אוהב את התורה ואינו שקוע בה"…

האדם צריך לחוש נינוח ולהיות מעורה עם חבריו ומכיריו. אך לא להרבות דיבורי סרק שאין בהם שום תועלת. כי כל דיבור שווה זהב. חבל לכלותו סתם כך.

(יתד נאמן יום רביעי ז' בתמוז תשע"ט)