יום רביעי כ"ג בתמוז תש"פ
מהי משמעותו של 'כתב הקבלה' ניתן לשוחטים?
בזמן חכמינו ז"ל היה נהוג שלפני כל שחיטה היה השוחט מביא את סכינו לבדיקה אצל אחד מחכמי מקומו, מפני כבודו של החכם. והטעם שנהגו כך דוקא בבדיקת הסכין ולא במצוות אחרות, כגון ציצית ותפילין, הוא – שבדיקת הסכין תלויה בזוך המחשבה של הבודק, וכלשון רבנו יונה בספר שערי תשובה, אשר הועתקה בשולחן ערוך: "הלא תראה, כי יבדוק אדם פעמיים שלוש, ולא ירגיש בפגימה דקה, ואחר כן ימצאנה, כי הכין לבו באחרונה, ובחינת חוש המישוש – כפי כוונת הלב"; ומובן אפוא כי קיימת עדיפות לבדיקת הסכין על ידי חכם; ועוד, שמחמת התנאים הנדרשים לבדיקת הסכין, דומה הבדיקה ל'הוראה' של חכם, ולכן יש לכבד את החכם להורות.
במשך הדורות, התבטל מנהג זה, וסומכים על כך שאין השוחט רשאי לשחוט ללא הרשאה מחכם, המכוּנה 'כתב קבלה'; ובהרשאה זו – החכם כביכול מוחל על כבודו, ופוטר את השוחט מהצורך להראות לו את הסכין לפני כל שחיטותיו בעתיד.
[משנ"ב תצח, ב ו־ה; ביאורים ומוספים דרשו, 4 ו־8]
Nati Shohat Flash90
מדוע אסור למוּל בפעם הראשונה בשבת?
רבותינו הראשונים הנהיגו בנוגע לברית מילה בשבת, שאדם שלא מל תינוק מעולם, אסור עליו למול בפעם הראשונה בשבת, מחשש שמא יכשל במלאכתו והמילה לא תתבצע כראוי, ונמצא שחילל את השבת באיסור הוצאת דם, הנכללת במלאכת 'השוחט'. וכך נפסק בשולחן ערוך. ונחלקו הפוסקים אם כך הדין גם ביום טוב; אך ב'יום טוב שני', לכל הדעות מותר למול בפעם הראשונה.
ובדומה להלכה זו, כתבו הפוסקים בנוגע לשחיטה ביום טוב, המותרת לצורך 'אוכל נפש', ששוחט שלא שחט מעולם, אסור עליו לשחוט בפעם הראשונה ביום טוב, מחשש שמא ידיו אינם מאומנות כראוי, או שמא יתעלף למראה השחיטה, והשחיטה לא תתבצע כראוי, ונמצא שביצע את השחיטה שלא לצורך אוכל נפש; ואין להתיר זאת אף כשמומחה לשחיטה משגיח על מעשיו. וביום טוב שני, מותר לשחוט בפעם הראשונה.
[ביה"ל תצח, א, ד"ה ועכשיו; ביאורים ומוספים דרשו, 20]
מדוע הותרה מלאכת 'הוצאה' ביום טוב לצורך 'אוכל נפש' גם כשניתן לעשותה בערב יום טוב?
עשיית מלאכה ביום טוב לצורך 'אוכל נפש', מותרת אף כשניתן לעשותה בערב יום טוב, אולם, מלאכה שאינה קשורה ישירות בהכנת האוכל, אלא רק 'מכשירה' את הכנת האוכל, וכגון תיקון התנור – מותרת רק כאשר לא היה ניתן לעשותה בערב יום טוב, (וראה במקורות).
ולמרות זאת, מלאכת 'הוצאה' מותרת גם כשלא מדובר בהוצאת האוכל עצמו, אלא בהוצאת כלי האוכל, וכדומה; אף כשהיה ניתן לעשותה בערב יום טוב.
והפוסקים כתבו שלוש סיבות לכך: 1. מלאכת הוצאה היא מלאכה 'גרועה', כלומר אין בה עשיית מלאכה של ממש כביֶתר המלאכות. 2. הבאת הכלים אל המאכל, מקרבת את המאכל אל הכלים, ולכן נחשבת כמלאכה המבוצעת בגוף המאכל. 3. מלאכה שדרכה להעשות בסמוך לאכילה כחלק מתהליך הכנתו, דינהּ כדין מלאכה המבוצעת בגוף המאכל, (למעֵט מלאכה ה'מתקנת' דבר שאינו המאכל עצמו, כגון השחזת סכין). ויש אומרים שמלאכת הוצאה מותרת ביום טוב אף שלא לצורך אוכל נפש, וראה במקורות.
[שו"ע תצח, ב, משנ"ב י, ושעה"צ י; ביאורים ומוספים דרשו, 10; וראה שם, 11; וראה שו"ע תצה, א]