נגעים באים בעוון לשון הרע (חז"ל)
פרשת השבוע עוסקת בנגעים, הבאים על האדם בעוון לשון הרע. לפנינו סקירה מיוחדת על תהליך חיבורו של ספר 'חפץ חיים' שחולל מהפכה בעם ישראל בידיעת הלכות לשון הרע והזהירות מאיסור חמור זה.
- מהו המאורע שהביא את החפץ חיים לחשוב על הצורך בכתיבת הספר חפץ חיים?
בנו של החפץ חיים הגר"ל מביא (כתבי החפץ חיים עמו' 10) 'שאמנם לא שמע מאביו סיבת הדבר שחיבר את ספר החפץ חיים, אבל בהכירו את רוחו הגדולה והטהורה של אביו, יודע הוא כי דברים אשר קרו בארץ [המחלוקת בעיר ראדין], ולפעמים אף מקרים פרטיים ומקומיים ומעשים אשר לא יעשו בין אדם לחברו, אלו הם שעוררו את נפשו הטהורה לצאת קבל עם וספר התורה בידו'.
כך הביא גם מרן הגראי"ל שטיינמן (כאיל תעורג פרשת כי תבא תשע"ד), שבזמן שהיתה מחלוקת גדולה בראדין בין הבעלי בתים, קרה מקרה מצער ואחד הרבנים נפטר פתאום בהיותו בבית כנסת, מרוב צער ועגמת נפש שנגרמו לו במחלוקת הזו, וגם זה זירז את החפץ חיים לחבר ספר על הלכות לשון הרע ובין אדם לחברו.
אף מה שכתב הח"ח בהקדמה לספרו שעון לשון הרע היה הפקר בעיני הכלל ולא רצו כלל לקבל תוכחה על כך, היא זו שזירזה את החפץ חיים לאזור חיל ולחבר ספר נשגב ונצרך זה, כמו שהביא מרן הגראי"ל שטיינמן (שם) בשם תלמיד ראדין הגרא"ט שפירא, שסיפר שהיה יהודי בראדין שרצה להלשין על חבירו שהוא מתחמק מהצבא [וידוע עד כמה היתה סכנה גדולה ברוחניות להתגייס לצבא הרוסי], ואותו יהודי יצא מראדין לכיוון וילנא להלשין לשלטונות על חברו, וכששמע זאת החפץ חיים, קם ורדף אחרי היהודי כמה קילומטרים, והשיגו בתחנת הרכבת, כשהוא מבקש ומתחנן בפניו שלא יעשה עוולה זו וילשין על יהודי לשלטונות, אולם האיש סירב בתוקף, וכשראה החפץ חיים שלא יוכל לשכנעו, עזבו לנפשו [בסוף היהודי נרגע ודברי החפץ חיים נכנסו ללבו ולא נסע להלשין], והוסיף, שמעשה זה שראה החפץ חיים שאנשים אינם יודעים כלל את חומרת עוון זה של לשון הרע ורכילות, הוא אחד מהדברים שזירזוהו לחבר חיבור על עניני בין אדם לחברו ולשון הרע.
עוד סיפר הגר"ז אידלמן (ביד הלשון עמ' 356) ששמע מהחפץ חיים כיצד עלה בדעתו לחבר ספר על שמירת הלשון, שהיה מעשה ששמע החפץ חיים בני אדם מדברים לשון הרע, וברח ונמלט מהמקום עד שנפל מרוב עייפות, ואז כשהוא שוכב באפיסת כוחות, עלתה במחשבתו להתחיל לכתוב ספר על הלכות שמירת הלשון.
- באיזה גיל התחיל החפץ חיים בחיבור הספר, וכמה שנים ארכה כתיבת הפתיחה לספר?
מעיד הגאון רבי יחיאל מרדכי גרדון זצ"ל ראש ישיבת לומזה, כי שמע מפי קדשו של החפץ חיים שכבר בגיל עשרים ושמונה התחיל לכתוב את חיבורו הראשון על לשון הרע, וכונתו היתה לפתיחה שעשה על הלאוין העשין והארורין שיש בלשון הרע, ובסוף צרפם לחיבורו החפץ חיים כפי שהוא כותב בכתב ידו.
תחילת כתיבת הספר חפץ חיים עצמו, כותב בנו הגר"ל זצ"ל היתה כשהח"ח היה בגיל שלושים וזמן כתיבת הספר לקחה בערך שלוש שנים, ובקיץ תרל"ג זכה הח"ח לראות את יצירתו הראשונה רואה אור עולם
- באיזה בית מדרש הסתגר החפץ חיים והיכן אכל את ארוחות היום בתקופת כתיבת ספרו הגדול?
על מסירותו בכתיבת הספר חפץ חיים, סיפר בנו הגר"ל (כתבי החפץ חיים עמו' 10-11) שאביו נסע מראדין לעיירה ווסילישאק הרחוקה מראדין מהלך ד' פרסאות, כי בעירו ראדין הטרידוהו בבעיות המקום, וקבע שם מושבו בבית המדרש לכל זמן החורף, ושם אכל ושם ישן [והאוכל הביאו לו לבית מדרש] ורק בסוף החורף חזר לביתו, וזה חזר על עצמו בחורף שלאחר מכן, וכן בקיץ, וכך ישב החפץ חיים כל שעות היום מבלי הטרדות כלל, ורק לימד כמה שעות ביום את נערים ובחורים כדי שיהיה לו לשם על אכסניתו, ועסק במסירות בחיבור גדול זה.
- כיצד הגיב מרן הגר"י סלאנטר כשקיבל לידו את החפץ חיים, ומה חזה ברוח קדשו במעמד זה?
מעיד מרן הסבא מקלם זצוק"ל מגדולי תלמידיו של מרן ר' ישראל סלאנטר זצוק"ל, על ההתלהבות הגדולה שגילה רבו הגדול בראותו לראשונה את הספר חפץ חיים, שמרוב חיבוב ושמחה, העתיר על הספר נשיקות ואמר: הרי זה שולחן ערוך שנתגלה לנו בהיסח הדעת, כמציאה! והוסיף: הנה תפס אברך זה שורה אחת בתורה, ויצר מסביבה שלחן ערוך שלם עטרה מעולפת ספירים!
בהזדמנות נוספת כשהגיע מרן הח"ח כדי לבקש הסכמתו של ר' ישראל לספרו, אחר שיצא שאלוהו תלמידיו: מה טיבו של אברך זה? וענה להם ר' ישראל: יהודי זה הוא מאמין גדול, ולא שהוא מאמין בלבד אלא שהוא גם רואה…. וההשגחה העליונה הועידה את האברך הזה למנהיג עם ישראל בעתיד ליישר הלבבות ולהשיב לבן לאביהם שבשמים [כל זה כשהיה הח"ח בגיל שלושים ושלוש לערך].
- מי לא הסכים לתת הסכמה לספר ומדוע נתן בסוף?
הח"ח בקש הסכמות לספרו מגאוני הדור ההוא, וכשהוא הגיע לנוברדוק לבקש הסכמתו של הגאון הנודע רבי ברוך מרכדי ליפשיץ, הוא לא הכיר את הח"ח כלל, וכשעבר על הספר התפעל והתרגש עד מאד מתוקף היצירה שהוציא אברך צעיר זה שלפניו, אבל החליט רבי ברוך מרדכי לבדוק את האברך הזה האם באמת דורש ומקיים הוא, ושלח אליו כמה ממקורביו לדבר איתו בלימוד וגם על עניני הקהילות לראות האם יעמוד בדיבורו שלא להוציא לשון הרע מפיו, אחד המקורבים שהוא שלח הלא הוא הגאון רבי נתן קמחי שהיה רבה של ניזבודקי מיכאלובה שבליטא, סיפר בהתפעלות כי הוא ישב עם הח"ח קרוב לשש שעות תמימות, ודיבר עמו בכל עניני הציבור, והשקיע עמל רב כדי לנסות להוציא דבר של לשון הרע אחד מהח"ח וללא הצלחה כלל, מששמע זאת הגאון רבי ברוך מרדכי ליפשיץ, נתן הסכמה נלהבת לח"ח.
- מדוע לא הסכים לכתוב בתחילה את שמו על הספר, ומתי התרצה בכך?
מעיד בנו הגר"ל (מכתבי החפץ חיים 12) שהוא שאלו על דבר זה מדוע לא הזכיר שמו על הספר? וענה לו: 'כי לא בזכותי יצא החיבור הזה לאור, כי אם בזכות כלל ישראל, שאולי על ידי התפשטות חיבור זה וירבו המעיינים בו, יתמעט העון הזה בעמנו, שהסב מיתת דור המדבר, וחורבן בית שני, ופיזורינו בין הגויים, כאמור בתהילים ק"ו, ולא לי הכבוד הזה'. עוד הוסיף בנו הגר"ל, שאולי גם בגלל שאחד בדרך בעל היד קטנה שהביאו הרבה בספרו ועסק הרבה בענייני לשון הרע ורכילות, ולא הזכיר שמו בספרו ועברו חמישים שנה עד שנודע כי היה סוחר אבל אדם צדיק וגדול בתורה.
מוסיף לספר הגר"ל: שכשהח"ח היה נוסע למכור ספרו, לא אמר שהוא המחבר, אבל כדי לא להוציא שקר מפיו, היה אומר כי הוא המוציא לאור. אכן לאחר שנים כשבר נודע הדבר והתפרסם שמו בכל קהילות ישראל, לא חש לכך הח"ח ואף הקפיד לחתום בכל המכתבים והאגרות שכתב לציבור שהוא בעל מח"ס חפץ חיים ומשנה ברורה, כי אמר שזה לכבוד שמים שהאו חושב שבכך יתקבלו דבריו יותר לכבוד ה' יתברך.
- באיזה דרך מכר החפץ חיים את ספריו מיד אחרי הוצאתם?
מנהגו של הח"ח היה למכור ספרו, שהיה בא לעיר למכור ספריו, היה דורש בבית המדרש לאחר מנחה מעניני כח הדיבור, ולמחרת בבוקר כשבא להתפלל שחרית, היה מניח בהמתחת טליתו כמה ספרי ח"ח, ואחר התפילה היו מסובבים כמה אנשים שלקחו על עצמם משימה זו, והיו מסתובבים בין המתפללים, ומציעים להם את ספרו, והח"ח עצמו לא היה מסתובב בין האנשים, ולא מפני שחש לכבודו, אלא שלא רצה שיתבזה כבוד התורה ולומדיה, כך סיפר בנו הגר"ל (מכתבי החפץ חיים עמוד 12).
- מה הרגיש מרן האמרי אמת, לאחר שגמר ללמוד את החפץ חיים?
מרן האמרי אמת מגור, מיד כשיצא הספר חפץ חיים לקחו ולמד בו בתחילתו ועד סופו, וכשסיים כתב אגרת לקהל חסידיו ושומעי לקחו וכך הוא כתב להם: …עוד זאת אדרוש מכם כאשר רבו הצרות מבית ומבחוץ ונאמנים דברי חז"ל בגלות הזה מטעם לשון הרע ושנאת חנם, ולזאת אבקש להתחזק בענין שמירת הלשון מלשון הרע ושנאת חנם, ועצתי שתלמדו בספר חפץ חיים ושמירת הלשון על כל פנים ב' ימים בשבוע, ואעידה עלי שמים וארץ כי אחרי שגמרתי הספרים הנ"ל הרגשתי בעצמי בזה פעולה לטובה, ולזאת גם השלם במידותיו יתפעל על ידי זה… [אמרי אמת ליקוטים עמוד 258].
וכ"ק האדמו"ר בעל הלב שמחה, דייק במכתב זה שכתב האמרי אמת, שגם השלם במידותיו יתפעם על ידי זה, ובזה העיד האמרי אמת על עצמו, כי היה השלם במידותיו, וספר זה החפץ חיים משפיע לטובה גם על האדם שהוא שלם במידותיו.
- כמה שנים לאחר הוצאת החפץ חיים התחיל בכתיבת ספרו שמירת הלשון?
החפץ חיים הבטיח בספרו החפץ חיים כי יחבר חיבור שבו כל מדרשי חז"ל על חומרת איסור לשון הרע, ואכן כעבור שנתיים אחרי צאת הספר חפץ חיים, החל החפץ חיים בשנת תרל"ה לעסוק בכתיבת הספר שמירת הלשון, וסיימו והדפיסו בשנת תרל"ו (מכתבי החפץ חיים עמוד 15).
- מדוע רק בגיל תשעים עשה החפץ חיים סעודה לכבוד הוצאת החפץ חיים?
כשהגיע הח"ח לגיל שבעים שנה אמר: שעד עתה היה שרוי בפחד שמא לא יגיע לגיל שבעים, ויהיה בכך חילול ה', שהרי מבואר בכתוב "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים" ששמירת הלשון מאריכה ימים, ואם לא יגיע לגיל שבעים יהיה בכך חילול ה', שיאמרו הבריות שלמרות מה שפעל בעניין שמירת הלשון, לא זכה לאריכות ימים, והוסיף, שאמנם אין עכשיו חילול ה', אבל עדיין אין קידוש ה', ואכן בהגיעו לגיל תשעים שנה, אמר, שכעת יש קידוש ה', ועשה על כך סעודת מצוה (ביד הלשון עמ' 177, מאיר עיני ישראל).
- מדוע נקרא החפץ חיים על שם ספרו זה ולא על שם המשנה ברורה למשל?
זכה מרנא החפץ חיים שספרו המשנה ברורה הפך לספר ההלכה האחרון בכל בית ישראל, וא"כ מדוע נקרא הוא על שם ספרו החפץ חיים על שמירת הלשון ולא על שם ספרו המשנה ברורה על אורח חיים? סיפר הגאון רבי שאול קרביץ זצ"ל ששמע מבעל האפיקי ים זצ"ל שאמר שכיון שהחפץ חיים לא רצה לכתוב את שמו בתחילה על הספר חפץ חיים, זכה הוא 'שכל הבורח מהכבוד הכבוד רודף אחריו' ונקרא שמו לעולמים על שם ספר זה.
