השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מה המקור לתנאים המגדירים את רה"ר? • כיצד הכריע הבה"ל בין השיטות? • ואיך יתכן רה"ר אע"פ שהיא מוקפת בחומה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שמ"ה סעיף ז' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
בכדי שיהיה על הרחוב דין של רה"ר צריך שיתקיימו בו שלשה (וי"א ארבעה) תנאים.
א. שיהיה בו רוחב ט"ז אמה לפחות.
ב. שלא יהיה בו תיקרה.
ג. שאין בו חומה או מחיצות המקיפות אותו.
ד. (י"א) שצריך שיעברו בו שישים ריבוא של בני אדם.
ולכן, המוציא חפץ מרה"י למקום כזה, או המכניס חפץ מאותו מקום לרה"י, חייב משום הוצאה מרשות לרשות, וכן המעביר חפץ באותו מקום ד' אמות, חייב משום מעביר ד"א ברה"ר.
המקור לזה הוא מדגלי מדבר, המקום בו הלכו בני ישראל, שהרי מדבר אינו מקורה, ורוחבם של העגלות ששימשו את בני ישראל לנשיאת כלי המשכן, היה ט"ז אמה, וא"כ יש מקור לשניים מהכללים, ולדעת הי"א, לומדים מהמדבר שאין דין של רה"ר אלא א"כ עוברים באותו מקום שישים ריבוא, שהרי מניין בנ"י במדבר היה שישים ריבוא, ואע"פ שהיו גם נשים וטף וערב רב וא"כ המניין היה יותר, בכ"ז הי"א לומדים מן המספר המפורש בפסוק.
הבה"ל מסביר, שהשיטה הראשונה סוברת, שלומדים מהמדבר רק לגבי תנאי השטח, ולא לגבי כמות האנשים שהיו שם.
להלכה אומר הבה"ל, שירא שמים יחמיר שיש למקום דין רה"ר גם אם לא עוברים בו שישים ריבוא, אבל המקל לסמוך על השיטה הסוברת שהמקום לא נהפך לרה"ר אא"כ עוברים בו שישים ריבוא, אין לנו כח למחות בעדו, כי יש לו על מי לסמוך ולהקל, ומביא ראיה, שהרי חז"ל ביטלו תקיעת שופר וקריאת המגילה בשבת שמא יעביר ד"א ברה"ר, ואם נאמר שהמקום לא נהפך להיות רה"ר אא"כ יש בו שישים ריבוא, יהיה מצוי הדבר רק בכמה ערים מסוימות ולא בכל הערים, שהרי היכן יש כמות כ"כ גדולה של אנשים, אז חז"ל ביטלו מכל עם ישראל תק"ש בשביל איזה עיר אחת?
גם אם יש מקום מוקף בחומה, אם הוא מפולש משער לשער, זה נחשב רה"ר, שהרי אדם העומד בדרך הזאת, הוא רואה לפניו פתח פתוח, ומאחריו פתח פתוח, ואין מחיצות, ואע"פ שהעיר בכללותה מוקפת מחיצות, כיוון שאותה דרך אין לה מחיצות, הוי רה"ר, ומוסיף הבה"ל, שגם הרחובות הסמוכות לאותה דרך נחשבות רה"ר.