דבר פלא הוא, שהשו"ע ייחד סימן לדין שבת הגדול, ובו סעיף אחד, וכל מה שכתוב בסימן זה: 'ששבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו', ואין בו שום הלכה למעשה היוצאת משבת זו, ולא מצינו כעיון זה בשום הלכה אחרת, שנקבע סימן מיוחד ועוד לדבר שאין בו הלכה אלא ענין של קריאת שם לשבת מסויימת?
באור לענין זה הביא בשו"ת 'אור לציון' (ח"ג פ"ה תשובה ב), על פי דברי החיד"א בספרו 'מחזיק ברכה' (אות ב) שכתב שיש שנוהגים בשבת זו לברך אחד את חברו בברכת 'שבת הגדול שלום ומבורך', וכתב באור לציון שאפשר שזו כוונת השו"ע בייחדו סימן מיוחד לשבת זו, לומר דבר שאין בו הלכה, ואין בו נפק"מ? אלא שרמז לנו בזה השו"ע, שעלינו לקרות לשבת זו 'שבת הגדול' ויש ענין בהזכרת שבת זו, כדי לזכור הנס שנעשה בו כמבואר בטור.
ובשו"ת 'להורות נתן' (שבת הגדול עמו' קו) כתב שמהכרח לומר, שהשו"ע כתב כאן הלכה, והלכה היא שיש חובה בעצם ידיעת הדבר, ששבת זו נקראת 'שבת הגדול' מפני הנס שנעשה בה, וממילא נלמד מזה שחובה להתעמק ולעיין במהותה ועניינה של שבת זו, ולשימה כחותם על לבנו כדי שנרגיש ונתעורר מגודל קדושתה, והוסיף, שיתכן שזה יסוד המנהג בכל תפוצות ישראל, לדרוש ברבים בשבת הגדול, להודיע גודל הנס וההכנה לחג הקדוש הבא עלינו.
מדוע רק על נס שחיטת השה לעיני המצרים נקבע לומר נס 'גדול', ואילו על נס יציאת מצרים לא נקבע לומר נס 'גדול'?
כתב המשנ"ב (סימן תל ס"ק א) ששבת הגדול נקראת כן לזכר הנס שנעשה לישראל, שלקחו בי' ניסן שה לבית אבות, והמצרים ראו זאת ושאלום למה זה לכם, והשיבו, 'לשחטו לשם פסח במצוות ה' עלינו', והיו שיני המצרים קהות על ששוחטים אלוהיהם ולא רשאין לומר דבר, ומפני שזה היה בי' ניסן שחל אז בשבת, על כן קבעו לקרות שבת שלפני הפסח 'שבת הגדול'.
ומבואר שנס גדול זה, שלא עשו המצרים לישראל כלום אף ששחטו אלוהיהם, מצוין בתור נס גדול בשם השבת 'שבת הגדול'. ודבר פלא הוא שדווקא נס זה נקרא הוא בשם 'נס גדול', ומדוע הנס הגדול של קריעת ים סוף לא נקבע לקרותו 'נס גדול'?
באור לכך כתב ב'תורת חיים' (חולין צב, א) שכיון שהנס נמשך כל חמשת הימים בהם שמרו על השה לקרבן הפסח, אלא שביום השבת היה הנס גדול יותר מאשר בשאר הימים, שכן לאחר השבת כבר הורגלו המצרים בדבר [כמובא לעיל בשם הב"י], לפיכך קראו לשבת זו 'שבת הגדול', שבה היה הנס גדול יותר מאשר בשאר הימים [ולא הכוונה שהוא נס גדול יותר משאר הניסים, אלא שבנס של השה היום הזה היה הנס גדול יותר].
מדוע נקבע הנס של שחיטת השה בשבת הגדול, ולא ביום החודש [י' ניסן] כבשאר המועדים?
נס של שבת הגדול נקבע לזכר נס שחיטת השה במצרים, שקרה בתאריך י' ניסן שהיה אז בשבת, ולכן נקבע לדורות בשבת.
והטעם שלא קבעו את זכר הנס ביום החודש [כפי שנקבעים המועדים בדרך כלל], כתב ה'לבוש', מפני שהנס בא על ידי שמירת השבת, שמפני שידעו המצרים שהיו ישראל שומרים את השבת במצרים [כמבואר במדרש רבה שמות פרשה א אות כח], היו תמהים על כך שהיו ישראל מטפלים בבעלי חיים בשבת, ולכן שאלום 'למה זה לכם' [וראה פמ"ג משב"ז ס"ק א]. והפרישה (אות ב) כתב, שהיו המצרים תמהים על הקשר שעשו ישראל בשבת בשעה שקשרו את השה, שלא ידעו המצרים שיש חילוק בין קשר של קיימא לקשר שאינו של קיימא.
טעם אחר כתבו הב"ח והט"ז (ס"ק א), שבי' ניסן, מלבד הנס שהיה במצרים גם נבקע הירדן לפני בני ישראל, ואם היו קובעים את זכר הנס שהיה במצרים ליום החודש, יהיו סבורים שיום זה נקרא 'גדול' על שם הנס שנעשה בירדן, לכן קבעוהו בשבת, שכן הירדן לא נבקע בשבת.
והמג"א (ס"ק א) כתב, שאפשר שמפני שבי' בניסן קבעו תענית על פטירת מרים [וכפי שכתב השו"ע לקמן סי' תקפ ס"ב], לפיכך לא קבעו את זכר הנס ביום החודש [וראה דרישה אות א והגהת חתם סופר על השו"ע שכתבו טעמים נוספים].
מצרים בבכוריהם".