מי שנאלץ לצאת לדרך בשעת בוקר מוקדמת, באופן שאינו יכול להתפלל 'כותיקין' טרם צאתו - יתפלל לפני הנץ. אולם אם צריך לצאת לפני זמן 'משיכיר', ואם יתפלל בדרך לא יוכל לעמוד בתפילת העמידה - לדעת השולחן ערוך יתפלל בביתו את תפילת העמידה בהגיע זמן 'האיר המזרח', ויקרא קריאת שמע עם ברכותיבה בדרך, בהגיע זמן משיכיר; אך יש אומרים שיתפלל את כל התפילה כסדרה בדרך, בזמנהּ הראוי, על אף שיצטרך להתפלל את תפילת העמידה בישיבה או תוך כדי הליכה, והמנהג כדעה זו. [סימן פט, סעיף ח, ס"ק לט, מ ו־מב, וביה"ל ד"ה בשעת; ביאורים ומוספים דרשו, 50]

מי שנאלץ להתפלל תפילת שחרית לפני הנץ - לא יאמר קריאת שמע וברכותיה ולא יברך על הטלית והתפילין לפני זמן 'משיכיר'; ובדיעבד, אם בֵּרך לפני זמן משיכיר, לאחר עלות השחר, לא יברך שנית. ואת ברכות השחר - למעט ברכת 'אשר נתן לשכוי' - ניתן לכתחילה לברך אף לפני עלות השחר; ואת פרשיות הקרבנות עדיף לומר ביום, אך כשאין פנאי לכך, ניתן לאומרן בלילה. ופסוקי דזמרה - ניתן לאומרם עם ברכותיהם לפני זמן משיכיר, ונחלקו הפוסקים אם מותר אף לפני עלות השחר. [סימן פט, ס"ק לט-מ; ביאורים ומוספים דרשו, 47-49; ביה"ל סימן סא, סעיף א, ד"ה זמן]

בתפילת העמידה אסור לעמוד על גבי חפץ כלשהו - כגון כסא או ספסל - משלוש סיבות: 1. במצב כזה קשה לכוון בתפילה בשל החשש לנפילה; ולכן אסור לעמוד על כל חפץ שגובהו משמעותי. 2. התפילה דומה לעבודה במקדש, שבה היתה חובה לעמוד ישירות על קרקע העזרה. 3. העמידה במקום שגובהו שלשה טפחים (24-28.8 ס"מ, לשיטות השונות) ויותר, או על גבי כריות וכיוצא בהן - אינה מתאימה לעמידה לפני המלך; ומסיבה זו אסור לעמוד אף על גבי קרקע הגבוהה מסביבתה, ולאו דווקא על גבי חפץ. [סימן צ, סעיף א וס"ק א, ב ו־ו; ביאורים ומוספים דרשו, 2, 4 ו־5; וראה שם, 1]