הרב צבי וינברג
"וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶֹה וְנִשְׁמָע" (שמות כ"ד, ז')
בספר 'פרי צדיק' (לרבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל – שושן פורים אות א), מביא את הגמ' (שבת פח.) "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו שישים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל וקשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע".
וביאר שעניין "נעשה" הוא מעשה המצוות בפועל, ו"נשמע" הוא העסק בתורה, להיות הלב שומע לדברי תורה, ומוכיח שם מהמדרש שגם לאחר שחטאו ישראל בעגל, בכל אופן הכתר של "נשמע" נשאר לנו על ידי עסק התורה.
וכתב שעל זה נתפשט המנהג בישראל, ללבוש בשבת על הראש כובע משונה בתוארו, מאותו שלובשים בימי החול, והוא מקיף הראש כעין עטרה, מה שאין כן בשאר הבגדים, שמחליפין אותם רק במה שלובשים בגדים חשובים יותר ולא בתמונה אחרת מיוחדת לשבת, מפני שהתורה הרי ניתנה בשבת, והכובע ירמז על "כתר תורה" שניתן לנו בשבת מצד "נשמע" כנזכר לעיל.
והוסיף שעל סמך זה, יש נוהגין ללבוש על הראש גם בט"ו אדר [שושן פורים] כובע זו של שבת, והוא לרמז דברינו הנזכרים לעיל, מפני שבשושן נפעל בו הנס על התחדשות הנשמע בדברי תורה, וכמו שאמרו 'הדר קבלוהו בימי אחשורוש מאהבת הנס', וביחוד ביום זה יום טוב של שושן שהיה התיקון על קלקול העצלות בדברי תורה, ועל ידי מחיית עמלק ביום מחר, הוחזר לנו הכתר של נשמע.
(קב ונקי)