פסחים נ
מדוע שקל בדעתו המגיד מישרים רבי שלום שבדרון זצ"ל להפסיק את דרשותיו?
שמתוך שלא לשמה בא לשמה
בספר כמוצא שלל רב (במדבר עמ' שכב) מבאר את דברי גמרא אלו שנשנו גם במסכת סנהדרין (קה:) בתוספת ראיה 'אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה, אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמא בא לשמה. שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות'. באחת מתשובותיו, למד הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין – הנצי״ב מואלז׳ין (שו"ת משיב דבר ח"א סי' מד), ממאמר חז״ל זה, דיוק מעניין. ידוע מאמר חז״ל 'לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה', ורגיל העולם לפרש שהכוונה היא שבסוף ילמד לשמה, ואם זהו הפירוש, הרי אדם שכל למודו יהיה שלא לשמה – אינו עולה לרצון. אולם מן המאמר שלפנינו עולה ביאור שונה: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כלומר: שהוא זוכה שייצא ממנו דור שהוא יעשה לשמה, כשם שבלק הקריב ארבעים ושתים קרבנות, ובודאי עשה זאת שלא לשמה כלל, ואף על פי כן זכה שבשכר זאת יצאה ממנה רות, והיא עשתה לשמה.
הגאון ר' ראובן קרלנשטיין מספר על המגיד מישרים הנודע רבי שלום שבדרון זצ"ל שפעם נכנס בו הרהור מחשבה, שכדי שיהיה ראוי לדרוש ולהטיף ברבים צריך שהוא עצמו יהיה נקי דעת ובר לבב, שלא יתערבב בדרשות שלו שום רגש זר, שום נגיעה של כבוד וגאוה. ומי יודע, אולי חסר בנקיות שלו, אולי חסר משהו ב'לשמה', הגיעו הדברים לידי כך שהוא חשב בדעתו להפסיק לגמרי את דרשותיו.
שמע על כך חסיד גור נכבד, אחד ממכריו של רבי שלום. אמר לו אותו חסיד את דברי הגמרא 'לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה'. ושמעתי בשם אחד הגדולים שפירש כך: גם אם אתה עצמך עושה זאת שלא לשמה. אבל אם מתוך שלא לשמה יבוא לשמה, דהיינו, שתגרום לשני שיבוא מזה לידי לשמה, על כך אמרו 'לעולם יעסוק אדם'.
פנה החסיד ואמר לרבי שלום: 'גם אם אתה חושש על עצמך שאולי חסר לך ב'לשמה', עליך לדעת, אם אפילו יהודי אחד יתחזק מדרשותיך ויתעורר על ידך לעבוד את ה' לשמה, די בכך כדי לחייב אותך למסור את דרשותיו ברבים.