מדוע ר' יחיאל מפריש שתה את המים שהמלך רחץ בהם את ידיו?

הרב צבי וינברג

"אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ, יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם" (לב, לח)

הרמב"ם בספר המצוות (לא תעשה קצ"ד), כתב שהזהירנו מלשתות יין נסך וזה לא בא כתוב נגלה בביאור, אבל אמרו בעבודה זרה (כט:): "אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם", מה זבח אסור אף יין אסור.

בסדר הדורות (ה' אלפים י"ח), מביא על ר' יחיאל מפריש שהיה מקורב מאוד למלך, ויקנאו בו השרים וילשינוהו באמרם, שאם יגע המלך בכוס היין- היהודי לא ישתה ממנו.

ויהי היום, ויתן המלך כוס יין ליהודי לשתות, והשיב הרב: "לא אוכל לשתות ברגע זה, אך טרם נסעך משולחנך אשתה".
ובהגיע עת רחיצת הידיים למלך אחר האוכל, רחץ ידיו על אגן זהב, ותכף לקח הרב המים ההם, וישת לפני המלך והשרים.
ויאמר הרב אליהם: "בשתיה הזאת אני חפץ, שמותרת לי. אבל בכוס יין- אינני יכול לשתות להיותו אסור לי מן התורה".

והמלך שמר את הדבר ויאהבהו כפליים, וכדומה לזה שמעתי שאירע לרמב"ם ואחרים, ע"כ.

(קב ונקי)